מכירת חמץ
א. עניין מכירת חמץ מובא בחז"ל על חמץ בעין עם זאת נהגו למכור חמץ בעין רק בהפסד מרובה ובאופן רגיל מכרו רק תערובת.
ב. הגם שנהגו לא למכור מותר למסרו ויכוין להקנותו למי שמוכר חמץ בעין כגון חנות או מאפיה שימכור גם את שלו ואחרי פסח יכול לקחת ממנו.
ג. צריך לגמור בדעתו למכור ולדעת מה שעושה שיש הפוסקים שאם לא יודע לא מועיל .
ד. בעבר היה המנהג שכל אחד מכר לגוי חמץ בנפרד עם הזמן ראו שיש הרבה פרטים שלא ידועים לכל אחד הנהיגו למנות את הרב שיהיה שליח למכור את החמץ ונהגו לקבל קנין סודר מהרב שמתחייב לבצע את השליחות.
ה. כדי שהרב יהיה מחויב יותר במכירה נהגו לשלם לרב ואז מקבל דין פועל והשליחות יותר בשלימות.
ו. מכיוון שהמנהג לא למכור חמץ בעין (למעט הפסד מרובה) אין איסור בל תשחית לבער חמץ בזמן הביעור.
ז. כדי להימנע משאלות במכירת בית לגוי נהגו שהמוכר כל הבית עושה זאת באופן של שכירות היינו שמשכיר את הבית לגוי.
ח. המוכרים את כל המקומות המסומנים יקפידו לסמן לפני סו"ז שריפת חמץ.
ט. לכתחילה לא יכנס לשטח המכירה כל הפסח ובשעת הצורך אפשר להקל להיכנס להוציא משם דברים.
י. גם אם מצא חמץ מחוץ למקומות המסומנים בדיעבד אין נאסר כי בשטר המכירה נכתב שמוכר חמץ בכל מקום שנמצא.
יא. נכון להימנע מלהתאכסן בפסח בבית שנמכר לגוי ובשעת דחק גדול ישאל חכם. (קו פתוח 24 שעות ביממה 0733-100-200 שלוחה 1)
יב. ראוי לנעול בצורה טובה ארונות שמוכרים לגוי שלא יוציאו הקטנים כלים כי אם מתערב גורם לשאלות מסובכות.
יג. קטניות ללא תערובת חמץ אין חובה למכור כמבואר ברמ"א בסי' תנ"ג.
יד. אפי' שיש שערערו שמכירת חמץ היא כעין הערמה מכל מקום למעשה אפשר לסמוך עליה לכתחילה לאחר הפסח כמו שפסק המשנ"ב (סימן תמ"ח).
טו. אפשר להשאיר את כלי הכסף של החמץ בויטרינה אבל יסמן שמכר אותם לגוי כדי שלא יכשל בהם בחג.
בדיקת חמץ
זמן הבדיקה
א. באור לי"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, מיד בצאת הכוכבים כ-20 דקות אחרי השקיעה.
ב. יש להיזהר לא להתעסק עם דברים אחרים אלא מיד בזמן לבדוק וע"כ אסור מחצי שעה קודם הבדיקה לאכול יותר מכביצה פת ולשתות משקה המשכר וראוי לא לאכול גם פירות שלא יתעכב בזמן הבדיקה.
ג. אם התחיל בהיתר קודם החצי שעה כשמגיע הזמן יפסיק מיד וגם אם התחיל ללמוד מן הראוי שיפסיק בבוא הזמן.
ד. בחצי שעה שקודם הבדיקה יכול ללמוד הלכות פסוקות שאינם מצריכים עיון ובפרט הלכות בדיקת חמץ וכשיגיע הזמן יפסיק.
ה. הנמצא בדרך/אוטובוס וכדו' ומגיע מאוחר לביתו מותר בדרך בכל הנ"ל ולא חוששים שישכח וטוב שיבקש שיזכירו לו שם.
ו. רבים מהנוהגים כשיטת ר"ת מקפידים בבדיקת חמץ בזמן הראשון.
ז. בדק לפני ליל י"ד ולא הכניס חמץ מעיקר הדין אינו מחויב לבדוק שוב אך טוב יעשה אם יניח 10 פתיתים ויבדוק שוב בברכה.
