הרב יוחנן וסרמן
הרה"ח יוחנן בריזל, הוא ללא ספק אחד האנשים הכי מעניינים שיצא לי להכיר. 'יהודי של שמחה', כך אני מכנה אותו. צהלתו בפניו בכל עת, גם בתקופות קשות, ובוודאי בזמני שגרה. על אחת כמה וכמה בימים הטובים, ועולה על כולם חג הסוכות, זמן שמחתנו… 'ושמחת לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים'…
לכן, אך טבעי יהיה הדבר שכשחג הסוכות מתקרב, נבקש לשוחח עם היהודי הנפלא הזה, שכל כולו מתיקות, שמחה ואהבת הבריות.
ביקשנו ממנו לשמוע כמה מילים על חג הסוכות, והרב בריזל לא אכזב אותנו… "אני לא איש דברים", הוא אמר, "אתם צריכים לחפש איזה דרשן או רב מפורסם. אני איש פשוט, איך אני יכול לדבר לעם… ממה שאני יודע 'לקראת שבת' זה עלון מפורסם במיוחד, בכל מקום שאני הולך אני נתקל בו, ואני הולך להרבה מאוד מקומות", הוא צוחק, "אבל אם אנחנו כבר מדברים על סוכות, אז תשמע מה חשבתי בדיוק על הנושא הזה…".
וכך, בלי לשים לב, התראיין הרב בריזל ל'לקראת שבת', ואת התוצאה תשפטו אתם, כשנגיע לסיומו של המאמר…
"במשך 27 שנים, הייתי נוסע לאוקראינה לחגים, גם בימים הנוראים, גם בסוכות ופסח. נדדתי בין הקהילות היהודיות שם, ישבתי עם היהודים המקומיים שלא זכו לקבל חינוך יהודי, אלו שגדלו תחת משטר הרשע של סטאלין ימ"ש וזכרו, וגם הדורות הבאים אחריהם, שגדלו אצל הורים שהידע שלהם ביהדות שואף לאפס…
"בכל אופן, בגלל שהסתובבתי לא מעט במקומות הללו, למדתי לדבר את השפה הרוסית, וב"ה אי אפשר 'למכור' אותי ברוסית. אני מבין את השפה היטב, וגם דובר אותה לא רע. אבל מה? אני אמנם מדבר רוסית בצורה טובה, אבל שומעים עלי שאני 'עולה חדש'…
"במשך השנים נשאתי דברים בפני יהודים באינספור הזדמנויות. לפעמים הייתי מגיע עם מתורגמן שתרגם את דברי, ולפעמים דיברתי ברוסית.
"בהתחלה חשבתי שאם אני אדבר אל האנשים בשפת האם שלהם, ברוסית, הם בוודאי יתחברו טוב יותר לדברים ויוכלו לקבל ממני. אבל אחרי זמן מה גיליתי שההיפך הוא הנכון. כשדיברתי ברוסית, הם התייחסו אלי כמו ל'עולה חדש', אחד שבקושי מבין את השפה, שובר את השיניים, ובוודאי גם תוכן דבריו נראה בהתאם. מה הוא כבר יכול לספר לנו שלא ידענו קודם, הרי הוא בקושי יודע רוסית… איזה איש לא מפותח!
"לעומת זאת, כשבאתי עם מתורגמן שדיבר בשפה רהוטה ובמילים גבוהות ברוסית, הקהל היה מרותק, הקשיבו, האזינו, וגם הפנימו…
"למדתי מזה לקח מאוד חשוב לחיים, לא משנה מה אתה אומר, לא משנה מה יש לך למכור, השאלה היא איך אתה 'משווק' את זה. אם אתה תבוא עם מתורגמן, אז אתה אורח חשוב שבא מחו"ל, ושמדבר הכי יפה בעולם, עובדה, המתורגמן אומר את זה במילים כאלו גבוהות וערבות לאוזן.
