"והאלקים ניסה את אברהם" (כב, א)
אברהם אבינו מפרסם את אמונת ה' בעולם. הוא מטיף לכל באי עולם שלא לעבוד עבודה זרה ולא לשחוט את הבנים לעבודה זרה. מאה שנה הוא מתהלך ערירי, עד שהקב"ה פוקד אותו בבן – יצחק. והקב"ה מבטיח לו (כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע". יצחק הוא היורש שלו והוא החוליה הממשיכה את שושלת האבות שעליה יכון בית ישראל.
והנה הקב"ה קורא לאברהם ומצוה עליו ציווי תמוה ביותר – לעקוד את בנו על גבי המזבח ולשחוט אותו. מה יאמר אברהם לכל באי עולם? איך הוא עושה את הדבר שנגדו הטיף כל העת? ואחרי כל השנים שהוא הטיף לאמונת ה', מה ישיב אם ישאלוהו על הבטחת ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע"?
הכל משתבש לו, עבודה של שנים הולכת לריק, יורדת לטמיון!
אבל דבר אחד אברהם יודע – אלקים אמת ודברו אמת, ואם הקב"ה מצוה עליו לשחוט את בנו, עליו לעשות את דבר ה' בלי לשאל שאלות!
זה היה הנסיון הגדול – ואברהם עמד בו בשלמות. ומה התברר? החשש מה יהיה עם הבטחת ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע" – התהפך לטובה, ודוקא על ידי העקדה מתקיימת ההבטחה הזו. בזכות עקדת יצחק הקב"ה הבטיח שזרעו של יצחק יתקיים לנצח, וגם אם יחטאו – זכות העקדה תעמד להם לבטל מהם גזרות קשות.
מתי זכה אברהם לכך? כשעמד בנסיון. יש הרבה שאלות ותהיות, אבל אם ה' אומר – אין להן מקום. יש לעשות את דבר ה', ואז יווכחו לראות כי הכל מאת ה' והכל לטובה.
*
דירתו של אברך בשכונת הר-נוף בירושלים עלתה באש, השרפה כילתה את כל הדירה על כל תכולתה. עלות השפוץ עמדה על מאתים אלף שקל, טבין ותקילין. עולמו של אותו אברך חרב עליו. הוא עדיין משלם את המשכנתא לדירה, ומנין יהיה לו ממון לשקם את דירתו?
הלך האברך אל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שהתגורר בשכונה, ותינה בפניו את צרתו. הרב עובדיה השתתף בצרתו, ואמר שיכתוב לו מכתב המלצה. אמר האברך: אבל איך אאסוף מאות אלפי שקלים?
עודו מדבר – והנה נכנס לחדר יהודי נכבד, איש עסקים עשיר. הוא סיפר לרב עובדיה שנולד לו נכד ראשון, והוא בא להזמין את הרב שישמש סנדק בברית.
שאל אותו הרב עובדיה: "היכן תתקיים הברית?"
השיב: "בבני ברק".
אמר לו הרב: "קיבלתי על עצמי לא לצאת מירושלים לבריתות בבני ברק. הנסיעות הלוך וחזור גוזלות ממני זמן רב. חבל על הזמן! בזמן הזה אני כותב את הספרים שלי, כותב תשובות, מכין את השיעורים, מוסר שיעורים. אתה יודע כמה תורה אני מפסיד בגלל הנסיעה הזאת?"
העשיר ניסה להתעקש: "כבוד הרב, הבן שלי לא נפקד במשך כמה שנים. הבטחתי לו שבעזרת ה' כשיולד לו בן, גדול הדור הרב עובדיה יהיה הסנדק, כדי שהתינוק שנמול על ברכי הרב יתברך ויגדל לתורה ולמעשים טובים. עכשו איאלץ לאכזב אותו ולא לעמד בהבטחתי".
אמר הרב עובדיה בקול שבור: "אני מבין ללבך, אבל מה לעשות, אני רוצה ללמד! מה אתה רוצה, שאני אתבטל מתורה?!" ודמעות חמות נקוו בעיניו של הרב.
לפתע התעשת הרב עובדיה ואמר לאותו עשיר: "אתה יודע מה, יש לי רעיון". הוא הצביע על האברך שישב בחדר ואמר: "אתה רואה את האברך הזה, ביתו נשרף, הוא צריך לשקם את כל הבית, אין לו כסף. אני הייתי רוצה לעזור לו, אך אין לי אפשרות. אני יכול לכתוב לו מכתב המלצה, אבל קשה לו לגייס את הסכום העצום. אם תממן לו את שיפוץ הבית, אני מוכן להיות סנדק לנכד שלך בבני ברק".
