ענווה
ענוותנותו הרבה של רבינו אינה ברת השגה כלל וכלל, וודאי לא עונה על אף מושג מוכר. החזון איש פסק עליו בנידון זה שלר' גרשון יש "מום בגאווה", אין לו אפילו את ה"שמינית שבשמינית"… (ובדרך אגב מספרים שפעם הגיעו אליו ושאלו אותו האם זה נכון. השיב, מה זה משנה, הרי בכל מקרה המום הזה כבר עבר לי…) וכבר ידוע שבזמן עצרת המחאה שהתקיימה על כבודו של רבינו, לאחר שהקריאו את מכתבו של הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שמחה על בזוי כבוד התורה, אמר מרן הרב ר' ניסים קרליץ זצוק"ל "כל שכן כאן, שכבוד התורה הוא כבוד התורה ממש, משום שלר' גרשון לא אכפת הכבוד כלל וכלל. אז חיוב המחאה גדולה ומכופלת…"
מספרים שבשמחת האירוסין שלו העלה אותו מרן הרב מפוניבז’ לדבר, כדי שכולם יכירו את גדלותו של החתן, אך רבינו בענוותנותו רק שאל קושיא והביא את תירוץ הרש"ש על זה…
אני עובד בישיבה…
ונספר סיפור מדהים שאירע לפני שנים רבות, יום אחד הגיע בחור לישיבת פוניבז’ ביום הראשון של ה"זמן". מלווה במזוודות כבדות, הבחור, שלא הכיר את הישיבה, וגם את ר' גרשון לא הכיר, פנה לר' גרשון שבדיוק עבר שם, ובתמימות ופשטות פנה ושאל אותו "היכן הישיבה?" ענה לו ר' גרשון "אני גם הולך לשם, בא איתי" שאל אותו הבחור "מי אתה?" ענה לו ר' גרשון "אני עובד בישיבה" והוסיף וביקש להקל על הבחור ולקחת ממנו תיק אחד עד לישיבה. הבחור הגיש לו תיק אחד בתודה, ולמחרת מה רבה הייתה תדהמתו כשגילה שאותו יהודי מוסר שיעור בישיבה…
אחד מהחלקים המפעימים באישיותו של רבינו שאין לו פחד לומר "איני יודע" ואם תלמיד שואל שאלה והוא אינו יודע את התשובה, הוא עונה לו בפירוש "איני יודע" ואף מוסיף ואומר "תשאל את רבנים האחרים בישיבה אף שדרגתו של רבינו בתורה אינה ניתנת לשיעור… (ופעם כשמאן דהוא שאל אותו מדוע הוא אומר "איני יודע" והרי הוא ודאי כן יודע? ענה לו רבינו שבלדעת יש כמה דרגות ואצלו "לדעת" זה ידיעה מדוקדקת…)
וכן נוהג לקבל כל דבר שנשמע לו טוב ומתקבל על הדעת, ואף אם צריך לחזור בו ממה שאמר, עושה זאת מידית. פעמים רבות באמצע השיעור פותח את הדף ורושם את ההערות שהתחדשו לו מהשואלים.
וכידוע במשך שנים שהיה רגיל רבינו להעמד לכבוד ראש הישיבה הגאון ר' בערל פוברסקי שליט"א כל פעם שנכנס להיכל הישיבה, ולהמתין עד שר' ברע'ל ישב במקומו, למרות ששניהם ראשי הישיבה. ויותר מכך בכל ליל שבת, כשהיו מגיעים אנשים לומר ברכת "גוט שבע'ס" לרבנים ומכיוון שמתחילים ברבינו תחילה, ממילא גם מסיימים איתו הראשון, בזמן המיותר הזה ניגש רבינו בעצמו לר' בערל לומר "גוט שבע'ס".
הצנע לכת
בכל הליכותיו הקפיד ביותר על העניין של "הצנע לכת". וזהו דבר שכל מי שבא עימו במגע יכול להעיד. אך לא רק זאת אלא כך גם מורה לתלמידיו ושומעי לקחו.
ומספר יהודי אחד שפעמיים שאל אותו, לגבי נתינת סיוע לאחיו בעזרה כספית, האם עדיף שידע שהוא זה שנתן והדבר ירבה אחווה ורעות, או שעדיף לקיים כאן את ה"והצנע לכת". בפעם הראשונה שאל לגבי אח שהיה לו איתו יחסים מתוחים , במקרה זה ענה לו רבינו שוודאי שהאחווה והרעות יותר חשובים כאן. אך בפעם השניה שאל לגבי אח אחר, שהוא בשלום עמו, רק שעדיין אולי כדאי להוסיף ולהרבות באחווה ורעות ולוותר על ה"והצנע לכת" ענה לו רבינו "צריך עיון גדול"…
(לוקט מתוך גיליון 'לאורו' תש"פ בתוספת שינויי עריכה נדרשים עם הסתלקותו של מרן זצוק"ל )