"אבל אם אתה מדבר בשפה שהיא קצת לא הכי מהוקצעת ומדוייקת, ההתייחסות לדברים שלך תהיה בהתאם, וזאת על אף שאת אותם דברים בדיוק, הציבור היה מקבל בצורה שונה לחלוטין אם הם היו מוגשים לפניו בעטיפה יפה יותר…
"עכשיו, תחשוב על זה רגע: הרי אנחנו כולנו 'מוכרים' לילדים שלנו את מרכולתנו. יש לנו מה למכור להם, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, תפילין, ציצית, תפילה, נטילת ידיים, פרשת השבוע, חשיבות לימוד התורה, כיבוד הורים, ציות לגדולי הדור…
"אנחנו מוכרים להם כל כך הרבה מוצרים, שחשוב לנו מאוד שהם יקנו אותם מאתנו… אבל איך אנחנו משווקים להם את זה??? אה??? אתה רוצה להגיד לי איך אנחנו משווקים להם את זה???"…
**
"תקשיב", אומר הרב בריזל שראה שאני כבר מתחיל לחפש מתורגמן שיעביר את דברי לילדים שלי… "ברור שאני לא מתכוון שאתה צריך להביא מתורגמן הביתה, או להתחיל לדבר אל הילדים בשפה גבוהה כמו איזה מרצה באוניברסיטה. "שמואל", הוא מחקה את קולו של אב מסור, "במטותא ממך גש נא אל כיור הרחצה, מלא את הנטלה במים זכים וצלולים עד סמוך לגדותיה, וטול ידיך בזהירות המתבקשת, על מנת שאוכל לוודא שהנך נוהג כהלכה, ולא סוטה חלילה ימין או שמאל מדברי חכמינו פוסקי הדורות…".
"אם תגיד כך לילדים שלך, אני חושב שזה יהיה שיווק גרוע מאוד… כמובן שהורים מדברים עם הילדים שלהם בשפה רגילה ונורמטיבית, בלי משחקי לשון ובלי להתייפייף עם משפטים גבוהים.
"אבל יש משהו הרבה יותר יסודי בשיווק. לא 'מה' אתה אומר, אלא 'איך' אתה אומר. כלומר, אם אתה מגיע לשולחן שבת עם עיניים חצי עצומות, מפהק פיהוק שיש בו כדי לבלוע מקרר שלם, עם הדלתות, ולאחר מכן עושה קידוש בחופזה ומתיישב לאכול עד שאתה נרדם, נו… אני לא חושב שזה נקרא לשווק לילדים מוצר שנקרא 'סעודת שבת' בצורה מכובדת… ממש לא.
"אבל אם אתה מגיע עם חיוך רחב, כל כולך אושר ושמחה, איזה יופי! שבת קוידש!!! שבת קוידש!!! אווו אההה איך אנחנו שמחים שבאה שבת, אפשר לשבת ביחד, לשיר זמירות, להתענג על השבת ולזכות במצווה כבירה, עם כל כפית של מאכל שאנחנו מכניסים לפה… ילדים בואו נרקוד!!!
"כמובן שזה יהיה 'שיווק' הרבה יותר יעיל ואפקטיבי. הילדים שלך ירצו לקנות את המוצר הזה, וכשיהיה להם אותו ביד, הם לא יזרקו אותו ולא יוותרו עליו בעד שום הון שבעולם…
"ועכשיו אנחנו מגיעים לחג הסוכות. הסוכה! הלולב! האתרוג! שמחת בית השואבה! משם שואבים רוח הקודש. שמחה של מצוה, אנחנו צריכים לשווק את החג בצורה נכונה, לגרום לילדים שיזכרו את החג כמו שצריך".
**
"כשאני הייתי עושה את חג הפסח באוקראינה, הייתי צריך לערוך 'ליל הסדר' ברבים. מספר פעמים עשיתי ליל הסדר בקייב, השתתפו בו 500 יהודים…
"עכשיו, יש בעיה. הרי ליל הסדר בחוץ לארץ עושים פעמיים, בלילה הראשון של פסח וגם בלילה השני. ובכן, בלילה הראשון באים 500 יהודים, הם רוצים לראות מה זה 'ליל הסדר', עושים קודם תעמולה חזקה, יש כאלו שיש להם זיכרונות עמומים מבית אבא…
"אבל מה יגרום להם לבוא בלילה השני??? מילא יהודים שומרי מצוות, נו, ברור שהם יבואו. אבל אלו שאינם שומרי מצוות, איך נגרום להם לבוא גם בלילה השני, לשתות ארבע כוסות ולאכול כזית מצה?
