"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יב, יז)
עומד יהודי על פי התנור עם מקל המצות בידו. במקום זה, חובה למהר! נצרכת שם מהירות מיוחדת כיון שהתנור פולט חום. והוא, לא ממהר אלא נעמד לעצמו בדבקות גדולה, המצות בידו, והוא צועק בתפילה, מתנדנד ומאריך בייחודים: "ל-ש-ם מ-צ-ת מצוה…"
איזה לשם? איזו מצה ואיזו מצוה? עד שייחדת ייחודים המצה כבר הפכה לחמץ גמור!…
הוא מה שרמוז כאן בפסוק וברש"י: "ושמרתם את המצות – …רבי יאשיה אומר: אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד", אין מחמיצין את המצוות. אין צורך בפעולה מיוחדת בשביל להחמיץ מצוה, כי כמו שמצות מחמיצות מאליהן כך מחמיצים מצוה בשב ואל תעשה, לא שומרים אותה והמצוה בורחת. מנמנמים וחלילה מאבדים זמן קריאת שמע וכדומה.
אני אוהב לספר סיפור שהיה, והלימוד מהמעשה הוא גיוואלדיג.
יהודי נסע לארה"ב ונחת בשדה התעופה קנדי. ירד מהמטוס, המתין שתעבור מונית לקחתו למחוז חפצו. בדרך כלל נהגי המוניות הם שחורים [שלא תדעו, אבל אתם מכירים את הערבים פה? משהו כזה, הצד השווה בהם שדרכם להזיק ושמירתם עליך]. האיש עומד עם שתי מזוודות וממתין, עד שעצרה מונית לידו. הוא ניגש. לא ידע היטב את שפת האנגלית, אבל עם מה שכן ידע – הצליח להסתדר. 'נשא ונתן' עם נהג המונית שנקב בתחילה במחיר מופקע. סוף סוף הגיעו לעמק השווה, לפתע אמר לו הנהג איזו קללה באנגלית וברח מהמקום, נסע ונעלם. "בריה משונה, מה הוא בורח אחרי שסיכמנו? צריך עכשיו לעצור נהג שני" – חשב לעצמו.
בינתיים הוא הסתובב ובדק מה עם החבילות שלו, ו-אין חבילות! גנבו לו את המזוודות. בהלה גדולה. – שתי מזוודות, טלית ותפילין! הארנק שהיה לו. התחיל לרוץ לכאן ולשם. בינתיים עבר שם יהודי, בעל חסד גדול. והאורח סיפר לו את צערו הרב ומה שקרה לו.
אמר לו היהודי האמריקאי: "וכי אינך מודע לכך? זה היה מתוכנן מראש, כך מתנהגים השודדים הללו. הם שולחים נהג שיעמוד ויבלבל לך את המוח: מחיר גבוה מחיר נמוך, בורו פארק פלטבוש, לא מבין כן מבין… וכאשר אתה עסוק איתו, מגיע מאחור גזלן, נוטל את החבילות ובורח…"
את התפילין הוא מצא בסוף בדרך מעניינת, פלאי פלאים. בזכות שהוא מעולם לא דיבר דברים בטלים עם תפילין. ואכמ"ל. אבל המזוודות נגנבו.
זו כוונת הכתוב "ושמרתם את המצות" – את המצוות. אותו התכסיס, כי ממש אותה העצה יש ליצר הרע כיצד לגנוב בערמה מהיהודי את המצוה:
יהודי מתחיל לברך ברכת המזון ואומר "ברוך אתה ה'". מיד מגיע השווארצער יצר הרע [-היצר הרע השחור] ומכניס לו לראש: "לגמרי שכחת!, הולכים היום לאסיפה הדחופה!". מיד הוא חושב מה יהיה בפתח האסיפה, מה יאמרו בה, מה יגיד פלוני, באמצע 'ברכת המזון' חושב ומתכנן, ולפתע מוצא את עצמו ב"ובנה ירושלים"… הוא ממשיך לחשוב על האסיפה, עד שמסיים, ואז הוא אומר לעצמו – היכן הברכת המזון שלי? גנבו לי אותה! הגיע היצר הרע ובלבל אותי עם בורו פארק ופלטבוש, עם דולר וסנט, אסיפות ודרשות, ובינתיים כשאני חשבתי הוא חטף לי את הברכה.
