לכבוד יומא דהילולא של הרה"ק רבי שלמה מקרלין זיע"א הי"ד, אשר חל היום, נצטט ממאמרו של ספרא רבא הרב יאיר ויינשטוק שליט"א, בעלון 'אהל מועד' לעלוב, שני סיפורים מפעימים,ש מקורם בספר 'שמע שלמה' החדש, מפי חסידים:
התכונה המרגשת ששררה בליאדי לקראת בואו של האורח הדגול – לא דמתה לשום מאורע שהתרחש בתקופה שקדמה לכך בביתו של הרב. הרחש עבר בין החסידים, הרבי ר' שלמה מקארלין מגיע לשבות אצל רעו הרב בעל התניא. הכל יצאו מגדרם ועסקו בכל מרצם בהכנות הרבות להנעים ולשרת את פני האורח הקודש. גם הרב בעצמו ביקש אף הוא להשתתף במו ידיו בהכנות המעשיות.
נכנס הרבי איפה למטבח שם טרחו האמונים על הבישולים בהכנת מאכלי השבת עבור הצדיקים הנאהבים והנעימים, ניצב הוא ליד הסיר בו התבשלו הדגים , הרים את מכסהו והוסיף בו מלח. החסידים שעמדו מן הצד, מביטים בהשתאות במעשה רבם ואלופם אשר מורשה לו עוד מהיכלו של המגיד בעניינם הגבוה של ה'דגים' לשבת קודש, ראו והסיקו כי חשיבות עצומה יש במעשה מליחת הקדשים עבור האורח החשוב , ומשום כך נכנסו אף הם אל המטבח וכל אחד בתורו הוסיף מדיליה מעט מלח לסיר הדגים.
ולא ידעו איש מרעהו… הגיעה עתה של סעודת חקל תפוחין קדישין, הצדיקים יושבים בראש ועטרותיהם בראשיהם ומסביב לשולחנם הטהור מוקפים הם כשתילי זיתים בחסידים המסבים עמם לסעודה עליה נאמר כי כל המענג את השבת ניצול מחבלי משיח. פוצח הקהל להתענג בתענוגים וכשאך הוגשו וניתנו בידם דגי הים, טעמו קמעא ותיכף משכו את ידיהם, תוך עקימת האף לנוכח מליחותם העזה. הבחין האורח רבינו הקדוש מקארלין במעשיהם, ותמה לעצמו מדוע הנאספים אינם אוכלים את הדגים המשובחים, בעוד הוא אינו רואה בהם כל חסרון. הסיק כי כנראה טעמם תפל. לקח קורטוב מלח והוסיף לדגים כדי לשפר ולתקן את טעמם… ואחר אכלם… הביט הצדיק המארח רבי שניאור זלמן בפני תלמידיו התמהים והפטיר: "ידעתי כי הנו מופשט מתאוות האכילה אבל עד כדי כך לא הכרתיו".
עוד מוסיף לספר שם על תקופה זו עת ישב כל היום בבית המדרש על התורה ועל העבודה, ללא שום מקור תמיכה. אחד מבאי ביהמ״ד התבונן בכל הליכותיו, ותמה: ״מהיכן מפרנס אברך זה את אשתו וילדיו״? משראה את רבינו קובע את משכנו בבית המדרש, ניגש האיש ושאלו: ״מהיכן אתה חי? ומנין לך מזון ומחיה לבני ביתך״? השיבו רבינו: "יש לי שתי קיא". חשב השואל שיש לרבינו בביתו שתי פרות חולבות )קיא- פרה בלשון אידיש( ומהן הוא מתקיים. כיוון שכך התעניין לדעת היכן מתגורר רבינו, כדי לשלוח אליו לקוחות ולהרבות פרנסתו. כשהגיע לבית רבינו, פנה לרבנית ובקש ממנה לקנות חלב. ענתה לו: ״מאין לי חלב? האם יש לי פרה חולבת״? הגיע האיש לרבינו בטענות ובטרוניות ״למה רימיתני״…
ענהו רבינו: חלילה לי מלשקר, באמת כל חיותי היא משני ״כי״. האחד, "כי בו ישמח לבנו", והשני – "כי בשם קדשו בטחנו". על סיפור זה הוסיף תלמידו הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע ואמר: אנו איננו יכולים להשיג דרגה כזו. אכן יש לנו 'שני כי' אחרים שמהם כל חיותנו: "חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו". ובנוסח אחר שאמר על זה הרה"ק מקאוולא זי"ע בהאי לישנא : "די צווי קיא איז פאר אינז צו פעט, מיר האבן אנדערע צווי קיא" (שתי הפרות הללו שמנות מדי עבורנו, ולנו יש שני כי אחרים).