וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה… וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים (במדבר ה כג)
נאמר במדרש: גדול השלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה – יימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
פעם הגיע אברך לבית הדין לעניני גיטין בתל אביב וביקש מאב בית הדין הגאון רבי שמואל דביר זצ"ל לסדר לו גט. כשנתברר לאב"ד כי האברך למד פעם בישיבה קטנה פוניבז' אצל מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, יעץ לו להציע קודם את ענינו בפני רבי מיכל יהודה ורק לאחר מכן יחזור אליו. האברך הסכים להצעה, ויותר לא חזר לבית הדין…
סיפר הגר"ש דביר, כי הסיבה שיעץ לו לעשות כן, היא משום מעשה שהיה: רבי מיכל יהודה למד בצעירותו בכולל 'תורת ארץ ישראל' בפתח תקוה. היה נהוג שם לקבל את המלגה בסוף כל שבוע. פעם אחת לא הגיע רבי מיכל יהודה לכולל ביום חמישי – יום חלוקת המלגות. נסע אפוא מנהל הכולל רבי שמעון הורביץ זצ"ל לביתו של רבי מיכל יהודה אשר בבני ברק כדי למסור לו אישית את המלגה.
הוא הגיע לבית ואולם החליט לא להיכנס דרך הדלת הראשית שבכניסת הבית, אלא הלך סחור סחור ודפק על חלון החדר שבו ישב רבי מיכל יהודה. תמה רבי מיכל יהודה ושאלו מדוע לא נקש על דלת הבית כמנהגו של עולם. השיב הלה, כי חשש שמא אשתו תשמע שבעלה החסיר יום אחד בכולל, ולא ינעם לו שאשתו תופתע לשמוע זאת.
אמר לו רבי מיכל יהודה כי אין מקום לחששו, שכן קיבל על עצמו מאז נישואיו שלא יעזוב אף פעם את הבית מבלי שיודיע לאשתו להיכן הוא הולך. הכל גלוי וידוע לאשתו וממילא אין לו מה להסתיר ולפחד ממנה.
סיים הגר"ש דבריו: כשיש דוגמא כזאת של שלום בית בין איש לאשתו, כדאי שהתלמיד יבוא להתייעץ עם רבו לפני שמסדרים גט!
(איש לרעהו)