הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
רק תבקש!
מספר ידידי ר' א. נוסבוים שליט"א:
בפורים דמוקפין הגעתי להשתתף בשולחנו הטהור של כ"ק אדמו"ר מסלונים שליט"א בירושלים עיר הקדש.
כשנכנסתי להיכל הטישים הצפיפות היתה עצומה. טיפסתי במעלה הפארענצ'עס, מנסה למצוא כמה ס"מ פנויים, אך זו היתה נראית משימה חסרת סיכוי.
כשכבר הגעתי די גבוה, חשתי בחוסר חמצן מרוב צפיפות. מראות מירון שינוי את היחס אצל כולנו, והחלטתי שעלי לוותר ולרדת בזריזות עד ליציאה.
אלא שגם זה התברר כאתגר ענק… ברגע מסויים חשתי כי נגמר לי האוויר. לא יכולתי להמשיך וגם לא היה לי לאן להמשיך…
הרמתי עינים לשמים ואמרתי: הקב"ה אני במצוקה. אנא תעזור לי!
ממש באותו רגע פונה אלי אחד מהעומדים ואומר לי: "בבקשה ממך כשאתה יורד תעבור מאחורי ולא מלפני".
עשיתי כבקשתו, ומצאתי את עצמי במדרגה שמעליו, עומד במקום פנוי… שאלתי אותו אם אפשר לעמוד פה והוא ענה בפשטות: כן.
כשרק פניתי להקב"ה נוצר מקום יש מאין!
***
איזה יום היום?
מספר אחד מבחורי הישיבה החפץ בעילום שמו. ביום הפורים דפרזים אשתקד, תשפ"ג, הזדרזתי מאד בסוף התפלה כדי להספיק את מצוות היום. קיבלתי על עצמי להתרים סכום כסף משמעותי עבור צרכי מצוה, וכל רגע היה חשוב לי חלצתי את התפילין אחרי אשרי ובא לציון, ובדרכי החוצה סיימתי את סוף התפלה.
כשעה אחר כך חזרתי לאותו בית כנסת, ומישהו ניגש אלי ושואל:
"איזה יום היום"?
עניתי לו: יום שלישי.
אחר כך חשבתי לעצמי, איזו מן שאלה זו, האם יהודי זה לא אמר שיר של יום בשחרית? באותו רגע נזכרתי שבחפזוני אחר התפלה דילגתי על אמירת שיר של יום!
התיישבתי בביהכנ"ס והשלמתי שיר של יום.
הרגשתי שמן השמים שלחו אלי שליח שיזכירני להשלים את התפלה!