שאל: "מה עלות השיפוץ?" השיב לו הרב: "מאתים אלף שקל". אמר העשיר: "אני מוכן לתת לו את הסכום הזה, ובתמורה הרב יהיה סנדק לנכדי".
הרב עובדיה הפנה את מבטו אל האברך וציפה לשמוע ממנו אנחת רוחה. ואז קרה דבר מדהים: האברך הניד את ראשו לשלילה ואמר: "אינני מעוניין"…
הביט בו הרב עובדיה בפליאה ותהה: "למה לא?"
אמר האברך: "ראיתי את הדמעות של הרב, עד כמה הוא מצטער מביטול תורה. וכי בגלל הצרה הפרטית שלי אגרום לרב בטול תורה? חלילה לי מעשות כדבר הזה!"
הרב עובדיה התפעל מתשובתו של האברך ולא ניסה לשכנעו. במקום זאת אמר לו: "אם כך, יש לי עצה אחרת. תמכור את דירתך בהר-נוף, ותלך לגור בבית שמש. בפער של מחירי הדירות תוכל לשפץ ולרהט את הדירה החדשה, ועוד ישאר לך כסף בצד"…
באותה תקופה החלה ההתיישבות החרדית בבית שמש. מחירי הדירות בבית שמש היו זולים יחסית, והמקום שימש פתרון דיור לאברכים. הרעיון לא קסם לאברך, בלשון המעטה. האוכלוסיה החרדית בבית שמש היתה אז מועטה מאד, בקושי היו מוסדות צבור חרדיים בעיר. הכולל שלו היה בירושלים, אשתו עבדה בירושלים, ומה פתאם לעזב הכל ולגלות לעיר אחרת?
כל זה מצד ההגיון, אבל מה עם אמונת חכמים? אם הרב אומר – צריך לשמוע לו. אם הרב מציע – בוודאי מן השמים גלגלו שהוא יעבור להתגורר בבית שמש.
וכך היה. הוא עבר להתגורר בבית שמש. חיפש בית כנסת ספרדי ולא מצא. הלך להתפלל בבית הכנסת הספרדי בעיר הישנה. לא נוח, אבל אין ברירה.
יום אחד הוא הלך ברחוב, פגש אדם אמיד, והשנים פתחו בשיחה. הם שוחחו על ההתפתחות של ההתיישבות החרדית בבית שמש. מהון להון עלה הצורך בהקמת בית כנסת ספרדי בשכונה החרדית החדשה שיאגד סביבו את הקהילה של האברכים הספרדים שבאו להתגורר בעיר. אמר העשיר: "אני מוכן לממן את בית הכנסת, אתה תשיג את ההקצאה – ואני אממן את הבניה".
האברך פתח ביוזמה לבקשת הקצאה מהעיריה. הוא כינס את האברכים הספרדים שגרו באזור והחתים אותם על הבקשה, פנה לעיריה ועמד מול כל הגורמים הרשמיים. כעבור זמן הוקצה להם שטח בשכונה החדשה. האברך המשיך להתמסר לבניה, העשיר עמד בהבטחתו ומימן את עלות הבניה, וכעבור זמן זכתה הקהלה לחנוך את המבנה של בית הכנסת.
האברך ההוא היה הרוח החיה בקהילה. וכאשר הקהילה חיפשה להכתיר לעצמה רב, המועמד הטבעי היה – אותו אברך, כמובן. אם עד אז הוא היה אברך מן המנין, המשרה החשובה דירבנה אותו לגדול בתורה כהנה וכהנה ולהעמיס עצמו בש"ס ופוסקים. האברך נהיה לרב קהילה, תלמיד חכם מופלג, שניהל את קהילתו ביד רמה.
לימים הוא סיפר את ספורו ואמר: "כשהרב עובדיה העלה בפני את הרעיון לעבור לבית שמש, חשבתי שהוא שלח אותי לגלות… חשבתי בלבי: אני ויתרתי על סכום כסף עצום כדי למנוע ביטול תורה מהרב עובדיה, האם כך מגיע לי? אבל אם הרב אומר – לא שואלים שאלות. ומה התברר: 'כי למחיה שלחני אלקים'. בזכות המעבר לבית שמש גדלתי בתורה, זכיתי להתמנות לרב ויש לי קהילה גדולה שאני זוכה להרביץ בה תורה. וכל זה בזכות הוויתור שלי למען תורתו של הרב עובדיה!"
(רבי גואל אלקריף שליט"א – 'שש באמרתך', ספר חדש על חומש בראשית)