שוחחתי לאחרונה עם הרב יהושע [שוקי] לרר שליט"א, ה'צלם' של גדולי ישראל, איש נחמד ומרתק ביותר, עם מאגרי סיפורים על גדולי ישראל.
חלקם של הסיפורים הודפסו בספר רב המכר 'בצילם' ובו תמונות מיוחדות של גדולי ישראל – עם סיפורים אישיים מרתקים, וכן 'בצילו' על מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל. ועכשיו הרב לרר מדפיס את ספרו השני 'בצילם' ח"ב, והוא סיפר לי את אחד הסיפורים המיוחדים שהולכים להופיע בספר.
המעשה עוסק בגאון ישראל ר' אשר וייס שליט"א מירושלים עיר הקודש.
יום אחד הגיע הרב לרר למעונו עם קבוצת נגידים, על מנת לצלמם, בכדי שיהיה להם מזכרת מביקור רב רושם זה.
הרב לרר שם לב שיש על השולחן משהו משונה ביותר. קערה יפה – ובתוכה עטים. (התמונה תתפרסם בעז"ה בספר 'בצילם' ח"ב).
איזה עטים?
עטים רגילים, שעולים כחמישה שקלים בחנויות.
בדיקה מעמיקה יותר העלתה שהעטים ריקים…
מה הולך כאן? מה זה העטים האלו? כך שאל הרב לרר…
התבררה תמונה מדהימה.
ר' אשר נוהג מידי שנה לסיים את הש"ס – בשמחת תורה, ועושה סעודה גדולה לכבודה של תורה.
אמר לו ר' אשר:
דע לך! כשאני מסיים 'עט' – אני שמח שמחה לא פחותה מסיום הש"ס!
הרי מה אני כותב בעט?
אני מקשקש קשקושים? מצייר ציורים? לא!
אני כותב חידושי תורה ותשובות בהלכה וכדו'…
וכאשר אני מסיים עט, הרי זה אות וסימן שהתקדמתי בלימוד – התקדמות עצומה, וכי לא אשמח שמחה גדולה ועצומה?….
לכן מונחת על שולחני קערה זו, ובה העטים הריקים, לחזקני ולשמחני, תראה כבר כמה הספקת!
מראה זה של העטים הריקים נותן לי תחושה של סיפוק והתקדמות בעבודת ה' – ולכן אני מייקר כל כך את העטים הריקים.
מעשה נוסף בהקשר לעטים.
יום אחד הגיע יהודי לר' אשר, ושוחח איתו, וגם ביקש ממנו את העט לרגע אחד. אח"כ מתוך הרגל שם אותו יהודי את העט אצלו בכיס והלך.
אחרי שעה ר' אשר שם לב שהעט איננו.
בדיוק היה זה לפני "סיום" של העט, ור' אשר כבר חיכה למעמד הסיום, והנה העט איננו…
שיחזר ר' אשר בזיכרונו את האנשים שהיו אצלו בשעה האחרונה, ונזכר מיהו היהודי שהשאיל ממנו עט.
התקשר ר' אשר ליהודי, ושאל אותו – העט אצלך?
אמר לו אותו היהודי, כן!
אמר לו ר' אשר, אני מבקש ממך מאד, שתבוא לכאן בחזרה ותחזיר לי את העט.
אחרי שלוש שעות היהודי הגיע והעט בידו.
מיד כשהיהודי נכנס לר' אשר, הוציא ר' אשר מהכיס שלושה עטים חדשים, נתן לו אותם במתנה, והתנצל על הטירחה היתירה שגרם לאותו יהודי, כשהוא מסביר על החשיבות העצומה, שהוא רואה בעטים אלו.
מה למעשה?
לומד מכאן הרב שוקי לרר שליט"א מוסר השכל גדול!
יש יהודים שנראים לנו, שהם לא שווים מידי הרבה, 5 ₪, אולי 10 ₪, כמו אותו העט שעולה שקלים בודדים.
אבל אפשר לייקר אותו, ולשים אותו בקערה יפה במרכז השולחן.
איך?
על ידי שמתבוננים בדברים היפים שבו!
אם נתבונן על כל מיני יהודים, שלפעמים נראים לנו 'חצי שקל', נשים לב למעלותיהם, נראה שהם יקרים מפז, וצריך להשים אותם במרכז השולחן.
ומה עוד למעשה?
אמרתי לרב לרר שאולי אפשר ללמוד מוסר השכל נוסף:
גם יהודי ענק שבענקים כמו ר' אשר וייס שליט"א, צריך את ה'דחיפה' הקטנה שתתן לו כח להמשיך.
העטים הריקים נותנים לו כוח להמשיך הלאה.
כל יהודי צריך לחפש מה הדברים שנותנים לו כוח להמשיך הלאה, לייקר אותם, ולהשתמש בהם לעבודת ה'.
מסתמא אצל רוב הלומדים זה מעמד סיום מכובד (כל אחד לפי ערכו מעלותו ומושגיו), וכדברי הגמ' המפורסמים (שבת קיח:) 'אמר אביי תיתי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא – עבידנא יומא טבא לרבנן'.
למה? כי הוא ידע שזה יתן כוח למסיימים להמשיך הלאה, וגם ידרבן אחרים לעשות כמעשיהם.
(ידידנו הרב ישראל מאיר אלטמן שליט"א, מתוך גליונו הנפלא 'מי באר')