"אני החלטתי להפוך את ליל הסדר לחוויה שהם לא ישכחו, ושתגרום להם לבוא פעם נוספת. אני שר, משתולל, רוקד, עושה שמייח, משהו לא רגיל.
"הציבור מתחיל לשיר, ואני שם בקבוק מלא יין על הראש ומתחיל לרקוד כמו כל ירושלמי שורשי, שמכיר את הריקוד הזה. אצלם זה היה חידוש עצום, הם נהנו עד הגג, אבל לא אמרתי די, זה השלב שבו אני לוקח מטאטא ושם על השיניים, רוקד במרץ בלי שהמטאטא ייפול, אחר כך אני מחליף את המטאטא בכיסא, ולבסוף אני שם על השיניים ספסל גדול, ורוקד איתו כך כשאני שומר על שיווי המשקל…
"הציבור יוצא מהכלים, מתרגשים, שמחים, זה לא משהו שהם יכולים לשכוח. למחרת, כל אחד מביא איתו חבר יהודי נוסף…
"אני חשבתי לתומי שזה טוב מספיק, כדי להביא אנשים לעוד לילה של ליל הסדר, לא יותר מזה. אבל קרה פעם שצעדתי ברחובות קייב, והנה עוצרים אותי זוג יהודים, הם אומרים לי שלום בהתלהבות…
"הבנתי שהם יהודים, אבל מאיפה הם מכירים אותי, ולמה הם כל כך שמחים לראות אותי? התחלתי לתחקר אותם, ואז אומרת לי הגברת: 'מה זאת אומרת??? אתה האיש שרקד עם הספסל על השיניים, איך אפשר לשכוח את זה???'…
"אכלנו מצה, שתינו ארבע כוסות, שרנו שירים, אמרתי דרשות, היו ריקודים, היה אוכל טעים במיוחד אבל מה הם זוכרים??? ספסל… אם תשאלו אותי, זה החלק הכי פחות חשוב בליל הסדר, אבל זה החלק שהעביר להם את ההתרגשות, זה החלק שגרם להם להבין שזה לילה מאוד שמח ומאוד מיוחד, וזה החלק שהם זכרו ושאותו הם לא ישכחו לעולם.
"עכשיו תגיד לי: בגלל שהם נולדו באוקראינה, מגיע להם לחוות כזה ליל הסדר מיוחד, והילדים שלי שזכו להיוולד בירושלים לא מגיע להם? הילדים של מוישה רובינשטיין מצפת, לא מגיע להם? הילדים של יענקל אלברשטיין מראש פינה לא מגיע להם? למה? בגלל שהם לא יודעים רוסית???
"אנחנו כולנו צריכים 'לרקוד עם ספסל'. לא רק באוקראינה, לא רק אני, ולא רק ספסל, כל אבא וכל אמא מחוייבים 'לרקוד עם ספס'ל, כל אחד והספסל שלו, אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו חוויות של רוחניות, חוויות של שמחה בקיום המצוות, זאת החובה שלנו, ואם אנחנו נחנך אותם בצורה הזאת, הם לא ישכחו את החינוך שלנו לעולם!!!".
**
"הדברים נכונים לאנשים בכל גיל", אומר הרב בריזל לאחר מחשבה נוספת, "אבל ביתר שאת הם נכונים למי שיש לו בבית ילדים קטנים, ילדים בגיל חמש, שמונה, עשר, 12, אפילו בחורים צעירים.
"אני רוצה לספר לכם סיפור, על נפש של ילד מה היא קולטת, ואיך זה משפיע עליה גם אחרי שישים שנה ויותר…
"לפני כ-15 שנה, שהיתי תקופה בארגנטינה. פגש אותי שם עסקן יהודי מקומי, שראה שלא משעמם איתי, וביקש ממני טובה… 'יש פה בעיר בית סוהר', כך הוא סיפר לי, 'ושם יושב יהודי חרדי אמריקאי, שהסתבך עם רשויות המס בארה"ב ונמלט מפניהם לארגנטינה.
