אליעזר (לייזר) רוט
"פעם, בעת שנפגשו שני האחים הצדיקים הרה"ק רבי דוד'ל מטאלנא והרה"ק רבי יוחנן מרחמסטריווקא, שאל רבי יוחנן את רבי דוד'ל, אמור נא לי אחי היקר, איך זה שאנשים באים אלי ומבקשים להתברך מפי, אני מברך אותם מעומק הלב ומתפלל עליהם בכוונה גדולה, ולא תמיד הברכות שלי מתקיימות, ואילו אתה, כל היוצא מפיך כך עושים בשמים, והברכות שלך משפיעות הרבה יותר מהברכות שלי.
"מה הוא הסוד הזה שגורם לברכות שלך לפעול בצורה טובה יותר???".
"ענה לו רבי דוד'ל, תשובה מיוחדת במינה: "כשמגיע אליך יהודי להתברך, אתה שואל לרצונו, מקשיב לו באריכות, מברך אותו מעומק הלב ברכה כפולה ומכופלת עם כל הכוונה, וכשהוא יוצא החוצה הוא מרגיש שהוא בידיים טובות ושאתה, הצדיק רבי יוחנן מרחמסטריווקא, כבר דואג לו ומסדר את כל העניינים שלו בשמים.
"אבל אצלי זה לא עובד כך", הוסיף רבי דוד'ל. "מי שנכנס אלי לחדר לבקש ברכה, בקושי מספיק לשפוך את צערו ושיחו וגבאים שלי כבר מגרשים אותו החוצה ומכניסים אחריו את הבא בתור. אני בקושי מספיק להפטיר אחריו ברכה בכמה מילים בודדות, וכשהוא יוצא החוצה הוא מרגיש שאפילו הרבי כבר לא יכול לעזור לו ולא מברך אותו, לכן הוא פותח ספר תהילים ומתפלל בדמעות שליש לבורא העולם שיחלץ אותו מצרתו.
"נו…", אומר רבי דוד'ל לאחיו רבי יוחנן, "אתה רוצה להתחרות בקב"ה? וכי יש לך ספק בכך שתפילתו של יהודי בלב נשבר ובדמעות שליש לבורא העולם בכבודו ובעצמו שווה יותר מכל ברכה שאני ואתה יכולים לברך אותו???".
את הסיפור הנפלא הזה, שמענו מפיו של הגה"ח רבי אליהו דינקל, משגיח רוחני דישיבת רוז'ין-סדיגורא בבני ברק. לכבוד חודש אייר…
"חודש אייר הוא חודש מאוד מיוחד", פותח הרב דינקל את דבריו, "צדיקים אמרו ששמו של החודש מסמל את המילים "אני ה' רופאך", כששני ה'יוד'ים שבאמצע המילה משקפים כמובן את שם ה'.
"זהו גם החודש היחיד בשנה שנתון כולו בתוך ימי ספירת העומר, ובוודאי יש לזה משמעות מיוחדת. מובא גם בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ, שהגשמים היורדים בחודש אייר טובים לרפואה, ולכן נהגו להתרטב מעט ממי הגשמים האלו, אם יורד גשם בחודש אייר, על אף שעצם ירידת הגשמים בחודש זה נחשבת לסימן קללה כפי שאמרו חז"ל במסכת תענית.
"אבל אני רוצה לומר כאן דבר פחות ידוע: התורה הקדושה מספרת לנו על מאורע מאוד מיוחד שאירע ביום הראשון של חודש אייר, בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ביום זה מתחיל בעצם חומש במדבר, והקב"ה אומר למשה רבינו למנות את בני ישראל, ובו ביום הוא גם נותן להם את מצוות הדגלים.
"התורה הקדושה בעצם מסדרת את השבטים, מעניקה לכל שבט דגל משלו, וגם קובעת באיזה צד של המחנה ירוכז כל אחד מהשבטים, מי יהיה השבט הראשי ומי הם השבטים שיחנו על דגלו. המדרש ב'שיר השירים' אף אומר על הפסוק "צאו וראו…" ש'ביום חתונתו' זה מתן תורה ו'ביום שמחת לבו' זה זמן הדגלים! היום שבו הקב"ה נתן לבני ישראל את מצוות הדגלים, זהו יום שמחת לבו של הקב"ה, שלכאורה הוא יום יותר שמח עבור הקב"ה מהיום שבו ניתנה התורה.
לכאורה צריכים להבין, מה השמחה הגדולה במתן הדגלים? הקב"ה נתן לנו כל כך הרבה מצוות, ולא נאמר על הימים האלו 'יום שמחת לבו', לא על מצוות מילה, לא על קרבן פסח, אפילו לא על שבת ודינים וכו', רק על מצוות הדגלים. הלא דבר הוא!!!