"ושמרתם" – שימו לב, תשמרו שלא יגנבו אתכם!
שומר מצוה לא יידע דבר רע
חז"ל אומרים: "העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות" שנאמר: "שומר מצוה לא ידע דבר רע".
מה הכוונה "כמאמרה"?
מה"שנאמר" – "שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע" – אפשר להבין מה המשמעות של "כמאמרה".
מה הכוונה שומר מצוה? לכאורה היה לומר עושה מצוה.
ונראה לפרש כמו "ואביו שמר את הדבר" – מלשון ממתין ומצפה (כדפירש רש"י שם), וגם כאן הכוונה שומר וממתין מתי תבוא כבר השבת, מתי תגיע המצוה לידי ואקיימנה? וזו דרגה גבוהה של חביבות למצוות, ולכן "אין מבשרין אותו בשורות רעות".
אבל ב"מסילת ישרים" מפרש את הפסוק כפשוטו: שומר מצוה – שומר שהיצר הרע לא יקלקל לו את המצוה! וכפי שאמרנו, שהוא נזהר מהגנב הכושי השחור שמסיח דעתו, מקלקל לו את המצוה וגונב אותה.
לדוגמא, יהודי מקיים מצוה רבתי, נתן צדקה בסכום גדול, מיד בא היצר הרע וממבקש לקלקל: פרסומת בכל העיר ועוד עם תמונה, הורס לו את המצווה. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
ר' איד, יש לך מצוה – שמור אותה! עשה את המצוה כמאמרה. תגן עליה שתישאר בשלמות.
מי השקרן, אנחנו או הם?
כיון שדיברנו על שודדים, נזכרתי במשל נאה ששמעתי בשנים קודמות מרבי יעקב לנדא זצ"ל:
יהודי הלך לו בדרכו ביערות פולין ובידו סכום כסף, ורכוש.
התנפל עליו שודד עם אקדח בידו: תן את הכסף!
היהודי הזה בטבעו היה גיבור גדול, בעל כח רב, אבל מה יעשה מול הנשק? אין ברירה. נתן את הכסף.
ואז אמר היהודי לשודד: אני מבקש לך, תעשה עימי טובה גדולה. כיון שהכסף לא שלי, כאשר אבוא לבעל הבית ואספר לו שגנבו לי, הוא לא יאמין.
אז מה אתה רוצה? – זעם השודד.
תעשה לי טובה. יש לך אקדח, תירה על החליפה שלי, כדי שבעל הבית יראה שבאמת ירו. היהודי הוריד מיד את החליפה והניח. וההוא הגוי, יורה.
תהיה ברוך!, האם אפשר גם פה למעלה, תעשה לי טובה עוד כדור נוסף גם בחלק העליון של החליפה, כדי שבעל הבית יאמין לי שנאבקתי עם השודד אם יראה שבגדי מחוררים מרוב כדורים.
"אין לי, נגמרו לי הכדורים" – התנצל השודד.
"(אין לך? אם כן). תן לי בחזרה את הכסף!. מיהר ו'כיבד' אותו במכות רצח נאמנות. שבר לו ידיים ורגלים, חטף את הכסף וברח.
צעק השודד המוכה: יהודי שקרן, רמאי! היהודים הרמאים…
אתם מבינים, הוא הרמאי…
עד כאן המעשה היפה ששמעתי מהרב לנדא. הוא דיבר אז בדרשת מחאה על תעלולים של חילוניים במדינת ישראל, וסיים, מסכנים הם יהודים החיים את חייהם בחושך – ללא תורה, בלי מצוות, בלי אמונת חכמים רובם דרובם תינוקות שנשבו, חלקם מרמים אותנו עושים צרות רבות, ואם אנחנו מצליחים מעט להימלט מהם ולהחכים על מזימותיהם, מיד עולה צעקתם ונשמעת ברמה: החרדים מרמים, גונבים!… הם, עוברים על כל התורה כולה, כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש – ומאשימים אותנו שאנחנו מרמים אותם.
הקב"ה ירחם עליהם ועלינו, ובמהרה ישלח משיח צדקנו – גואל צדק, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות במהרה בימינו.
(רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל – יחי ראובן)