"'האמריקאים הוציאו נגדו בקשת הסגרה, והרשויות בארגנטינה עצרו אותו, וכעת הוא ממתין להחלטות של בית המשפט, אם להסגיר אותו ובאלו תנאים.
"'האיש הזה יושב בכלא לבד, הוא דובר יידיש ואנגלית, היהודים פה ברובם דוברי ספרדית, אין מי שיבקר אותו וישוחח איתו, אתה הרי דובר יידיש, זאת הזדמנות מצוינת לשמח אסיר מסכן, להפיג את העצבות שלו ולתת לו קצת שמחה'…
"נעניתי בשמחה. לקחו אותי לבית הסוהר, עברתי את כל הבידוקים הנדרשים, ונכנסתי לחדר עם האסיר. שוחחתי איתו, העליתי לו חיוך על השפתיים, גרמתי לו לצחוק, ברוך הוא וברוך שמו…
"הביקור הגיע אל סיומו, הסוהר מלווה אותי החוצה, ובזה נגמר הסיפור…
"כמה ימים אחר כך פונה אלי שוב אותו עסקן ואומר לי: 'ר' יוחנן, כל עוד אתה כאן בארגנטינה, תעשה טובה, לך תבקר אותו שוב. מאוד שימחת אותו בפעם הקודמת, מי יודע מתי בפעם הבאה הוא יוכל ככה לשמוח ולצחוק'.
"כמובן שלא היססתי, מיהרתי לאשר ביקור נוסף ואכן ביקרתי את היהודי, שוחחתי איתו, שימחתי אותו, ושוב הגיע זמן הביקור אל סיומו ויצאתי החוצה.
"בשלב זה, החל העסקן לספר לי סיפור מדהים… שאני חושב שיש בו מסר חשוב לכל אדם, מה זה נקרא 'נשמה של ילד', וכמה חשוב להשפיע עליה לטובה…
"'התיק של היהודי הזה, הוא תיק פדראלי', הסביר לי העסקן, 'יש כאן התנהלות בין הרשויות של ארה"ב והרשויות של ארגנטינה, זה נושא מורכב מאוד, ויש מערכה משפטית על כל כך הרבה פרטים. כשמדינה מסגירה אסיר, היא יכולה לדרוש דרישות שונות, שישפטו אותו רק לפי החוקים שלה, ולא בצורה חמורה יותר ועוד ועוד.
"'והנה לא פחות ולא יותר, נפלנו על שופט ערבי… שופט יליד לבנון, שבגיל צעיר היגר לארגנטינה, השתקע בה והפך למקומי, למד את השפה, למד את מקצוע המשפטים ולימים הפך לשופט בכיר.
"'אם בתחילה חששנו מפניו, עד מהרה גילינו שזה היה ממש מתנה מהקב"ה. כל מה שאנחנו מבקשים ואפשר לתת במסגרת החוק, השופט הערבי נותן ליהודי הזה. כאילו יש לו היכרות אישית איתו. ממש כל מה שאנחנו מבקשים ואפילו מעבר'.
"כך למשל, המשפחה של היהודי הזה באה לכאן לחגוג את חג הפסח. הם ביקשו אישור להיכנס לכלא ולעשות איתו את ליל הסדר. כולם הסתכלו עליהם כמו משוגעים, אין סיכוי! אבל למרבה ההפתעה השופט שאל אותם כמה זמן הם צריכים, ובאיזו שעה הם מתכננים לסיים את החגיגה. הם השיבו שבשעה תשע בערב, פחדו לבקש יותר, אבל השופט צחק הוא אמר: 'אתם יהודים, אני יודע איך זה אצלכם, תשע זה לא תשע, וגם לא עשר… אני מאשר לכם עד 11 בלילה!'…
"פעם אחרת הם באו לערוך כאן שמחה משפחתית, וביקשו מבית המשפט שיאשר לו לצאת מהכלא לכמה שעות כדי להשתתף בשמחה, בליווי של סוהר כמובן. ושוב, אותו שופט שמנהל את התיק שלו, החליט לאשר, נגד כל הסיכויים…
"גם מול האמריקאים הוא עומד איתן, ודורש לנהוג עם האסיר בצורה רכה יותר. הוא קבע למשל, שההסגרה תהיה בתנאי שבארה"ב יכירו בזמן שהוא היה עצור בארגנטינה, וינכו לו את התקופה הזאת מעונש המאסר שייגזר עליו…
"מספר לי אותו עסקן שבאחת ההזדמנויות הוא שאל את השופט בצורה ישירה: 'יאמר לי כבודו, מה מצאת אצל היהודי הזה שאתה נוטה כל כך לטובתו. אני כמובן שמח על כך מאוד, כי אני יהודי, אבל אתה הרי לא יהודי, למה אתה כל כך דואג לו???'