ח. מי שלא בדק בליל י"ד מחויב לבדוק מיד בבוקר אחר התפילה ואסור באכילה ושאר דברים שאסורים לפני הבדיקה עד שיבדוק ויבטל את החמץ ובהגיע שעה שישית שאין יכול לבטל, יבדוק בלי ביטול.
ט. נזכר ביו"ט שלא בדק ומכר את החמץ יבדוק בחוה"מ.
י. עבר פסח ולא בדק אם מכר החמץ אי"צ לבדוק ואם לא מכר יבדוק בלי ברכה.
החייבים בבדיקה
א. כל אדם שיש לו חדר/בית שרגיל להכניס שם חמץ חייב לבדוק ואפי' נוסע לכל הפסח ישאיר לעצמו 4 אמות (ועדיף חדר) שלא מוכר ויבדוק שם בברכה.
ב. מי שאין לו בית משלו אבל רגיל להכניס חמץ לארונות/מזוודות חייב לבדוק שם אך לא דווקא בליל י"ד, ואינו מברך על בדיקה זו.
ג. מי שיש לו בית שקנה סמוך לפסח ועדיין לא גר שם מחויב לבדוק כי שייך לו ושמא הפועלים השאירו שם חמץ ויכול לעבור על בל יראה.
ד. אשה שגרה לבד מחויבת לבדוק בברכה ויש אומרים שעדיף שתעשה שליח לבדוק אבל את הביטול תעשה בעצמה.
ה. מי שמתקשה לבדוק לבד יכול להיעזר בבני המשפחה וטוב שיעמדו שם בשעת הברכה ולכתחילה ישתמש בגברים מעל גיל בר מצווה.
ו. אי אפשר להיעזר בגוי/שפחה כי אינם נאמנים ואפי' תינוקות שנשבו אינם יכולים לעזור וכן כל וכל פסולי העדות.
ז. הממנה שליח לבדוק יברך השליח ובעל הבית יעשה את הביטול ולא חייב להיות במקום בשעת הביטול.
ח. בנין משותף כולם חייבים לבדוק לפחות במקום שעובר שם כגון הגר בקומה ג' צריך לבדוק מהכניסה ועד ביתו ואם עדיין לא ניקו שם יכול לחכות עד שינקו ויכול גם לאור החשמל. ואם מוכר מכירת י"ג אינו חייב לבדוק דהגוי אינו מקפיד על דריסת רגל שעוברים שם.
ט. מקום שלא יכול להכניס נר (רכב/חדר חשמל וכדו') יבדוק עם פנס.
י. מי שיש לו ארונית בביהכנ"ס/ישיבה או בכל מקום באחריותו לבדוק מחמץ ואין צורך דווקא בנר ואם לא בודק ימכור לגוי.
יא. תא דואר חייב לנקות בפרט שיש ילדים קטנים שלפעמים יורדים להוציא דואר עם אוכל ביד.
יב. בית מדרש/כולל וכל מקום ציבורי נמצא תחת אחריות רב המקום או גבאי הממונה מטעמו .
יג. כמו"כ מרכזים קהילתיים/אולמות/מקלטים וכדו' נמצאים באחריות הממונים על כך כל השנה ואם אי אפשר לבדוק ימכרו לגוי.
יד. שוכר שקיבל מפתח לפני ליל י"ד מחויב לבדוק בזמן, ואם קיבל המפתח אחרי שנכנס הלילה והיה למשכיר זמן לבדוק יברר אם בדק ואם אינו מוצאו חזקתו שבדוק ויבטל.
טו. הכלל הוא כל מקום שמכניסים בו חמץ במהלך השנה ואפי' בצורה אקראית חייב לנקות ולבדוק מחמץ.
טז. מכיון ובדרך כלל מסיימים לנקות את הבית לפני ליל י"ד לכן בזמנינו ה10 פתיתים הם מעיקר הדין, גם מי שלא שם 10 פתיתים מברך וזה לא ברכה לבטלה כי מברך על הבדיקה אם ימצא ועל הביעור שיעשה למחרת.
דיני הבדיקה
א. קודם הבדיקה יברך על ביעור חמץ.
ב. בברכה יכוון גם על הבדיקה והביטול של היום וגם על השריפה והביטול שלמחרת.