איש על מחנהו ואיש על דגלו
"אומר רבי דוד'ל מטאלנא: כתוב בתהילים "בשם אלוקינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך", היום הזה והחודש הזה שבו הקב"ה נתן לנו את מצוות הדגלים, הוא נתן לנו יחד איתו מתנה נפלאה, מילוי כל המשאלות. מכאן אמר רבי דוד'ל, שבחודש אייר יש כח מיוחד לתפילות של עם ישראל. בכל שנה ושנה, בראש חודש אייר מתחדש הכח הזה מחדש, מתעוררת מידת הרחמים והתפילות שלנו מקובלות יותר לפני אדון כל. את הווארט הזה כותב רבי דוד'ל בספרו 'מגן דוד', וגם ב'ברכת דוד'.
"זה דבר חשוב, שצריכים לדעת ולחיות עם זה, לא רק בראש חודש אייר אלא בכל החודש, כי הרי "גופא בתר רישא גריר", כל הגוף שהוא החודש עצמו, נגרר אחרי ראש החודש, וכל החודש הוא זמן מסוגל יותר לתפילה.
"ומה באמת כוחה של תפילה? יכול אדם לומר לעצמו חלילה וחס, מה שווה התפילה שלי? וכי אני צדיק מופלג שבשמים יש ערך לתפילות שלי? האם הן עושות בכלל רושם? הרי אני מכיר את עצמי ואני יודע שכבר כך וכך זמן לא פתחתי גמרא, כך וכך זמן לא פתחתי ספר תהילים, באיזו חוצפה אני יכול לבוא בכלל ולבקש בקשות מהקדוש ברוך הוא, מה פתאום שהוא יתייחס אלי???
"יש ווארט נפלא ששמעתי בשם הרבי ה'ברכת משה לעלוב' שאמר משמו של רבי דוד'ל מטאלנא, על הפסוק "למנשה גמליאל בן פדהצור". גם לאדם שכביכול נשכח בשמים 'למנשה', מלשון 'נשני אלוקים', הוא כבר נשכח בתהום הנשייה, וכביכול אין לו שום ערך, אם הוא אומר "גמליאל", כלומר 'גם לי א-ל', אז הוא זוכה ל'פדהצור' – 'פדהו צור'. הקב"ה שהוא צור כל העולמים, פודה אותו מצרתו. כי הקב"ה שומע תפילת כל פה, גם אם האדם שמתפלל כביכול אינו ראוי לכך.
זה לוקח זמן להבין שהוא עני
"אגב", מוסיף הרב דינקל, "מספרים שפעם בא יהודי עני להתברך מפי רבי דוד'ל מטאלנא, ונאלץ להמתין בתור זמן ממושך כי לפניו נכנס אל הרבי איש עשיר מאוד בעל עסקים חובקי עולם, והרבי הקדיש לו זמן יותר מהרגיל. מיד אחריו נכנס העני, פירט את בעיותיו, הרבי בירך אותו וזמנו בחדר הרבי הסתיים… אותו יהודי הצטער צער רב על כך שהוא אינו זוכה ליחס מכבד כמו העשיר.
"הרבי הרגיש בצערו, ושאל אותו מדוע נפלו פניו, והיהודי העני העז, ושאל לא די בכך שאני עני ואביון, והוא התמזל מזלו והתברך בעושר, אני גם צריך להסתפק בשניות בודדות בחדר הרבי והוא מקבל יחס מכבד ומעריך, האם יש צדק בהתנהגות הזאת???
"השיב לו הרבי: תראה כמה גדולה הטעות שלך. אתה נכנס אלי לפה, ומה הדבר הראשון שאתה אומר? רבי אני עני ואביון, אין לי פרנסה. הבעיה ידועה, אין צורך לחפש מה מעיק עליך, אני יכול לברך אותך שירווח לך ושתתפרנס בכבוד, ואתה יכול לצאת אחרי שבקשתך נתמלאה וקיבלת את הברכה לה אתה זקוק.
"אבל האיש העשיר הזה נכנס לכאן, ואני שואל אותו מה מציק לו. מה הוא עונה? לא חסר לו כלום, יש לו משפחה יפה, כסף, כבוד, עושר, יש לו עסקים במדינה פלונית ובעיר פלמונית, אני צריך הרבה מאוד זמן כדי לשמוע ממנו שאחרי כל החשבונות וניכוי כל הבעיות שיש לו והעניינים שעמם הוא נאלץ להתמודד בסופו של דבר הוא עני ואביון בדיוק כמוך…".
פריץ שמתפלל שמונה עשרה?
"ואם כבר הזכרנו עוד כה כמה ווארטים וסיפורים מהרה"ק רבי דוד'ל מטאלנא, אני רוצה להשלים את השיחה בסיפורים משמו, שנוגעים גם הם לעניין, מה גם שיומא דהילולא של רבי דוד'ל עצמו הוא בי' באייר, בעוד מספר ימים, ומן הראוי לעסוק בזכרו של אותו צדיק קדוש ונורא.
