חז"ל הקדושים הבטיחו לנו ש"שומר מצוה לא ידע רע", ואנו מאמינים בני מאמינים שאכן כדבריהם, ושאין אדם שומע לי מפסיד, והנטל עצה מן הזקנים אינו ניזוק, כי אכן מי שהולך בדרך תמים ועושה את המוטל עליו מצד הדין ומצד מידת החסידות, ולבו שלם עמו לשם שמים בכל מעשיו, אין לו לירא מפני הקורות, ובוודאי יינצל מכל נזק וצער.
ומעשה בגאון רבי יעקב אורנשטיין זצ"ל, בעל ה'ישועות יעקב' שהיה מגדולי רבני גליציה, ופעם אחת אירח יהודי בביתו, ובאותה העת אירע מקרה מצער בעיירה, שעצרו את אחד מבני הקהילה היהודית ושמו מאחורי סורג ובריח בעלילות דברים, והיה חשש גדול לשלומו ולשלום משפחתו.
נהיה בעיר רעש גדול, ודאגו כולם לאותו יהודי, ובאו לפני הרב בעל ה'ישועות יעקב', שכמובן דאג גם הוא לאחד מבני קהילתו, והחל לפעול בעניין במרץ רב, עד שהגיע למסקנה שאין מנוס אלא לשחד במתנת יד הגונה את בעלי השררה המושלים בעיר כדי שישחררו את היהודי שנכלא על ידם.
עמד ה'ישועות יעקב' וכינס בביתו את עשירי הקהל ולאחר דין ודברים קיבלו על עצמם לתת כל אחד ואחד כפי יכולתו, והתקבצו המעות לכדי סכום גדול מאוד שהספיק כדי לשחד את כל הנוגעים בדבר.
שלח הגאון זצ"ל את הכסף ליעדו, וליהודי הכלוא היתה הרווחה גדולה וחזר לביתו לשמחת הקהל כולו.
בכל מהלך הדברים התבונן אותו אורח שהתארח בבית ה'ישועות יעקב' אחר ההתרחשויות, וכשראה שאכן שוחרר היהודי, משמע הגיע השוחד לידי המקבלים, עמד אותו יהודי שיצרו גבר עליו, ניגש למארחו אשר היטיב עמו, והכניסו תחת צל קורתו וניסה לסחוט ממנו סכום כסף גדול.
"אני הייתי בביתך וראיתי ושמעתי את כל אשר נעשה", אמר אותו אורח שפל, "כעת יש לכבוד הרב שתי אפשרויות" הוסיף ונקב בסכום כסף גדול מאוד שהוא דורש לקבל כ'דמי לא יחרץ'. "או שתתנו לי את הכסף שאני מבקש לקבל, או שאני הולך מכאן לשר העיר ומתלונן באוזניו על כך שהרב של הקהילה היהודית שיחד בכסף רב את הממונים מטעמו, וכך יעניש השר את הממונים וכמובן גם את הרב ואת הקהילה היהודית כולה…".
ה'ישועות יעקב' נחרד מאוד, ובתחילה חשב לפייס את אותו יהודי בסכום כסף קטן יותר. "אין בידי הסכום שביקשת", אמר, "אבל אולי אתן לך מתת צנועה יותר כדי שתניח לי לנפשי ותלך מעמנו. הרי מה בצע לך כי תלשין עלינו, לא תקבל על כך שום תמורה כספית…".
אותו יהודי שבתחילה סירב, כבר החל להתרכך והחל לנהל משא ומתן על גבוה התשלום שהוא דורש כדי שלא להלשין על הרב, אבל תוך כדי הדברים שינה הישועות יעקב' את דעתו, והחליט שלא לתת לאותו יהודי אפילו פרוטה שחוקה.
"לך מעמדי", אמר הרב לאורח המושחת. "היפרד נא מעלי, וכלך לך מכאן. אין לי דין ודברים עמך, ואיני מוכן לתת לך אפילו לא פרוטה אחת. אם חשקה נפשך לשים עצמך בין רשעי ישראל ולהיות 'מוסר' מהסוג הנחות ביותר, בבקשה, הדלת פתוחה בפניך, לך לשר העיר ואמור לו כל אשר על לבך. אני איני מוכן לתת לך אף תשלום עבור שתיקתך…".
המעורבים בדבר נבהלו מאוד ושאלו את הרב מדוע עשה כזאת לשלוח את אותו 'מוסר' אל שר העיר שילשין עליו.
השיב להם בעל ה'ישועות יעקב': "הרהרתי בדבר, ובדקתי במצוות 'הכנת אורחים' שגמלתי עם אותו יהודי. משמשתי במצווה זו וחיפשתי אחר איזו פניה או חיסרון כלשהו, איזו פניה זרה שהפריעה לי לקיים את המצווה בשלמות, ולא מצאתי במצווה שום פגם. כל כוונתי היתה לשם שמים ולא הרווחתי ואל חשבתי להרוויח שום דבר גשמי מהכנסתו של אותו אורח.
"אשר על כן, חלים עלי דברי חז"ל כי 'שומר מצוה לא ידע רע', ואין לי שום חשש מאותו 'מוסר'. הוא יכול לנסות לעשות לי רע ככל שיחפוץ, אבל לא יאונה לי רע מאתו ולא ייגרם לי שום נזק וצער מהמצווה שקיימתי עמו".
ואכן כדבריו של ה'ישועות יעקב' כן היה, שהלך אותו יהודי נבזה לאכול קורצא ביה מלכא, אך לא השגיחו בו, ושילחוהו לדרכו אבל וחפוי ראש, לאחר שביישוהו בביזיונות גדולים.
מעובד מתוך כתביו של כ"ק אדמו"ר מ'תולדות משה' – מאמר 'דעת קנית מה חסרת'