ג. בירך בטעות לבער חמץ יצא אבל אם בירך על בדיקת חמץ לא יצא.
ד. אסור להפסיק בדיבור בין הברכה לבדיקה ואם דיבר לצורך הבדיקה אינו חוזר לא לצורך הבדיקה חוזר ומברך.
ה. התחיל לבדוק ודיבר לא צריך לחזור ולכתחילה לא יפסיק עד סוף הבדיקה.
ו. סיים לבדוק ונזכר שרצה לבדוק בעוד מקום יבדוק שוב בלי ברכה.
ז. התחיל לבדוק בלי ברכה כל זמן שלא סיים את הבדיקה יכול לברך.
ח. הבדיקה לאור הנר ונוהגים לקחת גם כף מעץ ונוצה שיוכל לאסוף את החמץ מהחורים והסדקים.
ט. חשוב מאוד להתרכז בבדיקה שלא ישכח לבדוק שום מקום.
דינים אחרי הבדיקה
א. אחר הבדיקה מצניע את כל החמץ שמייעד לשריפה ומוסיף את הפתיתים ומבטל את החמץ הנמצא ברשותו ולא ידוע לו, למעט החמץ שיצטרך לו עד לסוף הזמן אכילת חמץ.
ב. המבטל חייב להבין מה שאומר ואם לא מבין ארמית יברר הפירוש ויגיד בנוסח שמבין.
ג. ישמור שלא יכניס חמץ במקומות שבדק שלא יבוא לידי תקלה ויצטמצם בצד באופן שלא יהיה פירורים ובכל זאת ינקה אח"כ היטב.
ד. יש לבדוק הכיסים מחמץ וכתב במשנ"ב שיעשה זאת בליל בדיקת חמץ ויש אומרים שבזמן הזה שמכבסים הבגדים יבדוק רק אם יש חתיכה גדולה והפירורים נפגמו בכיבוס, ומה שלא מכבס (ולא מוכר) יש להקפיד יותר לראות שלא נשאר שם חתיכות שעלול להיכשל בהם (אפי' שפירורים בטלים מ"מ אסור לאוכלם וכדי שלא יכשל יש לנקות היטב הכיסים בבגדים שלובש בפסח).
ערב פסח
תפילת שחרית
א. מקדימים לקום בבוקר והוא אחד מחמשה השכמות המוזכרות בהלכה, והטעם כדי שיספיק להתפלל ולאכול לפני סוף זמן אכילת חמץ.
ב. בתפילת שחרית אין אומרים מזמור לתודה.
תענית בכורים
א. בן בכור צריך להתענות בערב פסח בין בכור מאב ובין מאם זכר לנס שניצלו במצרים במכת בכורות.
ב. מי שיש לו בן בכור שעדיין לא הגיע למצוות חייב להתענות עבורו.
ג. יש אפשרות להיפטר מהתענית ע"י סעודת מצווה סיום מסכת/ברית ואחר שאכל בסעודת המצוה יכול לאכול אח"כ.
ד. באם הבכור לא מסיים יכול לשמוע ממישהו אחר ויאכל מהסעודה ובדיעבד או שעת הדחק כשלא שמע וסייע בסעודת המצווה יכול לאכול.
ה. בכור שרוצה לשתות לפני התפילה יכול לסיים או לשמוע סיום ולשתות וימשיך הסעודה אחר התפילה.
ביעור חמץ
א. יש מהראשונים שכתב שהאוכל חמץ בערב פסח מקיים מצות עשה של תשביתו שאור מבתיכם.
ב. אחר האוכל ינקה היטב את הפה והשיניים קודם סוף זמן אכילת חמץ.
ג. אחר שמסיים האוכל יארגן כל מה שצריך לשרוף ובפרט את העשרה פתיתים.
ד. לכתחילה יש להקפיד לבער החמץ דווקא בשריפה כשיטת רבי יהודה שאין ביעור חמץ ולא שריפה.
ה. מי שלא בירך בשעת הבדיקה י"א שיברך לפני השריפה ויש על מי לסמוך.
ו. נוהגים לשרוף גם את הנוצה והכף שאיתם בדקו את החמץ.
ז. נהגו לשרוף גם את הד' מינים וההושענות ויש ששורפים גם הפתילות של חנוכה.
