- כשאין מניין במקום שמטייל או נופש בו, אם יוצא לדרך ועד שיעור ד' מיל לכיוון שהולך יהיה מניין, חייב ללכת לשם להתפלל בציבור. ואם יושב בביתו צריך ללכת לפניו עד שיעור מיל, ולאחריו בכל אופן צריך לילך רק שיעור מיל עבור מניין. כשיש לו רכב מבואר[1] שצריך לנסוע למקום שיש שם מנין אם הוא תוך שיעור זמן הליכה רגלית שהוא זמן נסיעה של כ-18 דקות, אך אין צריך להפסיד עבור זה ממון[2].
- לכתחילה אין לצאת לנפוש במקום שאין בו מניין אלא אם כן הוא צורך רפואה וכדו'[3].
- אם יש מניין למעריב רק לפני זמן מעריב (לפני צאת הכוכבים), שיטת המחבר שיתפלל עמהם ויקרא קריאת שמע אח"כ, וכן סתם המשנ"ב[4], ובלבד שהתפלל באותו יום מנחה לפני פלג המנחה. אולם בביה"ל הביא שדעת הגר"א שבכל מקרה עדיף שיתפלל ביחידות.
- ובשחרית אם יש מנין רק אחרי זמן קריאת תפלה, יתפלל ביחידות. אם רק יעבור זמן קריאת שמע יתפלל עם הציבור, אבל יקרא תחלה קריאת שמע בזמנה ללא הברכות. [ועיין הערה[5]]
- נקלע למקום שיש בו מנחה רק אחרי השקיעה, עדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה מאשר בציבור אחרי השקיעה [ראה הערה[6]].
- הרגיל תמיד להתפלל עם כובע וחליפה ונמצא בדרך בלעדיהם ונזדמן לו מנין, לא יתפלל בלעדיהם אלא אם כן לא יהיה לו אח"כ מנין [ועיין הערה[7]].
- כשנוסעים לישובים, וכן כשעוצרים להתפלל בתחנת עצירה, יש לדעת את הכיוון הנכון לאיזה צד להתפלל שהוא לכיוון ירושלים ומקום המקדש. יש הלוקחים עמם מצפן קטן, אבל צריך מראש לדעת איזה צד באותו מקום הוא כיוון מקום המקדש כדי לדעת מה לחפש במצפן[8].
[1] בביה"ל קס"ג.
[2] כמבואר במ"ב ס"צ סקכ"ט.
[3] שבה"ל ח"ו כ"א אות ג'.
[4] סי' רל"ה סק"ח ושעה"צ סקט"ז.
[5] כן מבואר במ"ב סימן מ"ז סקל"ב, אמנם בביה"ל שם מסתפק בדעת הגר"א האם עדיף יחידות קר"ש בברכות, ובשעה"צ בסימן צ' סקמ"א כתב שאם ירא שאם ימתין למנין יעבור זמן קר"ש יקרא בברכותיה.
[6] סימן רל"ג מ"ב סקי"ד. אמנם תוך 13 דק' מהשקיעה יש חולקים וסוברים שיתפלל בציבור. דין זה לא נאמר למי שתמיד מתפלל אחרי השקיעה.
[7] כ"כ הליכות שלמה פ"ב ט"ז, אמנם בדעת נוטה תפילה נ"ט מצדד שרק אם יעבור זמן תפילה אבל בשביל מנין לא, ולכן ודאי שאם יכול יקחם עמו, ויש לדון באופן שכאשר יגיע למקומו כבר יהיה עייף מאוד, ולא יוכל לכוין, וכן האם עדיף בכה"ג להתפלל קודם ביחידות.
[8] ניתן לברר את הכיוון במספר 035706906 – בדרך כלל גם הנהג יודע את כיוון מקום המקדש.