קידושין דף ל
דרשתו של החפץ חיים בכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל שהתקיימה בוינה
והודעתם לבניך ולבני בניך? לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות!
רבי אברהם יעקב טייטילבוים זצ״ל, מראשי אגו״י וינה־ארה״ב, זכה להשתתף בכנסיה הגדולה הראשונה של אגו״י שהתקיימה בוינה בראשות מרן החפץ חיים זצ״ל.
באחד מנאומיו אמר הרב טייטילבוים זצ״ל: החפץ חיים בנאומו בכנסיה הגדולה, כשדיבר אודות עניני חינוך, פירש את הפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" על פי מה שאנו קוראים בקריאת שמע ״ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם״ (דברים יא יט), שהשיעור שחייב האב ללמד את בניו הוא, עד שהם עצמם ילמדו ״לדבר בם״, דהיינו שבנו יתחנך באהבת תורה בצורה כזו, שהבן ימשיך להעביר תורה זו גם ליוצאי חלציו. וזהו ״לדבר בם״, דהיינו, שגם בנך ידבר עם יוצאי חלציו מה שאתה מוסר לו, וזהו השיעור מתי האב יוצא בו. ועל פי זה יהיה הפשט של ״והודעתם לבניך ולבני בניך״, שצריך אדם להודיע לבנו באופן שגם בנו יודיע זאת לבן בנו. ועי״ז נחשב כאלו הוא עצמו הודיע זאת לבן בנו.
והוסיף החפץ חיים, כמה נורא הדבר, אם יצייר האדם לעצמו, שדורו הוא הדור האחרון, וע״י שלא מסר תורה לבנו, נפסקה בגללו שלשלת מסירת התורה. הרי לא רק שגרם לחורבן התורה לדורו, רק ניתק את כל השלשלת מימות משה רבינו, שקיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכן הלאה, וכל מה שהתנאים והאמוראים, הגאונים והפוסקים פעלו ומסרו, היה לבטלה.
אך האמת שלא יהיה כדבר הזה, כי יש לנו הבטחה מהקב״ה ״כי לא תשכח מפי זרעו״(דברים לא כא), כמבואר בגמרא שבת (קלח:). אבל בזה כולי עלמא מודי שאסור לנו לסמוך על הבטחה זו. דישנם הבטחות שאין אנו צריכין לעשות בהם שום השתדלות, אבל הבטחה זו אינה נופלת בגדר זה, דחובה עלינו לעשות כל מה שבידינו. ועל ידי אתערותא דלתתא, שנעשה כל מה שבכוחינו ונפשינו ומאודינו, אזי יהיה ה׳ בעזרינו.
(״קול יעקב״ עמוד ק״ח)