הרב יהושע לייבזון
את ר' מרדכי אנחנו מכירים כבר הרבה מאוד שנים. הוא קורא ותיק של 'הפותח', ומדי פעם זכינו לקבל ממנו תגובות מעניינות לחומרים שפרסמנו.
הפעם הוא בא אלינו ובפיו סיפור מאוד פשוט לכאורה, שמקפל בתוכו הרבה מאוד, ושגרם לו לשמוח שמחה עצומה.
וכך הוא מספר: "הבן שלי לומד באחת הישיבות הטובות בארץ", הוא מספר. "מדובר בישיבה שלומדים בה קרוב לאלף בחורים בלי עין הרע, והבן שלי מאוד מאוד מצליח ולומד בהתלהבות.
"בתחילת חנוכה סיפר לי בני סיפור חזק שקרה בישיבה שלהם, הוא השיח לפי תומו, אבל אני אמרתי לו שיש לו זכות גדולה מאוד ללמוד בכזה מקום.
"מאחר ומדובר בישיבה גדולה עם מאות רבות של בחורים, המבנים שלה מפוזרים. יש את המבנה המרכזי שבו בית המדרש ורוב חדרי השיעורים, כמו גם חדר האוכל והמטבח וכו'. ויש עוד כמה בתי מדרש צדדים שמשמשים כחדרי שיעורים, למסירת 'ועדים' וכדו'.
"בנוסף הם מפוזרים בכמה מבנים של פנימייה, כי הרי כדי לאכלס אלף מיטות צריכים משהו כמו 200 חדרי שינה, וזה כמובן חורג מהמסגרת של מבנה רגיל, אפילו כשמדובר במבנה מוסדי.
"מגיעים ימי החנוכה, ומדי שנה בשנה מתחילות 'בעיות של יהודים'. איפה מדליקים את הנרות? האם בפנימייה, או בחדר האוכל. איפה שישנים או איפה שאוכלים.
אז כל שנה חלק מדליקים כאן וחלק כאן, בא ראש הישיבה שלהם, שהוא פוסק חשוב מאוד, והוציא מכתב עדכני במיוחד לישיבה. לפי הנראה לי, אמר ראש הישיבה יש להדליק את הנרות בחדר האוכל, יוקצו לשם כך מתקנים מיוחדים ושולחנות מתאימים, וכל הבחורים מתכבדים לבוא לחדר אוכל ולהדליק שם את הנרות שלהם.
"אבל הבן שלי רוח אחרת היתה עמו. אם היה שואל אותי, הייתי אומר לו שישמע בקול ראש הישיבה, אבל הוא יודע שאצלנו בבית הפוסק האחרון הוא מרן השבט הלוי זצ"ל, ומאחר ועיין בספריו וראה (אל תסמכו מזה להלכה..)שהרב ואזנר פסק שבכזה מקרה צריכים להדליק במקום שבו ישנים, הוא מאוד רצה להדליק בפנימייה
"מצד שני, הוא הבין לבד שהמרא דאתרא זה ראש הישיבה ואם הוא כותב שצריך להדליק בחדר אוכל, הבחורים צריכים לציית ולא להתווכח.
ואז כמובן התחיל מה שקורה עם בחורים בימינו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, חלק כבר רגילים להדליק בפנימייה, וחלק אומרים שהראש ישיבה רק המליץ. "לכן החליט בני פשוט לגשת לראש הישיבה ושאלה בפיו: האם הראש ישיבה התכוון בכך לחייב את תלמידיו להדליק דווקא בחדר האוכל, או שהתשובה הזאת נכתב רק למתלבטים ומי שיש לו מנהג מבית אבותיו לנהוג אחרת רשאי לעשות זאת.
"השיב ראש הישיבה בפשטות: "אני רק כתבתי את דעתי בעניין, אבל אם אתה רוצה לנהוג כמו אחד הפוסקים הסובר אחרת, הרשות בידך, ואין לי שום קפידא על כך".
"שמח בני שמחה רבה והחל להתארגן להדלקת נרות בפנימיה. "כששמעו על כך, היו עוד כמה בחורים שהתחילו לחשוב על האפשרות הזאת כי גם אצלם נהגו כך, והרב שלהם פסק כך, והיו גם כאלו שאמרו שאולי כדאי להביא אוכל לפנימיה ולאכול בה בימי החנוכה כדי לצאת ידי חובת כל הדעות…
"ראש הישיבה שמע על כך, ואמר שאם כך שחש הרבה בחורים שרוצים להדליק בפנימייה, הוא צריך לבוא בעצמו לפנימיה, כדי לייעץ לבחורים איפה כדאי להדליק, בחלון? אולי בדלת? איזו דלת, זאת שבכניסה הראשית או זאת שביציאה למפרסת…
"הגיע ראש הישיבה לסיור בבנייני הפנימיה השונים, בחיוך וברוגע, כאילו לא יצא מכתב מטעמו על אופן ההדלקה, ונתן הנחיות ברורות לכל בחור היכן עדיף שידליק, הוא רק דרש מהבחורים שמי שמדליק בפנימייה יצטייד מראש במתקן סגור מזכוכית כדי למנוע חשש לשריפה חלילה, ולא זו בלבד אלא שראש הישיבה גם הורה להנהלה הגשמית שידאגו לספק אוכל במגשיות במיוחד לפנימיה לטובת הבחורים שרוצים לאכול במקום שבו הם מדליקים…
"אמרתי לבן שלי, שזה מזכיר לי ווארט ששמעתי על דברי חז"ל, "אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיו", וכי היכן אפשר למצוא רב הדומה למלאך? מישהו ראה מלאך שהוא יכול להשוות?
"אלא התשובה היא שכמו שמלאך אינו חושב על עצמו בכלל וכל מטרתו לעשות רצון ה', כך צריכים למצוא רב שאינו חושב בכלל על כבוד עצמו אלא רק על כבוד שמים ועל הצורך להעמיד תלמידים תלמידי חכמים למען שמו יתברך.
"הראש ישיבה שלך", כך אמרתי לבני, "הראה במעשיו שהוא לא חושב על עצמו בכלל. אם הוא היה חושב על עצמו הוא היה מקפיד על עצם השאלה שבחור מעז לשאול אם הוא חייב לציית להוראתו… על אחת כמה וכמה שלא היה מטריח את עצמו ומשנה סדרי בראשית לטובת אלו שרוצים לנהוג אחרת מההוראה שלו.
"אשריך שזכית", אמרתי לבני, "זכית לרב הדומה למלאך ה' צבקות, וגם זכית לראות זאת בחוש, בעיני בשר, ולהבין מעתה ואילך שכל דרישה שהוא דורש ממך, לא לכבודו הוא דורש, לא כדי להגדיל את הישיבה ולעשות לה שם הוא מבקש, אלא בשבילך, כדי שאתה עצמך תגדל ותצמח לתלמיד חכם, ואולי בעזרת ה' תזכה גם אתה להיות כזה רב הדומה למלאך, ולהרביץ תורה לרבבות תלמידים בסייעתא דשמיא".
אשריך ישראל