"השיב לו השופט, תשובה שהממה אותו: 'כבר יותר משישים שנה אני מחפש יהודי שאוכל להשיב לו טובה… שישים שנה לא מצאתי הזדמנות להחזיר טובה ליהודי, ועכשיו כשיש לי הזדמנות כזאת, אני מנצל אותה עד תום. כל מה שאוכל לעשות לטובתו, אעשה!!!'"…
***
"מה היה הסיפור? ובכן, השופט הזה התגורר בלבנון כילד צעיר. אבא שלו היה סוחר עשיר, והוא היה עובד אצל אבא שלו, ועושה עבורו שליחויות בגיל צעיר מאוד.
"חלק מהאנשים שאיתם אביו עבד היו יהודים, והם תמיד התייחסו אלי יפה, נתנו לו 'בקשיש' נחמד וכיבדו אותו בממתק.
"ביום מן הימים הסתבך אביו בעסקה כושלת, עם שותף רמאי שעשק אותו, ובתוך זמן קצר איבד את כל רכושו, ולא היה יכול להמשיך במסחר. הילד הפסיק לצאת בשליחות אביו…
"יום אחד הוא יושב בקרן זווית, והנה חולף על פניו אחד מאותם יהודים שהוא היה מביא להם שליחויות. היהודי הלבנוני זיהה אותו ושאל 'יא וואלד, לאיפה נעלמת? מה קרה הפסקת להביא לנו סחורה מאבא???'.
"הוא השפיל מבט וסיפר את האמת… 'אבא הסתבך ולא נשאר לו כסף כדי להשקיע בסחורה חדשה'…
"היהודי אמר לו: 'ככה? אבא שלך פשט את הרגל? אוי ואבוי, זה לא בסדר. אבא שלך סוחר ישר, לא מגיע לו. אני אעזור לך!!!'
"הלך היהודי וגייס כמה חברים יהודים, שעבדו גם הם עם אביו של הילד, שלימים נהיה שופט בארגנטינה, כל אחד מהם נתן סכום מכובד, יחד זה הצטבר לסכום גדול מאוד שהם הפקידו בידי הערבי, שחזר לעסות עסקים, ובתוך זמן קצר התעשר בחזרה והחזיר להם את כספם, ואף שב לעשות עימם עסקים.
"אחר כך פרצה המלחמה, כל היהודים ברחו מלבנון, לא נשאר אפילו יהודי אחד שאוכל להשיב לו טובה", מספר השופט, "בהמשך היגרתי לארגנטינה, וגם אם פגשתי יהודים פה ושם, לא יצא לי אף פעם להגיע למצב שהם היו זקוקים לעזרה ממני.
"כשהביאו בפני את האסיר האמריקאי, ראיתי את המראה היהודי שלו, זקן, פיאות, כיפה לראשו, ציצית בבגדו, אמרתי לעצמי: הוא מאוד דומה ליהודים ההם, שהצילו את אבא שלי, ונתנו לו אפשרות להתעשר מחדש. אני חייב להחזיר לאיש הזה טובה!!!".
"הנה כי כן", מסכם הרב בריזל את הסיפור הנפלא, "תראה מה זה השפעה על ילד קטן. שישים שנה עברו והוא לא שכח את זה. הוא חיכה להזדמנות שתהיה לו כדי להחזיר טובה… תראה כמה כח השפעה יש לנו על ילדים של אחרים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, על הילדים שלנו…".