גיטין דף פו
מה ראה החזון איש בספר תורה העתיק?
חוץ מן היונה
הגמרא בסנהדרין (צט:) אומרת: "מיהו אפיקורוס? כגון אותם האומרים: מה הועילו לנו חכמים, מעולם לא התירו לנו עורב, ולא אסרו לנו יונה!
ותמוה, הקשה הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל וכי זו הטענה שיש להם לטעון, על כך מתמרמרים הם? ונניח שהיו מתירים להם עורב ואוסרים להם יונה – מה הרוויחו? סוף סוף נשאר דבר אחד אסור ואחד מותר!
זאת ועוד: הרי אפילו הנכרים אוכלים בשר יונים ואינם אוכלים בשר עורבים, נוקשה הוא ותפל, אינו ראוי למאכל, אילו היו אוסרים אכילת יונה ומתירים בשר עורב, היה להם מקום להתמרמר!
והתשובה היא, שלא ביונה הם בוחלים ולא בעורב הם חפצים, שינויים הם רוצים, ותו לא!
על כך מתמרמרים הם: שדבקים אנו בתורה מסיני, בלא שינויים!
נכנסתי פעם אל ה"חזון איש" זצ"ל המשיך וסיפר, היה זה בשנת תש"י, בזמן העלייה הגדולה מתימן, ומצאתיו מעין בריכוז רב בספר תורה עתיק, ישן נושן, שהיה פתוח לפניו על השולחן. לא הבחין בבואי, כל כולו שקוע בעיונו.
כעבור שעה ארוכה נשא ראשו, ושמחה כה רבה השתקפה בפניו, אור זרח בעיניו.
ארזתי עז ושאלתי: "רבי לשמחה מה זו עושה?!"
אמר לי: "מסורת ביד יהודי תימן, שכאשר הזהירו הנביאים מפני חורבן הבית והתריעו על הגלות הממשמשת ובאה, קמו אבותיהם וגלו לתימן בטרם תבוא הרעה. מזה אלפיים וחמש מאות שנה מתקיימת קהילתם, והביאו עמם ספר תורה ישן נושן, מעת התיישבותם, ספר תורה בן אלפיים וחמש מאות שנה!
בקשתי לראותו והביאוהו, וראה, אות באות, בלא שינוי, אשרי העם שככה לו, שרשרת אחת הנטווית והולכת ממעמד הר סיני, אילו היה לי כח הייתי קם ורוקד עם ספר התורה!"
ונזכרתי בדברי הגמרא (סנהדרין צט, ע"ב), מיהו אפיקורוס, האומר מה הועילו לנו חכמים בתלמודם, מעולם לא התירו לנו עורב ולא אסרו בן יונה.
והלא זו גאותנו ועל כך אשרינו, שזו התורה לא תהא מוחלפת ממעמד הר סיני ועד סוף כל הדורות, העורב אסור ובן היונה מותר!"
"החפץ חיים" זצ"ל היה אומר: "כמה יש להתרגש כשזוכרים, שמשה רבינו הניח אותן תפילין שאנו מניחים, ושמר אותה שבת שאנו שומרים, ומאז ועד היום יוקדת השלהבת ומועבר הלפיד, בטהרתו, מדור לדור!"
(מתוך "והגדת", פסח)