הרב ישראל ליוש
שבת בראשית, השבת בה יקראו כל עם ישראל את הפרשה הראשונה בתורה, אמנם כבר קראנו את תחילתה בשמחת תורה, אך בשבת זו נקרא אותה בשלמותה. ענין קריאת תחילתה בשמחת תורה, מבואר בספרים הקדושים, שהוא כדי לציין שבלימוד התורה – בשונה משאר הלימודים - אין סוף, תמיד הסוף הוא גם התחלה. בשאר לימודי הבלי העולם, יכול אדם לסיים ולהגיע אל היעד, אך בלימוד התורה לעולם לא נגמור, תמיד אנחנו עדיין בהתחלה, בבראשית. וגם כאשר אנו זוכים לשמוח בשמחת סיום התורה או סיום מסכת, תיכף ומיד מתחילים את הענין הבא, כי 'תורת ה' תמימה', היינו, ככל שנלמד אותה היא תשאר 'תמימה' – 'שלמה', כמי שעדיין לא החחלנו ללמוד בה כלל.
הגאון רבי עקיבא אייגר המשיל ע"כ משל נפלא, לאדם שהלך בדרכו ולפתע הוא רואה אוצר בלום של אבנים טובות ומרגליות, האוצר היה עצום בגודלו ומרהיב ביופיו, לא התעצל האיש, ומיד מילא את כיסיו באבנים היפות ביותר שהיו שם, הוא כמובן לא הסתפק במילוי כיסיו, הוא הכניס אבנים ומרגליות לכל מקום שרק היה בו בית קיבול, בתיקים, בנעליים, בכובע, ובבגדים. מפה ומשם אסף שקיות ותיקים ומילא אותם באבני החן המרהיבות, האיש יצא משם במשא כבד מנשוא, בקושי רב הצליח להזיז את עצמו עם משאו, אך היה מאושר ושמח בעבודה הקשה הזו, הנה הוא הפך ברגע לעשיר גדול.
לאחר כמה פסיעות הוא סובב את עיניו, ולבו נחמץ, 'אכן שמחה גדולה על כל האוצר אשר לקחתי עמי' – הרהר האיש – 'אך שמחתי אינה מושלמת, שכן מה יהיה עם כל האוצר שנשאר שם, לו רק יכולתי למלאות עוד ועוד אבנים, הייתי עשיר גדול יותר'.
בזאת מבאר הרע"א את דברי דוד המלך בתהילים 'שש אנוכי על אמרתיך כמוצא שלל רב', אף אני – אומר דוד המלך – כמו אותו האיש שמצא שלל רב. שמחתי בלימוד התורה אינה מושלמת, שכן ככל שאלמד עוד ועוד, יודע אני שהתורה עמוקה וארוכה עד אין סוף, ועוד הרבה אבנים טובות ומרגליות יש לי לאסוף באוצר התורה הבלתי נדלה.
אין קיצורי דרך להשגת ידיעת התורה הרחבה מיני ים, רק ע"י לימוד ויגיעה שעות ע"ג שעות, לילות כימים, נוכל לנגוע בקצה התורה, ולכבוש עוד ועוד חלקים ממנה. חשיבות ההתמדה וערך שקידתה, יתוארו היטב בסיפור הבא:
הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל מספר על דיון רציני שהתנהל בביתו של הילד 'זליג ראובן בענגיס' - מי שלימים התמנה לרבה של ירושלים, בהיותו בן 12 שנים בלבד, לאיזו ישיבה ילך הילד. אמנם לא היו בזמן ההוא הרבה ישיבות, אך היה צורך להחליט האם ילך הנער לישיבת מיר או לישיבת וולז'ין. צדדי הספק כמעט היו שקולים, כי אין באמת הבדל גדול היכן ילמד ילד כה שקדן כמו ראובן בענגיס, אך בכל אופן היו דעות לכאן ודעות לכאן, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
ואז נשמעה דעתו של האב, וכה הוא אמר: 'אמנם שתי הישיבות טובות מאוד, אבל לדעתי כדאי לך ללכת לישיבת וולזי'ן, כי שמעתי שבישיבת וולזי'ן יש ספסלים רחבים יותר', בני הבית התפלאו מאוד לשמע הדברים, הרי כל השיקולים שנאמרו עד כה היו שיקולים רוחניים, שיטת הלימוד, צורת השיעורים וכו' וכו', מי חשב כלל על דברים גשמיים כרוחבם של הספסלים, ואכן האב הסביר מיד את דבריו: 'אתה יושב ולומד והשעה שתים עשרה בלילה, אחת בלילה, או אפי' כבר שתים בלילה, ואתה רוצה להמשיך ללמוד כמו שיכור שרוצה יין, שאינו יכול בלעדיו, אך מצד שני אתה גם מאוד עייף, והעייפות מאיימת להכריע אותך, אז בישיבת וולזי'ן שהספסלים רחבים תוכל לשכב על הספסל ואחר שעות מעטות תתעורר, תיטול ידיים ותוכל תיכף ומיד להמשיך ללמוד, אבל בישיבת מיר שהספסלים צרים, לא תוכל לעשות כן, ויהיה עליך לסור למקום השינה, ובכך תבזבז זמן יקר מאוד, כי הדרך הלוך ושוב תארך בוודאי כמה דקות, לכן הצעתי שתלך ללמוד בישיבת וולזי'ן עם הספסלים הרחבים'.
האב סיים את הצעתו, אך המשיך ואמר לבנו: 'זאת הצעתי, אבל עליך להחליט בעצמך להיכן תלך עפ"י כל השיקולים ששמעת, אך עשה זאת מהר ככל האפשר, כי חבל על כל דקה שהנך מפסיד מלימוד התורה.
וכאן הוסיף האב בקשה מיוחדת מבנו: 'ה' יהיה עמך בכל אשר תחליט אך אנא ממך אל תאמר לי להיכן החלטת ללכת ללמוד, ואף כאשר תלמד שם ולאחר ארבע חודשים תשלח לי מכתב ותספר לי בו את כל קורותיך, ואת הצלחתך הגדולה בלימוד התורה, בבקשה ממך! אל תספר לי היכן אתה לומד'.
גם דברים אלו היו לפלא בעיני השומעים, ותיכף הסביר האב את בקשתו: 'אם תחליט ליסוע לישיבת וולז'ין ואני אדע על כך, אזי כאשר יבוא אדם וישאלני היכך בנך לומד? אצטרך הרי לומר את אשר אני יודע - 'ישיבת וולזי'ן', הרי יתכן שיהיה בכך עין הרע, ואף יתכן שבנו של השואל איננו מוכשר די הצורך כדי להגיע לישיבת וולזי'ן, ויעלו בו רגשי קנאה על שאני כן זכיתי שבני לומד בישיבת וולזי'ן, לכן אני מעדיף שלא לדעת ובכך אוכל בקלות לענות על שאלה כזו 'אינני יודע'.