ח. אחרי השריפה יבטל את כל החמץ וצריך להבין מה שאומר.
מצות ביעור יין של שביעית בערב פסח
מצות ביעור פירות שביעית פי' הפקרת הפירות משכלה לחיה מן השדה ובגמ' (פסחים ג.) מבואר דאוכלים ענבים של שביעית עד הפסח משכך יש לבער מן הבית כל הפירות או היין של שביעית שנמצאים בזמן הביעור והביעור נעשה ע"י שמפקירם ולהלן פרטי הדינים.
א. ערב יו"ט ראשון של פסח הוא זמן הביעור ליין של שביעית.
ב. אחר שמבערם כדין, היינו שמפקירם, יכול להשתמש בהם לארבע כוסות, ויש לנהוג בזה בקדושת שביעית.
ג. פירות שנמצאים בזמן הביעור באוצר בי"ד אינם חייבים בביעור והלוקחו אחר כך מאוצר בי"ד אינו חייב לבערם.
ד. אבל הקונה מאוצר בי"ד לפני זמן הביעור חייב לבערם כשמגיע זמן הביעור.
ה. נשאר ברשותו כמות קטנה בלבד של מזון ג' סעודות אינו חייב בביעור ויכול לשער לפי בני ביתו דהיינו ישער בדעתו כמה רגילים לאכול ממין זה שברשותו כדי ג' סעודות לכל אחד מבני הבית.
ו. בזמן הביעור יפקירם בפני שלושה בני אדם ואפילו אוהביו או קרוביו שיודע שלא מתכוונים לקחת מהפירות, אבל לא בני ביתו.
ז. אינו מוצא שלשה בנ"א יכול להוציאם לרה"ר וסגי בכך.
ח. לכתחילה אומר בלשון הפקר היינו פירות / יין אלו הפקר לכל, אם לא אמר והוציא לרה"ר סגי בכך כדכתב הגר"א.
ט. גם כשהשלשה בני אדם רחוקים ממנו והוא יותר קרוב למה שמפקיר אינו מעכב.
י. אחר שהפקירם ואף אחד לא זכה יכול לחזור ולזכות בהם בעצמו.
איסור מלאכה בערב פסח
א. אסור לעשות מלאכה בערב הפסח אחר חצות היום, לא לעצמו, ולא עבור אחרים ואפילו בחנם.
ב. איסור עשיית המלאכה הוא בעשיית מלאכה גמורה, כגון כיבוס, תפירת בגד, ועשיית כלים, ובשכר אסור לעשות אפילו מלאכה שאינה גמורה, וע"י נכרי מתירים אפילו במלאכה גמורה.
ג. תיקון בלבד והוא לצורך יום טוב, כגון תיקון בגד, או תיקון כלי ישן שנתקלקל קצת מותר ואפילו מעשה אומן, ובלבד שיעשה בעצמו או ע"י אחר בחנם.
ד. תספורת – אסורה אחר חצות ע"י ישראל אפילו בחנם, וע"י נכרי מותרת.
ה. קציצת צפרניים – יטול קודם חצות היום, ואם שכח יש להקל בדיעבד ליטלם בעצמו אחר חצות.
ו. כל מלאכה שמותר לעשותה בחול המועד, כגון דבר האבד או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן, ועושהו לצורך המועד, כ"ש שמותר לעשותה לצורך המועד בער"פ. ולפיכך מי שיצטרך לכתיבה בחוה"מ וכגון כתיבת ש'קים והפקדות לבנק וכדומה, [באופן המותר בחוה"מ] ולא הספיק להכינם קודם, עדיף שיכתוב בער"פ אחר חצות מאשר בחוה"מ.
ז. מכירה וקניה בחנויות לצורך המועד מותרת.
ח. גיהוץ וצחצוח נעליים לצורך המועד מותר.
אפיית מצות מצוה
א. רבים נוהגים לאפות מצות מצוה בערב פסח אחר חצות שהוא זמן הקרבת קרבן פסח.
ב. צריך לומר קודם שמתעסק במצות "כל מה שאעשה היום בעסק המצות ושמירתן מן החימוץ הריני עושה לשם מצות מצוה והפירורים שיפלו בשעת לישה וההתעסקות עם המצות יהיו הפקר" ונמצא מבטלן קודם חימוצן.