"רבי דוד'ל היה מרבה לדבר על העניין הזה של תפילה לבורא העולם בלב נשבר ומעומק הלב. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, וביקש להתייעץ. מאחר והוא עושה עסקים עם הפריץ באזור, ואירע מקרה שהפריץ טעה בחשבון ולקח ממנו סכום כסף קטן יותר ממה שהיה צריך לקחת, הוא מתלבט כעת עם עליו להחזיר לפריץ את הסכום המלא, מחשש פן ישים הפריץ לב לבסוף לכסף החסר ויתמלא בזעם עליו בחשד שניסה לגנוב ולהונות אותו, או שעדיף לא להחזיר לפריץ את הכסף, כי 'טעות עכו"ם מותר', ומי אומר שהפריץ ייזכר בסכום החסר???
"ענה לו רבי דוד בדרך צחות, "איך ייתכן שהפריץ ייזכר בסכום שאתה חייב לו??? מילא אם היה יהודי, יהודים מתפללים תפילת שמונה עשרה שלוש פעמים ביום, ובזמן הזה הם נזכרים בכל הנשכחות וכל החשבונות עוברים בראשם בדיקה מחודשת, אבל הפריץ הוא הרי גוי, וגויים אינם מתפללים שמונה עשרה… מתי יהיה לו זמן להיזכר בכסף שאתה חייב לו???".
"למעשה הורה רבי דוד'ל ליהודי להחזיר את הכסף לפריץ, אבל האמירה הזאת היא נוקבת וחודרת חדרי בטן. איך נראית תפילת השמונה עשרה שלנו, ואיך היא היתה צריכה להיראות…
אתם יכולים הכל, אני לא יכול כלום…
לסיום, בימים אלו מתחיל זמן הקיץ, ולפעמים קורה שבחור מרגיש שהוא לא התכונן מספיק בימי בין הזמנים, ואם הוא היה מתכונן טוב יותר הוא היה יכול להתחיל 'ברגל ימין', אבל עכשיו שהוא בא לא מוכן אז חלילה הוא עלול להיכשל…
"אני תמיד אומר לבחורים, את דברי קדשו של רבי דוד'ל מטאלנא שאומר שכל המצוות שבתורה צריכים להתכונן לפני שמקיימים אותן, צריכים ישוב הדעת, לקיים את המצווה כראוי. אבל יש מצווה אחת, שעצם הקיום שלה הוא ההכנה הטובה ביותר והוא זה שמביא את יישוב הדעת: לימוד התורה. התורה הקדושה היא 'משיבת נפש', היא נותנת לאדם רוגע ויישוב הדעת, היא מרוממת אותו והופכת אותו להיות מוכן ומוכשר יותר לקבל את ההארה שבכל המצוות וגם של ההארה שבלימוד התורה עצמו. ולכן בלימוד התורה אפשר לקפוץ מיד פנימה, גם בלי שום הכנה. אין אף דבר בעולם שגורם לאדם שהוא 'עדיין לא כשיר ללימוד תורה', פשוט להתחיל ללמוד, זאת ההכנה הטובה ביותר…
"ואם כבר הגענו עד לכאן עם הסיפורים והווארטים של הרה"ק רבי דוד'ל מטאלנא זיע"א נשלים את דברינו בעוד סיפור אחד אחרון:
"פעם באו אליו כמה 'משכילים' ואמרו לרבי דוד'ל שהם רוצים לנהל עמו דיון בכמה מנושאי הליבה של הדת היהודית. הם רוצים לשמוע את דעתו, להשמיע את דעתם, ומי יודע אולי הוא יצליח לשכנע אותם.
"אמר להם רבי דוד'ל, "אין לי שיג ושיח אתכם ואיני יכול לנהל עמכם דיון, כי אני מייצג את ההיפך הגמור ממה שאתם מייצגים".
"שאלו ה'משכילים', ילמדנו רבינו, למה הרבי הפוך מאתנו עד כדי כך, ההיפך הגמור? למה?
"ענה להם הרבי, אתם מכנים את עצמכם משכילים, מה זה משכיל באידיש הכוונה היא "איינער וואס קען" – אחד שיודע. אבל המילה 'קען' על ההטיות השונות שלה, יש לה משמעות כפולה. גם מלשון ידיעה, וגם מלשון יכולת. כלומר, 'משכילים' יכולים (יודעים) הכל.
"אבל אני, אני לא יכול. כל היום יש לי דברים שאני לא יכול לעשות. אני מתעורר בבוקר, איני יכול לקום מהמיטה לפני שנטלתי ידיים, אני לא יכול לומר דבר שבקדושה לפני שאמרתי קריאת שמע, אני לא יכול לישון עד מאוחר כי אני עלול להפסיד זמן קריאת שמע חלילה, אני לא יכול להתפלל בבית, כי אני צריך להתפלל עם מניין ואני לא יכול לנעול נעל שמאל לפני שנעלתי נעל ימין".
"כך הוסיף רבי דוד'ל למנות בפניהם את כל הדברים שהוא לא יכול לעשות במשך כל היום כולו, כשלבסוף הוא משלח את המשכילים מלפניו ואומר להם: "אתם יכולים הכל, ואני לא יכול כלום. וכי לא זה מה שאמרתי לכם שאני ואתם מייצגים שני הפכים גמורים???".