הפסוק אומר: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" [תהלים לג, טו].
הקב"ה יודע כל מעשיו של האדם, לא נתן להסתיר דבר. "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'" [ירמיה כג, כד].
שואל 'ה'נפש החיים', מה הכוונה "אל כל מעשיהם"? לכאורה די היה לכתוב המבין מעשיהם"!
אומר ר' חיים מוולוזין, יסוד חשוב, יסוד שכתוב כבר בספרי קדמונים. יהודי צריך לדעת שכל דבר שהוא עושה, הן במעשה, הן בדיבור והן במחשבה. כל פעולה ולו הקטנה ביותר, יש לה השלכות והשפעות על אינסוף עולמות.
לעתים אומר האדם, מי אני ומה אני. מה כבר משנה אם עשיתי מצוה או לא, אם עברתי עבירה או לאו. זו מחשבה מוטעית מיסודה.
פעולותיו של היהודי. לטוב ולמוטב, אינן נשארות במקום בו הוא מצוי בעולם הזה, כל פעולה בוקעת רקיעים, מטפסת ממקום למקום, ובכל מקום מטביעה חותמה. אם מדובר בדבר חיובי. הרי שהוא מטביע בכל מקום חותם של קדושה וטהרה. ואם חלילה דבר שלילי, הרי שהוא מטביע חותם של טומאה, הפך הקדושה. מעשה זה פוגם לא רק בעולם הזה, ולא רק בעושה המעשה. הפגם הוא באין ספור עולמות.
לא רוצים להיות טיטוס ונבוכדנצר
מי מאיתנו רוצה לשאת את התואר 'טיטוס', או 'נבוכדנצר'? ודאי שאף אחד מאיתנו. אם מישהו יכנה אותנו בשמות אלו, אין ספק שהדבר יפגע בנו, אבל למען האמת, מי שחוטא, פוגם הרבה יותר מהם: הדבר מזעזע ומצמרר.
קשה לומר, קשה לשמע, אבל זו העובדה. זו האמת.
זהו "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם". הקב"ה דן את האדם לא רק על המעשים, אלא אל כל מעשיהם". על כל ההשלכות. לטוב ולמוטב.
אנחנו, בשר ודם, יכולים לשפוט מעשים רק על פי מראה עינינו. אדם ניפץ זכוכית, אפשר להעריך את עלות תיקון הנזק, ובכך מסתכם הענין. לעמת זאת, כאשר פוגמים בדבר שמימי, אין אנו יודעים להיכן הנזקים מתפשטים ומגיעים.
אדם דיבר באמצע התפלה. לכאורה, סך הכל כמה מילים. מה עושים מזה ענין. זה לא נכון כמובן.
היתכן?
אתה מדבר עם מלך מלכי המלכים, ותוך כדי – מחליף מילים עם חברך בדברים של מה בכך?
אבל, הרבה יותר מזה. "המבין אל כל מעשיהם". אותן כמה מלים משפיעות השפעות נצחיות באינסוף עולמות עליונים.
אדם אינו נידון רק על המעשה שאנו רואים, אלא ובעיקר, על התוצאות שאין אנו מסוגלים להבין. אין בידינו אמת מידה למדוד כיצד יתיחסו לאדם אחרי מאה ועשרים שנותיו.
מעלת האדם באשר הוא
לעיתים אין אנו מבינים את העוצמה שיש בנו. נוח לנו לומר, מי אני ומה אני. למי אכפת מה אני עושה.
זה כמובן אינו נכון. בכל אחד מאיתנו יש חלק אלוק ממעל, דרגה עצומה.
והתרוצים "לא ידעתי", "לא חשבתי", "לא העליתי על דעתי" – לא יתקבלו.
רבי אלחנן וסרמן הי"ד היה אומר, יליד משבט אפריקאי, התגורר כל ימיו בכפר עלוב שכל יושביו פראים, בורים ועמי הארצות, חיים כמו לפני אלפי שנים.
כאשר יבוא אותו אדם לעולם העליון לאחר מאה ועשרים שנה וישאלוהו האם האמין בקב"ה, יאמר, "מה זה הקב"ה? על מה אתם מדברים?…"
אומר ר' אלחנן, בורותו לא תפטור אותו מן הדין. כל אדם, יהיה מי שיהיה, צריך לשאול את עצמו "מי ברא אלה". כל אחד יתבע על חוסר אמונה בבורא יתברך.
ר' חיים בא ללמדנו עד כמה אנו גדולים. "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. רק הקב"ה יודע לאן מגיעות ההשלכות של מעשינו.
מבחינתנו, כאשר אנו עוברים עברה, פגמנו בנשמתנו, עברה מטמטמת ואוטמת ליבו של האדם. אמת, אבל זהו החלק הקטן. החלק המשמעותי יותר הוא שבזה אתה גרוע יותר מטיטוס ונבוכדנצר.
(מתוך מאמר נרחב בגליון 'לקראת שבת' יוהכ"פ, מתוך הספר שיחות בהיכל)