ג. בדרך כלל אין חיוב חלה לכן המנהג להביא את זה לידי חיוב ע"י צירוף סל.
דינים כלליים לערב פסח
א. מי שלא הפריש חלה ממצותיו יפריש בערב החג וישרוף את החלה.
ב. שיעור הפרשת חלה 1.2 ק"ג קמח בלי ברכה ומ 1.68 ק"ג מפרישים ומברכים (ולפי שיטת חזו"א מברכים מ2.25 ק"ג ומעלה).
ג. צריך להפריש מבעו"י, ובאם היה צירוף סל אחר האפיה, אפשר להפריש ללא צירוף סל נוסף בבית ומספיק שיהיה הקופסאות סמוכות ופתוחות. ואם לא היה צירוף סל של שיעור חיוב חלה במאפיה ורוצה עתה לצרפו כדי לחייבו בהפרשת חלה, צריך להכניסו לתוך כלי אחד, או להניח על סדין ולכסות אותו מלמעלה, וצריך שיגעו המצות זה בזה. אם לא הפריש חלה מבעו"י באר"י אין לו תקנה, ובחו"ל אוכל ומשייר להפריש במוצאי יו"ט.
ד. משעה עשירית ולמעלה אין לאכול אלא מעט בשר ודגים, פירות, ירקות וביצים, כדי שיאכל בלילה לתיאבון.
ראוי ללמוד האגרת מהקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א וכמו שכתב כל המעיין באגרת זו וכו' ובפרט בערבי פסחים מובטח לו שהוא ניצול כל אותה השנה מכל מכשול ומיתה משונה ושום אונס.
הלכות תרופות בפסח
א. תרופות בפסח לחולה שיש בו סכנה יכול וחייב לקחת כרגיל אם זה חמץ בעין ויש טעם יניח במקום שמוכר וכל פעם יקח מנה אחת (ויכוון ששואל מהגוי ולא קונה אותה) ואם מרה/נפגמה מאכילת כלב יכול לקחת כרגיל.
ב. חולה שאין בו סכנה ויש לתרופה טעם (ואף צריך לברך עליה שהכל) אסור לקחת בפסח וחייב למכור או לבער.
ג. חולה שאין בו סכנה והתרופה שלוקח אינו חמץ בעין רק נוקשה יכול ליטול כרגיל (משום שאנו פוסקים כמו החזו"א שלא אומרים אחשביה באופן שהחמץ שבו אינו מרפא אלא נעשה להעמיד החומר בצורתו) וגם אם יש תחליפים לא יחליף על דעת עצמו אלא רק לאחר התייעצות עם רופא. ויש ליזהר בזה הרבה שכבר ניזוקו הרבה חולים שהחמירו שלא כדין.
ד. משחות חיצוניות שנפסלו מאכילת כלב יכול לכתחילה להשתמש ואי"צ להקפיד על כשר לפסח ואם יש לו בניקל יכול להחמיר אבל זה לא מדינא.
ה. הסובלים מחולשות נפשיות ונעזרים בכדורים לא יחמירו בהפסקת התרופות וגם לא בהחלפתם בתחליפים אחרים ואפי' יש שם תערובת חמץ.
ו. סירופ תרופה שמכיל חמץ וחייבים להשתמש בו עבור חולה שיש בו סכנה ישתמש בכלים מיוחדים (ועדיף בחד פעמי ולהשליך לפח).
ליל הסדר
גודל יקרת הליל בו עושים כל כך הרבה מצוות מי ימלל, יש לזכור לכוון לעשות לשם מצווה דלמ"ד מצוות צריכות כוונה זה מעכב, והגם שניתן לסמוך על סתמא, אבל לכתחילה יש לכוון.
א. יש ענין חשוב מצד ההלכה להשתמש לארבע כוסות ביין דוקא וגובה אחוז האלכוהול אינו משנה, לכן אפשר להשתמש בדל כוהל או לערב ביין חצי כוס מיץ ענבים, ואלו שקשה להם גם באופן זה ישתמשו במיץ ענבים (וילדים יכולים לשתות לכתחילה מיץ ענבים).
ב. אין מניעה לשתות יין מוגז.
