סיפור נפלא שסיפר הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
"בעיר ניו יורק ישנו יהודי יקר וחשוב, העונה לשם – הרב יעקב ישראל זינגר. הרב יעקב ישראל מקפיד לפני כל תפילה להכין כמה דולרים לצדקה, כמו שמובא ברבותינו ז"ל על הפסוק בתהילים: "ואני בצדק אחזה פניך", בזכות ה'צדק' – הצדקה , אזכה 'אחזה פניך' שתתקבל תפילתי.
כך בכל יום רגיל ר' יעקב ישראל להכניס כמה דולרים לכיסו לצורך צדקה. והנה, לפני כמה ימים התפלל רבי יעקב ישראל בבית הכנסת המרכזי 'שומרי שבת' – בית כנסת ענק המכיל כמה אולמות תפילה.
באמצע התפילה, עבר הגבאי בין המתפללים עם קופת הצדקה וביקש מכל מי שיכול לתרום משהו לצדקה.
מיד כשהבחין זאת ר' יעקב ישראל, הוא הכניס את היד לכיס והתכוון להביא לו דולר אחד, כמנהגו בקודש דבר יום ביומו. הוא מכניס את היד לכיס, אך משום מה לא מוצא הפעם אפילו לא מטבע אחד קטן. הוא ממשמש בכיס השני, עבר לכיס החליפה, אך שום דבר – זו הפעם הראשונה שהוא שכח להניח דבר מה לצדקה.
הוא היה בצער, כיצד יבטל ממנהגו הקדוש?. הוא ניסה שוב לבדוק במעמקי הכיסים, והוציא משם רק דבר אחד – מטבע קטן של שוקולד.
כשראה הגבאי את רצונו העז, חייך ואמר: "ידידי, אתה כל כך מתאמץ ורוצה, אז זה מה שמצאת – הכנס זאת".
ר' יעקב ישראל הרגיש לא בנוח, אך שלשל את מטבע השוקולד פנימה. לאחר כמה ימים, פוגש אותו גבאי את ר' יעקב ישראל ואומר לו: "רבי, לא תאמין מה קרה עם 'מטבע השוקולד' שתרמת לצדקה". הוא המשיך לספר בהתלהבות: "באחת התפילות שלנו כאן בבית הכנסת 'שומרי שבת' התמוטט באמצע התפילה אחד המתפללים.
כולם מיהרו להגיש לו עזרה והצלה, ומיד הבינו כי היתה לו 'נפילת סוכר'.
הוא סובל מ'סוכר' וכעת היתה לו צניחה בסוכר, ועליו לקבל במהירות המירבית סוכר לפה בכדי להציל את חייו. מיד רצו לחדר הקפה בבית הכנסת על מנת לחפש סוכר, אך דווקא באותה שעה לא היה כלל סוכר. הקופסאות היו ריקות ולא נמצא בה אפילו גרגיר סוכר קטן. אותו יהודי גילה אותות מצוקה קשים, ואז לפתע נזכרתי במטבע שוקולד שתרמת.
רצתי במהירות, לקחתי את השוקולד והכנסתי אותו אל פיו.
תוך כמה שניות הוא נרגע וחזר להכרה. לאחר כמה דקות הגיע למקום רופא שבדק את היהודי ואמר: "דעו לכם, כי אם במשך 5 דקות הוא לא היה מקבל משהו מתוק לתוך הפה – בוודאי שהוא לא היה כעת בין החיים! השוקולד שהבאתם לו – הציל את חייו!". ר' יעקב התרגש עד למאד ולמד מכאן – לפעמים אדם מרגיש שאין לו מה לתת לבורא עולם, הוא מרגיש ריק מתורה, מצוות ומעשים טובים. אבל הקב"ה לא דורש ממך יותר מידי – יש לך קצת כעת? את זה תיתן לבורא עולם.
כי בורא עולם בוחן לבבות ורואה שכעת המעט הזה שמקריבים בשבילו – הוא גדול וחשוב, והוא עתיד לפעול גדולות ונצורות. אין לומר: מי אני? ומה אני? הרי גם ככה אינני צדיק ואינני זוכה להקפיד ולקיים רצון ה' בשלמות – ממש לא!. הקב"ה יודע מה המצב שלך ודורש את מה שיש בידך לעשות.
אומר שלמה המלך בקהלת (ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה".
אומר שלמה המלך כי כל עוד הינך חי בעולם הזה, עולם המעשה – כל מה שביכולתך לעשות לכבוד בורא עולם, ולו מעשה הקטן ביותר – עשה, מפני שבשמיים הוא דבר חשוב ויקר, אך אחר שאדם יצא מן העולם לא יוכל יותר לעשות מעשים שיעזרו לו. לכן גם החלש יאמר: 'גיבור אני'.
"לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב, טז) – הקב"ה לא דורש ממך לעשות את כל המלאכה, אלא תעשה למענו מה שבידך!. ומי יודע אולי גם אתה תזכה להביא את הגואל של עם ישראל.
תעשה את מה שבידך ברוחניות, אל תאמר: "מי אני ומה חיי", אלא תפתח לבורא עולם פתח, ומשם הוא ישלח לך עזרה ויקרב אותך.
(עלון 'טוב לחסות בה")