"ויאמינו בד' ובמשה עבדו"
מאת: הרב ישראל היימן
לפני שבועות מספר הייתה לי הזכות להשתתף בכינוס מצומצם וקטן של פעילים בתחום חינוכי מסויים. בראש הכינוס עמדו מרנן ראשי הישיבות מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א ראש ישיבת סלבודקא והגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת חברון.
בכינוס נשמעו ברמה דבריהם של גדולי ישראל שליט"א בנושאי חינוך שונים. הם האריכו והסבירו את חשיבות הקשר עם הבחורים וענו על שאלות בנושאים אקטואליים העומדים על הפרק.
לא בכל יום ניתן לאברכים לשמוע בצורה בלתי אמצעית את דעתם המפורשת בנושאים שונים שלא תמיד מדברים עליהם בגלוי. על התמודדויות שונות שהם מנת חלקם של בחורי הישיבות הקדושים בדור יתום כשלנו.
בין שאר הנידונים עלה שם הצורך לדבר עם בחורים וללמוד איתם בנושאי אמונה וביטחון. בפרט לאור התקופה הנוכחית בה בלבול הדעות רב בנושאים אלו.
דעת ראשי הישיבות הייתה נחרצת! חובה קדושה ללמוד עם בחורים נושאים אלו. וודאי שהיום כמאז ומקדם יש להשקיע זמן ללמוד ענייני אמונה וביטחון הנותנים עוז ותעצומות לכל אדם ובפרט לבני הדור הצעיר לעמוד בנסיונות התקופה. ישנו קושי לחזק את בני הדור הצעיר לעמידה בנסיונות כאשר בני הדור המבוגר יותר מצטיירים לפעמים ככאלו שלא מבינים את הנסיונות שהם מנת חלקם של בני התשחורת בדור הנוכחי. הדרך היחידה להעניק להם כח ותעצומות נפש הוא על ידי לימוד האמונה.
אבל… ראשי הישיבות גדולי ישראל שליט"א הדגישו בנחרצות! אמונה היא רק אמונה חושית ולא חקירות! חקירות באמונה מביאים רק לשיבוש הדעות ולהרס במקום לתיקון.
כיון שלא הייתה ברורה לי ההגדרה ניגשתי בסיום הכינוס לגאון רבי דוד כהן שליט"א ושאלתיו לאמור מהי ההגדרה של חקירות באמונה האסורות בלימוד עם בחורים. הוא השיב לי במילה קצרה. 'פילוסופיה'.
פילוסופיה אסורה, אבל כל מה שמקובל לנו במסורה הרי זה טוב ורצוי כנאמר.
(שאלתי אותו מפורשות על ספר דרך ה' לרמח"ל, שם לכאורה ישנם בשערים הראשונים דברי אמונה עמוקים. הוא התפלא על שאלתי… הלא הרמח"ל עצמו אף שמהקדמתו לכאורה נראה שהספר עוסק בחקירה ובפילוסופיה הרי שבתחילת השער הראשון מורה רבנו הרמח"ל שכל דבריו הם כפי מה שמקובל לנו מן האבות והנביאים וע"כ אין זה בגדר חקירה אלא בגדר קבלה.)
כיון שעדיין לא הוגדר לי הדבר כל צורכו, פניתי אל אחד מידידי שליט"א שעוסק זה שנים רבות בחינוך בחורי ישראל. סיפרתי לו את אשר שמעו אוזני, את ההוראה הכללית ואת התשובה הפרטית שקיבלתי, ביקשתי ממנו להגדיר לי ביתר בירור את ההבנה בדבריהם של גדולי ישראל.
ידידי החשוב פתח בפני את שיחותיו של הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל ראש ישיבות אור ישראל, בפרשת השבוע.
בפרשתנו אנו קוראים על המעמד אולי הכי מרכזי ביציאת מצרים. 'קריעת ים סוף'. מהבטה שטחית על הנושא ניתן להסיק שמטרת קריעת הים הייתה לאבד את המצרים סופית. 'אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם'.
אבל בעיון פשוט ניתן להבחין שלא זו המטרה. אילו רצון ה' היה רק לאבדם היו לו המון דרכים לעשות זאת. המטרה האמיתית הייתה אחרת.
"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
אמונה חושית!
הסבא מקלם ממחיש את ההבדל בין אמונה חושית לאמונה ע"י חקירה.
לו יצויר שישנו אדם שמגיע ממחקי הג'ונגל הפראי. הוא אינו בקי בנימוסי העולם, אורחותיו רחוקים מאורחות בני האדם. מאכלו שונה וכל הרגליו אחרים לחלוטין.
הנה האדם הזה מגיע אל חברת בני האדם ורוצה ללמוד על אורחותיהם. הוא רוצה להבין על הרגלי אכילה.
צועד הוא אל בין החכמים ושואל אותם מהו הדבר המשביע ביותר שיש.
בא פילוסוף מדען וחוקר גדול ומלמד אותו חודשים ארוכים את תורת אבות המזון, את הרכיבים השונים ואת המעלות והחסרונות שבכל דבר. המסקנה היוצאת היא שלחם הוא הדבר המשביע ביותר.
משם צועד המתלמד אל הפקולטה השניה שם הוא פוגש את החוקר והמלומד השני. הוא מסביר לו חודשים ארוכים גם כן על כל אבות המזון וכו' בדרך שונה עם הוכחות חותכות אחרות לחלוטין. מהם עולה שדווקא ירקות הם המשביעים את האדם.
הג'ונגליסט המתלמד יוצא משם מבולבל לגמרי…
בדרך הוא נכנס לחנות לממכר מזון ומבקש לאכול. הוא אומר למוכר שהוא רעב ושיביא לו משהו משביע. המוכר פשוט נותן לו לחם…
יותר הוא לא צריך ראיות והסברים. הוא פשוט הבין בבירור את המציאות.
זהו ההבדל בין חקירות ופילוסופיה לאמונה חושית.
לבני ישראל שיצאו ממצרים הייתה חסרה עוד מדרגה אחת.
דווקא אחרי שעברו את כל השנה האחרונה. מכות וניסים גלויים. יציאה ממ"ט שערי טומאה. לקראת מתן תורה וקבלת עול מלכות שמים היה צריך לחזק רק עוד דבר אחד.
'ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים'!!
לחוש את האמונה, להרגיש בכל נימי הנפש את 'מבשרי אחזה אלו-ה' ברובד העמוק ביותר.
זו הדרך לקבל תורה, זו הדרך לעמוד בנסיון של היצר על קיום המצוות ועמידה בנסיונות.