בימים של ערב חג מתן תורתנו פגש אותי ידידי חסיד קרלין. יהודי עסיסי שתמיד יש לו ווארט טוב על השפתיים להנות אותי ולפעמים גם את הקוראים…
לקראת החג, הוא פותח ואומר לי, אני רוצה לספר לך א'חסידישע מעיישה על… הרב שך!
תודו שזה נשמע מעניין… בפרט כשהוא הבטיח לי שהמסר שלו יכול 'לעשות' לי את השבועות הקרב ובא.
כשהוא סיים את הסיפור הבנתי שעם המסר שיוצא ממנו אני לא רק נכנס לשבועות אלא בעיקר יוצא ממנו ונשאר עם התובנה שלו לכל השנה כולה.
מרנא בעל האבי עזרי כידוע היה ראש ישיבת קרלין בעיירה לולינץ שבאירופה לפני שנות הזעם, ראש ישיבה ליטאי מובהק שאין לו בעולמו שום דבר חוץ מד' אמות של הלכה תורה והגיונה בעמל ובשקיעות. לכן הייתה מוזרה בעיניו הבקשה של קבוצה מתלמידיו בישיבה שבאו ליטול את הסכמתו לנסוע אל רבם הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זללה"ה לחג השבועות. בעיניו זו הייתה סיטואציה מופרכת לחלוטין לקום ולעזוב את הישיבה, את מקום התורה המובהק ביום חגה של התורה ונתינתה. הוא כמובן ענה בשלילה מוחלטת מה שלא עצר בעד אותם בחורים חסידים נמרצים לקום ולנסוע על אף התנגדותו.
בחזרתם הם נתקלו בלא מעט חשש בראש הישיבה שביקר את נסיעתם בחריפות. "אבל אם כבר נסעתם" אמר להם הרב שך, תגידו לי מה למדתם שם, מה יצא לכם מאותה נסיעה ואיזו התעלות היא הביאה לכם.
הם נענו וחזרו בפניו על דבר תורה חריף ומתוק שהם שמעו מרבם בחג החולף. הסיפור החסידי כמו שהוא, מספר שראש הישיבה התפעל כל כך ממה שהם אמרו לו שלשנה האחרת הוא לא רק הביע את הסכמתו לנסיעה אלא אף נתן בידם מעות להוצאות הדרך.
וכה היה הווארט שהם הביאו איתם מקרלין ושגרם לרב שך להתפעל כל כך.
הרב'ה שאל, סחו הבחורים בעיניים בורקות, כשמשה רבנו עומד מול עם ישראל והם שומעים את הקול מדבר מתוך האש בדברות הראשונות מבקשים בני ישראל ממשה רבנו "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר איתנו אלוקים פן נמות". והקושיה פשוטה: מדוע היה איכפת להם כל כך למות על קידוש שמו יתברך באותו מעמד? הדרגה הגבוהה ביותר שיהודי יכול להעפיל אליה היא מיתה על קידוש ה' והלא הם יכולים להשיג אותה ברגע ומדוע הם סרבו לכך?
אלא התירוץ הוא, התלהבו הבחורים, שזה בדיוק מה שלמדו בני ישראל שם על הר סיני… למות על קידוש ה' זו בוודאי דרגה גבוהה ביותר אבל זה לא קונץ… החכמה היא לא למות על קידוש ה' אלא לחיות על קידוש ה'! לחיות על פי תורה ולשעבד את כל החיים ואת הגוף על רצונותיו ותכונותיו לחיות על פי רצון ה'. זו התכלית האמיתית! וכל עוד שהם לא זכו לשעבד את עצמם לרצון ה' ולחיות כך הם העדיפו את "דבר אתה עימנו ונשמעה ואל ידבר עימנו אלוקים פן נמות", שאילולי כך גם אם ישיגו את הדרגה הגבוהה אבל הם 'יחמיצו' את העיקר – החיים על קידוש ה'!!
כאמור ראש הישיבה התפעל עמוקות מהתובנה הזו.
זה המסר שאמור להדהד גם אצלנו יום אחרי מתן תורה. כשבלב כולנו עדיין מפעמים הרגשות ובאוזננו עדיין מצטלצלים הקולות, נזכור: מה שיש לנו לקחת מהחג הזה ומהמעמד של קבלת התורה זה את הזכות והחובה לחיות על קידוש ה' כל יום וכל שעה.