ג. נשים הנוהגות לקדש לבד בליל הסדר מברכות שהחיינו בקידוש ולא בהדלקת הנרות.
ד. לענין חינוך הקטנים במצוות הלילה (ובאופן כללי) יש לחנכם לפי הבנתם, יש המבינים בגיל 5 ויש בגיל מאוחר יותר ואין בזה חסרון ועל כגון זה נאמר חנוך לנער עפ"י דרכו והעיקר להעביר להם את זה בנעימות ובשמחה.
ה. יש להקפיד לאכול את שני הכזיתים לכתחילה שישהו יחד בפה ולבלוע כזית ועוד כזית ואם אין באפשרותו יאכל את שני הכזיתים בשיעור של כדי אכילת פרס שזה לכתחילה 4 דקות ולזקנים וחלושים (ק"ו לקטנים) עד 9 דקות.
ו. ענין השני כזיתים הוא רק לבוצע משום שיש ספק בהלכה על מה חל הברכה של אכילת מצה אבל המסובים יכולים לאכול לכתחילה כזית מצה ויוסיף עוד מעט מהלחם משנה ויברכו על זה את שני הברכות.
ז. לכתחילה לא יפסיק בדיבור שלא מענין הסעודה עד שיסיים אכילת הכורך כדי שברכת על אכילת מצה תעלה גם על הכורך.
ח. כשאוכל מרור מצטרף העלים עם חזרת טחונה לשיעור כזית, וצריך ללעוס המרור.
ט. כשאוכל כורך יקפיד לאכול המצה והמרור בתוך כדי אכילת פרס וכפי המבואר באות ה'.
י. זמן אכילת המצה והמרור הוא עד חצות ומי שלא הספיק אוכל בלא ברכת המצוות (על אכילת מצה ועל אכילת מרור).
יא. אין לאכול בשר צלוי בליל הסדר בין עוף בין בקר.
יב. יש להיזהר שלא לאכול בסעודה יותר מדי שיאכל האפיקומן על השובע ולא יהיה אכילה גסה.
יג. נכון להקפיד לכתחילה לסיים ההלל עם הברכה האחרונה עד חצות.
יד. מי שרואה שאינו מספיק לאכול האפיקומן לפני חצות יאכל סמוך לחצות ויתנה שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה הרי מותר להמשיך בסעודה אחרי חצות א"כ אוכל האפיקומן עכשיו וימתין לאחר חצות להמשיך בסעודה ואם הלכה כרבי עקיבא הרי מותר לאכול את האפיקומן כל הלילה ובסוף הסעודה יאכל שוב מצה לאפיקומן ויצא יד"ח ממ"נ.
טו. מעיקר הדין כשמתארח אצל אחר ואין באפשרות שכל אחד יספר בפני עצמו ביציאת מצרים יוצאים בסיפור הבעל הבית, אבל טוב להדר לספר פרט קטן גם לילדיו וכמש"כ הרמב"ם אפי' אומר לבנו ראה שפחה זו (שפעם הדרך הי' שלכולם היו שפחות בבית) וכך היינו כולנו במצרים יוצא ידי חובת סיפור יצי"מ ויספר לו מהניסים והנפלאות שהיו במצרים לפי הבנתו.
מצוה לספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה ומסוגל הלילה הזה ביותר מכל הלילות ובזוה"ק מפליג מאד בגודל יקרת הלילה וכותב שהקב"ה בא עם הפמליא של מעלה לכל בית ובית לראות איך כלל ישראל יושב ומספר בשבח הניסים והנפלאות שעשה עמנו ומובא בספה"ק שכנגד מצות והגדת לבנך יש פתיחת הלב מיוחדת אצל הילדים לקבל יותר ומי חכם ויבן את זאת וירבה לספר לילדיו על הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה עמנו ביציאת מצרים ומובא מהרה"ק מלובלין זיע"א בטעם אמירת חד גדיא שהוא לחש נגד עין הרע שהמלאכים מקנאים ביהודים על שזכו בכזה לילה לכן ישמח כל אחד ואחד שמחה עצומה ויודה לה' על הניסים והנפלאות שעשה עמנו ובאוה"ח הקדוש מוסיף שהוא סגולה לבנים.
(מתוך חוברת הלכות חג הפסח תשפג בהוצאת מפעל משיב כהלכה)