הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א, סיפר בשיעורו השבועי (פר' ויגש תשפ"ד) מעשה שנתבקש לפרסם – כדי שיהיה תיקון לחטא הנורא וכלהלן… וכך הובא המעשה ב'באר הפרשה': (פר' ויגש),
שמעו נא למעשה נורא אשר שמעתי מבעל המעשה מבני הגולה המתייסר נוראות, זה כעשר שנים הינו ממתין לזכות בזש״ק – באופן קשה ומר עד כי אי אפשר לפרט… הלה כבר ניסה תפילות וסגולות ידועות ופחות ידועות ועדיין לא נושע.
בצר לו פנה לאחד מגדולי הדור שיעץ לו לבדוק במישור ה'בין אדם לחברו', פשפשו ומצאו כי בימי הנערות היה 'ששון ושמחה' בכותלי כיתתה של נוו״ב, כאשר בנות הכיתה פגעו באחת מחשובות הצוות באופן נורא עד מאד, ואף לא העלו בדעתם את חומר הענין, ולא עוד אלא שבבירורים נודע להם כי אשה זו אינה היחידה, אלא כמחצית מבנות הכיתה סובלים מרורות, חלקם עדיין מצפים למצוא את זיווגם וחלקם ממתינים לחבוק זש״ק, ולחלקם נתפרדה החבילה (גירושין) רח"ל…
ואכן, נאספו כל העדרים, עלו לבית המורה שפגעו בה, וסיפרו את דבר הצרות אשר הם נחלת כלל בני הכתה, והיא פרצה בבכי מר, וכה אמרה להן, הידעתם מה עוללתן לי באותה פגיעה, ופירטה כמה צרות שונות ומשונות שהיא סובלת עד היום כתוצאה מאותה פגיעה נוראה, אמנם, סלחתי לכן מיד, אך הכאב מלווה אותי עדיין כמו שהפגיעה היתה אך ורק לפני ימים ספורים אע״פ שעברו שנים מאז בנות הכיתה שאלו ב'דעת תורה', אצל אחד מגדולי הרבנים בדורנו, ופסק להם שעליהם לפייסה בממון וכדו' מה שתרצה, ולמעשה, המורה הסכימה להתפייס בתנאי שסיפור זה יתפרסם ברבים ויבינו את חומר הענין של פגיעה בזולת ולמען דעת צדקות ה', כי אית דין ואית דיין, העולם אינו הפקר ויש חשבון בעולם, ולדעת את חומר הענין.
מוסיף הגה"צ: אכן, זה הכלל כשם שאפשר לקלקל ק"ו שאפשר לתקן, ובאם נתחזק בענין זה, יוטב לנו ולבעל המעשה הלז לטובה ולברכה. ויעלה הדבר להקל על הנפגעת הלזו למחול להם, ויפתחו במהרה שערי הישועה.
***
מעניין לעניין באותו עניין, הביא הגה"צ (שם): איתא בספר 'בית יעקב' (מאב"ד אלכסנדר. תלמידו של הרר״ב, דף רג) שמעתי ממורי, אם יש לאדם צער גידול בנים ר"ל, סגולה לזה ליזהר ממחלוקת, להיות רודף שלום, ולהיות מן הנעלבין ואינם עולבין, ובזה שב ורפא לו.
סיפר בעל המעשה, הרב א.י. שטיינבערג שליט״א מעי״ת ליקווד יצ״ו, שלפני כמה שנים היה לו לבתו הילדה איזה זיהום ברגלה עד של״ע בלילה אחד נתדרדר מצבה עד למאד, חיש מהר הבהילו אותה לבית החולים, ובהגיעה שמה איבדה הכרתה והוצרכו לחברה ל'מכונת הנשמה', עד שאמרו הרופאים שלא תראה כבר את אור הבוקר רח״ל.
למעשה עשה הקב״ה נס ונשארה בין החיים, כשעדיין מצבה קשה מאד, והיתה שוכבת שם ממש כמו מת ל״ע, והנה ביום בהיר
אחד – אחר כמה שבועות, הקרה הקב״ה לאותו האברך נסיון גדול ב'שמירת הלשון' שמשום איזה סיבה רצה מאד לספר איזה לשון הרע גדולה ו'עסיסית', אבל ברגע האחרון גבר על יצרו וסגר את פיו בכח, והתאפק מלדבר הלשון הרע, ובאותו רגע פתח את פיו בתפילה בזה הלשון 'רבש״ע איך האב פארמאכט מיין מויל, בעט איך דיר בזכות דעם זאל מיין טאכטער עפענען איר מויל' (רבוש״ע! אני סגרתי את הפה שלי, ואני מבקש שבזכות זה בתי תפתח את פיה).
לא עברו אפילו 'עשר דקות' והנה ב״ב מתקשרת אליו מבית החולים בצעקות גדולות, ומבשרת לו, הילדה התחילה לבכות… ומאותו רגע התחילה הישועה עד שלבסוף ב״ה בניסי ניסים נעשית בריאה ושלימה לגמרי ב״ה.
"מוות וחיים ביד הלשון" כפשוטו ממש, הן לטוב והן למוטב רח"ל…
מחסד לא מפסידים!!!
סיפר לי בעל המעשה, הגרב"ד שליט"א: בשבת האחרונה (ויגש), היתה משפחה שפירסמה שהיא רוצה דירה – עקב שמחה משפחתית. רצינו לתת את הדירה, אבל היה צום והיינו חלשים, והבית שמלא ילדים בלעה"ר, קצת היה מבולגן, אבל התגברנו, והחלטנו לעשות את החסד.
למעשה התברר- שהם חשבו שהם עושים חסד, אבל התברר שהם הרוויחו רבות ממעשה החסד. וכה היה המעשה:
בליל שבת בשעה 05:00 המשפחה שישנה בדירה, שמעה רעשים, הם התעוררו, והתברר שירדו גשמים עזים ביותר, וחור הניקוז שבמרפסת היה סתום על ידי סמרטוט ולכלוכים שונים.
המים היו כל כך רבים – עד שכל הבית היה מוצף בכמה ס"מ של מים.
מהר הם קמו, פתחו את חור הניקוז, וגרפו את כל המים מכל הבית.
אמר לי הגרב"ד: "אני רק מתאר לעצמי, מה היה קורה לו לא היינו נותנים את הדירה, היינו חוזרים במוצאי שבת, אחרי נסיעה עם ילדים קטנים, וכל הבית מוצף מים, וגם הנזק שהיה עלול להגרם לרהיטים"…
"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית".