שמעתי מכלי ראשון ממי שהיה נוכח במחזה:
יהודי המתעסק בהתרמת נדיבים למוסדות, ומבאי ביתו של מרן זיע"א, נתבקש להכניס אל הרבנית זכרונה לברכה אשה מארה"ב יחד עם בנה שעמד סמוך לגיל 13, לברכה מהרבנית.
בהגיעו לנקודת המפגש שסיכם איתם נדהם לגלות שמדובר באשה שאינה שומרת מצוות, ובנה עמד לידה גלוי ראש עם שיער ארוך… אך לא יכול היה לסגת בשלב זה, ולקחם אל הרבנית. הרבנית כדרכה קיבלה את האשה בחמימות גדולה, ואז ביקשה האם להכניס את בנה אל הרב לברכה.
מיודענו שידע כמה היה שיער ארוך מפריע לרב, חשש שמא יורה הרב לנער לגוז את שיער ראשו ואז תעלה חמתה של האם וכו', לכך ניסה להניא אותם, אך האם התעקשה.
הנער נכנס לפני רבינו זצ"ל, והנה הרב מושיט לנער את ידו לשלום. הנער נתן את ידו ביד הרב, ולהפתעת הנוכחים הרב מביט בנער לא עוזב את ידו אלא מלטפה שוב ושוב.
ואז החל הנער לבכות, והרב כנגדו החל גם הוא לדמוע… וכך דקות ארוכות, ויהי לפלא.
ואז אמר הרב לנער בעזרת מתורגמן שיגזוז את שערו הארוך והנער הנהן בראשו במרץ לאות הן. הרב בירכו בחמימות והנער יצא לשלום.
ביציאה הקדים מיודענו לדבר עם האם בטרם יספר הנער את מה שהורה לו מרן, ושאל אותה למה בכלל ראתה צורך להתברך אצל מרן. להפתעתו הרבה ענתה האם: אנחנו רפורמים (!!!) ויצא לנו לשבות אצל בני דודים חרדים מניו יורק, וכיון שהילדים שם התנהגו למופת באופן שהותיר עלינו רושם עז, החלטתי שאני רוצה ברכה עבור הילד שיהיה כמו בני הדודים… ואמרו לי שאלך לרבי חיים קניבסקי ולכן אנחנו כאן…
כמובן, שכששמעה האם מבנה את הוראת מרן, הסכימה לאלתר, וסופו של דבר שהילד נכנס לישיבה והפך לבן תורה אמיתי.
מרן ברוח קדשו חש ברצון הפנימי של האם ובנה, ובכח דמעותיו פרץ להם דרך לשוב בתשובה שלימה.
(מכתב שפורסם ב-JDN)