אחד מתלמידיו המובהקים של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל, היה הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, ראש ישיבת 'אמרי משה'. לאחר שכבה המאור הגדול ביקשנו לשוחח עם הגר"י מישקובסקי שאכן נעתר לבקשה ונהג בנו טובת עין כששיתף אותנו בצרור סיפורים מופלאים להם היה עד או אפילו שותף בעצמו.
השיחה המלאה תפורסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת' שיופץ בימים הקרובים. אנו מביאים כאן קטעים נבחרים מהשיחה
'באחת ההזדמנויות סיפר לי מרן, שלפני החתונה שלו הוא נכנס אל מרן החזון איש כדי לתת לו הזמנה.
מרן הוסיף שמאחר והחזון איש רצה לחזק את רבני הערים, אביו וחמיו, הוא רצה לבוא לחתונה ושאל באיזו שעה צפויה להיות החופה: "אמרתי לחזון איש חס ושלום! באתי לתת הזמנה מפני הכבוד, לא רציתי חלילה וחס להטריח את מרן שיצטרך לבטל זמנו ולבוא לחתונה שלי!…".
הוסיף מרן ואמר שהחזון איש מאוד נהנה מדבריו וחיוך חיוך רחב.
אגב, אציין שגם מתוך הסיפור הזה אפשר להבין עד כמה גדולה היתה הענווה שלו. הוא היה בטוח שהחזון איש רצה לבוא לחתונתו רק כדי לחזק את רבני הערים, אבל בפועל החזון איש אהב אותו אהבת נפש, במו אוזני שמעתי ממרן הגראי"ל שטיינמן כמה וכמה פעמים, כמה שהחזון איש אהב את מרן זצ"ל וכמה היה מעריך אותו.
עוד מעשה שמעתי מבני הבית, שפעם באה אחת מנכדותיו של מרן וסיפרה לו בשמחה רבה שבעלה עומד לסיים את הש"ס. הנכדה התייעצה עם הסבא כיצד כדאי לחגוג את סיום הש"ס, ומרן השיב לה שזה צריך להיות ממש בדרגה של 'יומא טבא לרבנן' והשמחה צריכה להיות יותר מחתונה, לעשות אירוע הכי מכובד והכי מיוחד כמיטב היכולת כדי לחגוג את היום הגדול הזה שבו בעלה מסיים את הש"ס.
שאלה הנכדה בסקרנות: "ומה עשתה הסבתא כשסבא סיים את הש"ס בפעם הראשונה?".
ענה לה מרן בפשטות: "סבתא לא ידעה…".
הוא אפילו לא סיפר לרעייתו שהוא מסיים את הש"ס! פלאי פלאים.
פעם הוא אמר לי שביקורת זה דבר נפלא, זה מה שמעמיד את הבנאדם. "מי שרוצה להקים בית טוב ומוצלח, שייקח אשה חכמה שתדע להגיד לו ביקורת", כך אמר לי מרן, "כמה טוב לקבל ביקורת. האדם על עצמו לא יודע מספיק לבקר! אני מתייעץ תמיד עם אשתי, היא יותר חכמה ממני, ותמיד היא צדקה, ותמיד אני מקבל מחכמתה…".
לעומת זאת, הוא עצמו היה מאוד מאוד נזהר שלא לומר ביקורת על אחרים. הוא תמיד היה אומר שאם מישהו פגע בך, אל תכעס עליו. הרי החזון איש אמר שכל מעשיהם של אנשים נובע מהטבעים שלהם, ואם כן, מה אשם אותו מסכן שיש לו כזה טבע שגורם לו להתנהג בצורה לא נכונה?
היה שגור על לשונו פתגם שאותו אמר בשם אמו ע"ה: "צריכים לדון כל אדם לכף זכות, וכשנגמר ה'כף זכות', צריכים לדון אותו ל'כף שטות'…". כלומר, אם מישהו עשה מעשה לא טוב, זה לא בגלל שהוא איש רע, אלא נכנסה בו רוח שטות, ולכן עדיף לסלוח לו ולהמשיך הלאה…
עוד דבר מעניין מאוד שזכיתי לשמוע מפיו היה כאשר שאלתי אותו שאלה בעניין של אשה שהיתה צריכה לעבוד בעבודה מסוימת, שעל פניו זה לא היה מכובד ואפילו לא ראוי לעבוד שם, אבל מרן הגראי"ל שטיינמן הורה שכן תעבוד שם, כי הוא ידע שהיא תוכל לפעול משם לטובה. עם זאת, הרב שטיינמן אמר שבשום אופן לא יפרסמו שהוא הורה לה לעבוד שם, כי הוא חשש שישתמשו בזה כדי להתיר את המעשה ויגידו שיש כאן הוראה לרבים שהדבר מותר חלילה.
שאלתי את מרן הגר"ג זצ"ל, מה תעשה אותה אשה שיבואו ויטיחו בה שהיא מתנהגת שלא כדין, היא הרי לא יכולה לענות שהרב שטיינמן התיר לה את הדבר.
ענה מרן זצ"ל ואמר לי: "זה הרי נפלא! היא תוכל לקבל ביזיונות בשפע, ועוד על מעשה שהיתה צריכה לעשות על פי הוראת אדם גדול. ביזיונות זה דבר, טוב, צריכים לחפש ביזיונות! זה מכפר על כל כך הרבה דברים, ומונע על כך הרבה צער וצרות".
זאת היתה ההסתכלות שלו על החיים. כבוד נועד כדי לתת ולא כדי לקחת, ביקורת נועדה כדי לקבל וכדי כדי למתוח אותה על אחרים, ביזיונות נועדו כדי לקחת ולא לקבל. ניגוד מוחלט בין האופן שבו היה מסתכל על עצמו ומה שהיה מצפה מעצמו, ובין מה שהיה מצפה מאחרים וכיצד היה מתנהג כלפיהם.