סיפר לי הרה"ח ר' יחיאל שיחי' ששמע מהחסיד רבי בעריש דעמבינסקי זצ"ל, אשר כידוע שמע וקיבל ממנו הרבה סיפורים בדיוק נפלא, שבדרך נסיעתו של כ"ק אדמו"ר הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע לה'צאנזער רב' הרה"ק בעל דברי חיים זצ"ל [כידוע שבהיותו רב בטארטשין שלחו סוחר יין מוורשא למדינת הגר טאקאיי לתת הכשר על היין, ונסע דרך צאנז], עבר דרך העיר קראקא ושם היה הרב ואב"ד הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל בנו של החתם סופר זצ"ל, הלך רבינו לבקרו, והוא עשה סעודה לכבודו של האורח מפולין, סעודה בשרית, למרות שזה היה בתשעת הימים.
שאל אדמו"ר הזקן את ר"ש סופר: קראקא רב, איה הסיום? [כנהוג אצל חסידים שעושים בתשעת הימים סיום על מסכת]. אמר לו ר"ש סופר: "נו, נו"… כולם חשבו שכוונתו שזה עוד יגיע לקראת סוף הסעודה, ואכלו.
קודם ברכת המזון שאל שוב אדה"ז אפוא הסיום, ענהו רבי שמעון זצ"ל, כי אביו בעל החתם סופר פסק להלכה שסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה הרי זו סעודת מצוה, ממילא לא היו צריכין לסיום (הרה"ח ר' אברהם דוד גוטמן הי"ו, ליקוטי רשימות ברוקלין תשס"ט; אוצרותיהם של צדיקים).
*
סיפר הרבי בעל 'שפע חיים' מצאנז זצ"ל, כי דודו זקנו הגה"ק משינאווא סיפר, שפעם בערב תשעה באב נסע חותנו הגה"ק בעל 'אריה דבי עילאי' ואחוזת מרעיו וביניהם הרה"ק הרבי ר' אשרל מראפשיץ אל הרה"ק רבי שמעון מיערסלאב זי"ע, וגם הוא נסע עמהם. כשהגיעו אמר הרר"ש להרבנית שלכבוד האורחים החשובים תכין סעודת בשר.
וסיפר הגה"ק משינאווא: "לא האמנתי למשמע אזני שבערב ת"ב יאכלו בשר, וחשבתי שרק אמר כן ולמעשה לא יאכל, אבל אחרי התפילה ראיתי שמכינים את השולחן ופורשים מפה של בשר. ועדיין חשבתי שאת הבשר לא יביאו, אולם לגודל תמיהתי הביאו גם בשר לסעודה. לא ידעתי מה לעשות, אבל לא הרהבתי לעשות כנגד צדיקים קדושים וגאוני ארץ שישבו שם ואכלו, ולא היה לי ברירה ואכלתי ג"כ. ותאמינו לי שהרגשתי כאילו מאכילים אותי סם המות.
"בסוף הסעודה התחיל הרה"ק מיערסלאב לזמר את הפיוט 'אדיר הוא יבנה ביתו' ונתלהב בשירתו במשך ב' שעות כשנהרי דמעה נשפכים מעיניו והמפה היתה כולה רטובה מדמעות. כשראיתי שאחרי סעודת בשר יכולים לזמר בצורה כזו, כבר נתיישב לי הכל" (ספר שמחת עולם – צאנז).
*
בנוסח אחר סיפר האדמו"ר רבי דוד משה רוזנבוים זצ"ל מקרעטשינעף:
הרה"ק בעל ה'דברי חיים' רצונו היה לנסוע פעם אחת בערב תשעה באב לרבי שמעון מיערוסלאב. ראהו בנו ר' יחזקאל שינאווער שמתכונן הוא לנסיעה, ניגש אל אביו וביקשו שיקחהו עמו ליערוסלאב. ר' חיים, בידעו שבנו הרר"י חריף וממולח ומדקדק על כל קוץ ותג של בעלי השו"ע והפוסקים, ובראותו איזה דבר שהוא נגד רצונו אז יתקיים שם מצב בלתי נעים, מכיון שלא יעבור בשתיקה על כל מה שיראו עיניו – לכן התחמק מלקחתו עמו. עמד ר' יחזקאל וביקש והתחנן לאביו בהבטיחו שלא יעשה מאומה ויהי מה, ור' חיים בכל זאת לא רצה לקחתו. ר' יחזקאל לא הרפה עד שלר' חיים לא היתה ברירה והסכים לנסיעה, אך בתנאי קודם למעשה שבשעה שיהיה שם לא יוציא הגה מפיו, ור' יחזקאל כמובן הבטיח.
כשהגיעו ליערוסלאב יצא הרבי ר' שמעון לקראתם וקיבל פניהם. בהיכנסם לביתו נטלו ידיהם לסעודה הביאו לפניהם דגים ואכלו ואחרי זה הביאו מנות בשר לשולחן. ר' יחזקאל בראותו את מנות הבשר בערב תשעה באב חשכו עיניו, הוא רצה לצעוק: בשר בערב ת"ב?! היתכן? אך בו ברגע נזכר בהבטחתו ולא יכול לפצות פה, אך כבר לא היה ביכלתו להמשיך לשבת שם. קם בחרי אף מאת השולחן, יצא משם והלך לבית הכנסת ושהה שם עד רדת החשיכה.
לפנות ערב הגיעו ר' חיים צאנזער ור' שמעון יערוסלאבער לבית המדרש והתפללו מעריב, ואחרי התפילה ניגש ר' שמעון לקריאת מגילת איכה, וכשאך התחיל לומר איכה ישבה בדד נפל לארץ מתעלף באמרו המלים 'איכה, איכה ישב בדד'. קמה צעקה גדולה ובהלה נוראה בבית המדרש, כולם רצו אל הרר"ש ושפכו עליו מים וביקשו להשיבו מעלפונו. ר' יחזקאל אף הוא נבהל ורץ להשיבו ולהקימו, ובקושי רב אחרי זמן מה הצליחו לעוררו ולהשיב רוחו אליו.
ר' יחזקאל בראותו כל זה ענה ואמר: אם חורבן ירושלים כ"כ טבוע בדמו עד שהתעלף בתחילת קריאת המגילה, א"כ דומני שרשאי היה לאכול בשר אפילו בערב ת"ב… (ספר אהל שמעון)