הגרי"ש כהנמן זצ"ל מייסד ישיבת פונביז' המעטירה, היה כידוע מתלמידיו המקורבים של מרן ה"חפץ חיים" זצוק"ל.
באחת משיחותיו סיפר ה'פונביז'ער רב', שכשהגיע לראדין לראשונה ונכנס אל ביתו של החפץ חיים כדי לקבל את פני קדשו, נאמר לו שעליו להמתין קמעא, משום שהרב עלה אל חדרו שבעליית הבית, ותיכף אמור הוא לרדת בחזרה ולקבלו בקודש פנימה.
התיישב אפוא הרב מפונביז' על כיסא קטן בצידי פרוזדור הבית, והמתין בסבלנות לתורו.
והנה בעודו ממתין במקומו שומע הוא פתאום את רבינו החפץ חיים היושב למעלה כשהוא בוכה בבכיות נמרצות, וליבו הומה בדמעות שליש.
הגרי"ש האורח נבהל ונתרגש מאוד לשמע בכיותיו הקשות של הצדיק, וברוב דאגה ופחד שאל לאנשי ביתו מה קרה? ומדוע בוכה הרבי מאין הפוגות? הרגיעוהו אנשי הבית ואמרו שהדבר רגיל ומצוי תדיר, שבכל פעם שנצרך לאיזה מבוקש עולה ושופך את נפשו לפני ה'. וכאשר זה עתה נכנסו אצלו להזכיר את אחת מנשי הקהילה המקשה לילד, עלה תיכף ומיד לחדרו למעלה, והוא בוכה ומתפלל לפני ה' על אותה בת ישראל המתקשה בלידתה.
והנה כעבור זמן קט הגיעו במהרה בני המשפחה עם הבשורה הטובה בפיהם, שנולד בן זכר בברכה, ולכולם שלום ובריאות טובה, הן ליולדת והן לוולד, ושמח החפץ חיים מאוד עם הבשורה המשמחת, ולאחר שבירכם בברכה טובה נפנה לקבל את פני הרב הצעיר מפונביז'.
המעמד הגדול הזה עשה רושם כביר בליבו של הגרי"ש, והעיד על עצמו ששנים רבות אחר כך נשאר המעשה חרוט בזיכרונו, והיכה שרשים טובים ועמוקים בלבבו, כראותו את גודל צדקותו של החפץ חיים ואהבת ישראל שבערה בקרבו במסירות נפש, שאף שלא היתה אותה יולדת ממשפחתו ומקורביו כלל, היה בוכה בדמעות שליש ומשים נפשו בכפו להעתיר בתפילותיו הנוראות עבורה.
ומאז החליט הגרי"ש כהנמן להישאר בראדין, ודבקה נפשו הטהורה בנפש רבו הגדול החפץ חיים, עד שברבות השנים נעשה לאחד מגדולי תלמידיו, וממעתיקי השמועה בתורת רבינו החפץ חיים.
- • •
הרב זצ"ל, מפורסם היה בגודל מסירות נפשו תמיד לבנין עולם התורה בדורנו. כאשר לצורך כך היה מכתת את רגליו תמיד בארצות תבל, במסעותיו הנודעים לגיוס כספים בסכומים אדירים.
פעמים רבות שאלוהו מנהלי מוסדות וראשי ישיבות, מהו סוד הצלחתו הגדולה באיסוף תרומות של מיליונים רבים?
היו לו באמתחתו כמה וכמה תשובות יפות בדבר, ובכל פעם ענה את התשובה הקולעת, לפי השואל ולפי הענין.
באחת השיחות העלה השואל סברא, שאולי נובעת ברכתו מכוח ה'מסירות נפש' העצומה, שהרב מוסר את נפשו תמיד.
אך הרב הוסיף על כך, שהמסירות נפש צריכה להיות כרוכה באמונה שלמה וביטחון מלא בהצלחתה של המסירות נפש! כאשר על ידי זה דבקים במטרה ובתכלית הנרצה בכל לב, מאחר שבוטחים בביטחון גמור באלקים חיים, שבוודאי ישלח עזרתו מקודש, ונצליח במשימתנו. – כאשר שתי מידות הללו כרוכים יחדיו, הביטחון עם המסירות נפש, זוכים לראות הצלחה גדולה!
'טיב הקהילה' כי תבוא תשפ"ג