גיטין דף נ
היכן נקבר ילד שהוריו לא מלו אותו?
דהוה ליה נועל דלת
אחד הנואמים באסיפה כלשהיא סיפר על מקרה שאירע בוורשה, שאחד היהודים סירב למול את בנו והילד מת אחרי זמן, ולא הניחו אותו בני הקהילה להביאו לקבר ישראל. כמעט כל הנוכחים הצדיקו את פרנסי קהלת וורשה, העומדים בפרץ. אולם האחד ששלל את הצעד הנ״ל היה מרן הגר״ח מבריסק, ונימוקו היה ״אין דין שילד בלתי נימול יצא מכלל ישראל ואסור לקברו אצלנו. הערל אינו פסול אלא לתרומה ולקדשים, לאכילת פסח, ולעבודה במקדש, אך לא לקבורה..
המשיך מרן הגר״ח ואמר ״אם צריך לעשות ״סייג״ נגד מופקרים, היה מן הראוי שלא להביא את האבא שלא מל את בנו לקבר ישראל, במקרה שימות, אולם הבן שלא נימול, מה חטאו ומה פשעו״?…
שמעתי לומר, שטעמו של מרן הגר״ח זצ״ל היה, כי לעתיד לבוא כשהבנים האלו ירצו לשוב בתשובה, לא ידעו אם יהודים המה, אולם אם הם יהיו רשומים בספרי הקהילה כיהודים, הרי שידעו את מעמדם. וכן הרישום ימנע מהם התבוללות מוחלטת. אבל אם לא יהיו רשומים בפנקסי הקהילה וכו', הרי שיש בזה משום ״נעילת דלת בפני השבים״… [דברים המיוחסים לבית בריסק מפי השמועה]
(עובדות והנהגות לבית בריסק)