"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (י"ט, ו')
בעבר התעורר ויכוח באחת הקהילות בחו"ל, שם היה ארגון גג של מנהיגי הקהילות, שרובם היו קהילות כפרניות או פשרניות, האם להיכנס לתוכו ולנסות להשפיע מבפנים, או להחרים כליל. רבינו שוחח עם אחד הרבנים שצידד בכניסה, וטען שאין זו שותפות אלא הצלה מפי הארי.
אמר לו רבינו: שנינו (סוטה יא ע"א) ששלושה היו באותה עצה של "הבה נתחכמה לו", בלעם איוב ויתרו. בלעם יעץ, איוב שתק ויתרו ברח. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים, יתרו שברח זכו מבני בניו לשבת בלשכת הגזית.
ויש להבין, מדוע קיבל יתרו שכר על בריחתו. הרי בכך נטש את משמרתו. היה עליו להישאר ולנסות 'להשפיע מבפנים'…
אלא שיתרו הבין, שפרעה אינו זקוק לעצותיו. פרעה גיבש לו חבורת יועצים שתכשיר לו את השרץ, ותחתום על הגזרה הנוראה והנפשעת. היו שם בלעם, שנודע כנביא וכקוסם, ואיוב היה איש ציבור נכבד, ויתרו מנהיג רוחני ידוע, ואין פרעה זקוק אלא לחתימותיהם, לתת לו 'הכשר' למעשיו הנפשעים. ואין לו עצה אלא לברוח…
כיוצא בכך אין הם זקוקים אלא ל'הכשר' שלכם, להראות תמונת יהודים נשואי פנים נואמים בכינוסיהם בתור חברים ומנהיגים…
שיש בעיר צדיק נסתר
כשהיה מורי ורבי הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל בעיר ממל, הגיע לשם חתנו של החפץ חיים, הגאון רבי צבי הירש לוינזון זצ"ל. הוא היה דק כמקל, שדוף מרוב צומות וסיגופים, פרוש מכל ענייני העולם הזה. הוא מצא את העיר בשממה רוחנית מבהילה, לאחר שהמשכילים החריבוה וכיבו בזדון כל זיק יהדות. נבהל כשראה שכל העסקים פתוחים בשבת, והעיר נעשתה כ"עיר הנידחת" רחמנא ליצלן. שאל בשברון לב האם נותר בעיר לפחות צדיק אחד. השיבו שיש בעיר צדיק נסתר. הלך לפגוש בו, יחד עם מו"ר הגה"צ רבי משה שניידר, ויצא בהתפעלות מעוצם גדלותו וצדקותו.
כשיצא מן הפגישה, שמעו רבי משה אומר "רבונו של עולם הבטחתנו שיהיו ל"ו צדיקים נסתרים אבל בדורנו אין די בכך. אנו זקוקים לל"ו צדיקים גלויים. שהרי פשוט הדבר, שאילו היה צדיק מפורסם בממל, לא היה צדיק נסתר, אזי לא היתה עיר זו נראית כפי שהיא כיום!" רבי צבי הירש ביקש מרבי משה לפעול בממל לקרוב נפשות לה' ולתורתו. ואכן פתח שם רבי משה את ישיבתו הראשונה, וחולל בעיר מהפך.
ושמעתי פעם מחסיד אחד, שרבו הביא מהפסוק "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז, ב) רמז לכך שאין לצדיק להסתגר ולעבוד את ה' בפרישות, אלא מחובתו לרדת אל העם ולסייע בידם, להיות בגדר "טוב לשמים וטוב לבריות".
סיפר לי הגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, שנשאל איך אמר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל שההתהפכות מרע לטוב אינה אפשרית בלי לימוד מוסר. הרי היו בליטא חסידי קארלין וסלונים מרוממים שהיו יראים ושלמים, בלי לימוד המוסר.
והשיב בשם הגאון רבי דניאל מובשוביץ, ראש הישיבה של קלם, שאותם חסידים הראשונים היו מתפללים בהתלהבות בלהט קודש, בשפתיים דולקות ובעיניים דומעות, ותפילתם היתה לימוד המוסר שלהם!…
האם לקבל הצעת רבנות סלוצק
כשאהרן בוש להקריב, אמר לו משה: למה אתה בוש, לכך נבחרת (רש"י, ויקרא ט, ז). פרש האר"י ז"ל שאמר לו שנבחר משום שהוא בוש, שרק העניו שאינו מרגיש שהוא ראוי הוא הראוי.
וכבר בא הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל אל הקדוש החפץ חיים זצ"ל לשאול את פיו האם לקבל הצעת רבנות סלוצק, כי פוחד הוא מעול האחריות. ענהו החפץ חיים: "ומי לדעתך יהיה רב, וכי מי שאינו ירא מהאחריות?!"…
ענוה אמיתית ראינו אצל הגאון הצדיק רבי שמואל יוסף רבינוב זצ"ל, תלמיד מובהק של הקדוש החפץ חיים זצ"ל, שבערוב ימיו התגורר בבני ברק. נתכבד ב"חתן תורה, ולאחר התפילה ליווהו לביתו בשירה ובזמרה, והיו לו יסורים מוחשיים מהכבוד שכיבדוהו עד שאמרה לו אשו שכן מנהגם, ללוות את העולה ל"חתן תורה" בשירה, ונחה דעתו. ברם, כשעברו לי בית כנסת של חסידים שמעו את השירה ויצאו לקראתו עם ספרי התורה בידם ושרו "אור זרוע לצדיק". שאל בפליאה מי הצדיק, וכשענו שמכוונים אליו התחיל לבכות תמרורים עד שפחדו שיתעלף ומיהרוהו לביתו, ונפל למשכב מרוב צער ועגמת נפש.
וכיוצא בכך כשביקר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל בברלין וברכו עליו בקהל עם "שחלק מחכמתו ליראיו", התעלף מרוב צער!
היה רגיל לספר סיפורי צדיקים
מורי ורבי הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל היה רגיל לספר סיפורי צדיקים מדורות קודמים. היה אחד מגדולי הדור טוען כנגדו שזה ביטול הזמן, ומוטב להקדישו ללימוד תורה.
ענהו בחכמה: הן בידינו חמישה חומשי תורה, ובחומש הראשון יש רק סיפורים, "ספר הישר", ספרם של האבות שנקראו ישרים. אות הוא שגם זאת יש ללמוד, ואף להקדימו ללימוד ההלכות…
בדיקת שמיעה
הנכד ליוה את רבינו לבדיקת שמיעה. המחשב השמיע מילים ועל הנבדק היה לחזור עליהם. כך ממילה למילה, בלחש ובשקט ובקול עד לקול רם. לפתע השמיע את מהמילה: כלב.
רבינו שותק.
הבין הבוחן שלא שמע, והגביר את הקול.
ורבינו שתק.
הגביר עוד יותר: "כ-ל-ב!"
רבינו שתק עד שהתערב הנכד ואמר: "תמשיך הלאה, את המילה הזאת לא יוציא מהפה"…
(קטעים מלוקטים מתוך הגדה של פסח 'ויגד משה')