במכתבו של גאב"ד קוממיות הגאון החסיד רבי בנימין מנדלזון זצוק"ל, מיום ב' פ' קורח כ"ה סיון תשכ"ג, למחו' יבלחט"א הרה"ג ר' יוסף ליברמן שליט"א (מובא בספרו 'משנת יוסף' על מסכת שביעית ח"א, תשכ"ד, עמ' י"ח) הוא מספר על ניסי שנת השמיטה שזכו לראות עין בעין.
הרב זוכה בעשירות … לכל בני קהילתו
אחרי אותה שנת השמיטה תשי"ב, לא היו לנו חטים לזרוע, לפי שבחטים משביעית לא רצינו לזרוע, ובדוחק השגנו חטים מקיבוץ סמוך משנה ששית, חטים שבורים ומתולעים שלא היו ראויים לזריעה כלל. ושאל אותי, להבחל"ח האברך המופלג ר' יחיאל ע"ה שהיה ראש ענף הפלחה בקוממיות, מה לעשות, ואמרתי לו, אם אין עפ"י הלכה חטים אחרים – תהיה מאמין בחי העולמים' וזורע (כלשון הירושלמי המובא בתוס' שבת ל' ע"א), והשי"ת יעזור בחטים אלו.
והנה כל סביבותינו שחקו עליו, על שזורע בחטים כאלה, והזהירוהו לבל יעשה היזק של כעשרים אלפי לירות, אבל הוא בתום לבבו, מילא אחרי דברי, ובטחנו בהשי"ת. והנה בשנה זו לא היו גשמים בתחילת החורף, וכל אלה שחרשו בסוף שביעית וזרעו תיכף במוצאי שביעית – נרקבו זרעיהם בקרקע היבשה, ואנחנו לפי שלא חרשנו בסוף קיץ של שנת השמיטה, גם לא בחוה"מ סוכות של מוצאי שביעית, ונמשכה חרישתנו עד מאוחר לתוך החורף, ואח"כ נמשכה זריעתנו, וכשגמרנו בחדשי החורף התחילו הגשמים לרדת בשפע, והצלחנו בע"ה בתבואתנו בברכה מרובה מאד, ונעשו פלאות בחטים השבורים והמתולעים שזרענו, כי גדלו והצליחו ועשו פרי, בזמן שבכל הסביבה לא היה יבול, והיה לאות שהשי"ת שולח ברכתו לשומרי שביעית.
מצוה לפרסמם
עוד שני דברים נפלאים היו לנו בקוממיות בשמיטה תשי"ט, שמרן הגאון מבריסק זצ"ל אמר עליהם שמצוה לפרסמם, לכן אודיעם לכת"ה.
בחודשים הראשונים של שנת השמיטה, היה זרוע בשדות מאכלי בהמה, שנזרעו לפני שביעית, שמותר לקצור בשביעית ולאכול בקדושת שביעית, כשיטת הרמב"ן ז"ל שנוהגים כן באר"י.
והנה ביום שישי אחד, בא ארבה לרוב לכפרים הסמוכים, ואנשי מקומינו באו אלי בחרדה שיש סכנה גדולה של אכילת כל הנזרע ע"י הארבה. ואמרתי נראה ישועות השי"ת בשמיטה. והנה בא מחנה גדול של ארבה עד לגבול קוממיות, וכשאך הגיעו לגבולינו, תיכף פנו לנו עורף, וכלעומת שבאו כן הלכו, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבולינו, ולא הזיקו מאומה.
וכשסיפרתי זאת למרן הנ"ל זצ"ל, אמר זה מופת שצריכים לספר. וציוה להביא הרמב"ן ז"ל על שמות, וקרא לפנינו (ישבו עוד אנשים שם) את דברי הרמב"ן ז"ל (שמות י' י"ד) בשם רבינו חננאל ז"ל שכתב מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים וכו' ועל זה נאמר: 'שיחו בכל נפלאותיו' עכ"ל. ולמדנו כוונת מרן ז"ל שמהרמב"ן ז"ל מוכח שנפלאות בארבה צריכים לספר.
הדבר השני, בשנת תשי"ז החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים לכמה ישובים, וביניהם גם לקוממיות. אמנם העמדנו תנאי, כי מסכימים אנחנו רק אם יתחייבו לשמור כל הלכות שמיטה בפרדס לפי הוראתי. כשנה או יותר נתעכב הדבר בגלל זה, כי הם סירבו למלא אחרי התנאי שלנו, ואנחנו עמדנו על זה כצור חלמיש, ובמשך הזמן התייאשנו כבר מכל הפרדס, הגם שבעבודת הפרדס היו מתפרנסות כמה וכמה משפחות והיה מגיע רווחה לקוממיות.
גם כ"ק אדמו"ר מגור שליט"א הסכים אתנו ועודד אותנו כי קוממיות תחיה גם בלי הפרדס, עד שבשנת תשי"ח דיברנו עם מנהל הפרדסים מר ויגודסקי, והסברתי לו את גודל קדושת השמיטה, ועד כמה שחביב עלינו קיום מצוה זו, ונתרשם מאד, וקבלנו ממנו הודעה כתובה וחתומה על ידו, כי הפרדס ינטע וכל דיני שביעית ישמרו בו כפי הוראתי. וכן היה, הפרדס ניטע, הושקע בו כחצי מליון לירות, ומנהלי הפרדס מלאו תמיד אחרי הוראתי.
והנה במשך זמן עבודת הפרדס בשנת השמיטה תשי"ט, שנעשתה בדיוק כפי הוראתי, אמרו לי מנהלי הפרדס שלדעתם אני מסכן את הפרדס, ע"י שלא נעבד כראוי מחמת הוראתי, ואני עלול לגרום להפסד הסכום הגדול שהשקיעו בו. פעמים רבות הייתי חושב מה יהיה, אך חזקתי את עצמי בבטחון בעצם המצוה, ובזכות הפוסקים ז"ל שלפי דבריהם פסקתי, ובפרט בזכות הרמב"ם ז"ל שהחמרתי כמותו הרבה פעמים, שבוודאי יעזור השי"ת שלא יתחלל ש"ש על ידינו.
וב"ה בסוף מנ"א תשי"ט בא מנהל הפרדס ואמר לי בהתרגשות רבה, כי שנים עשר פרדסים ישנם תחת ידו, ובכולם עבדו כרגיל, מלבד בפרדס קוממיות שלא עשו את הרצוי והצריך לדעתם, ולבסוף פרדס קוממיות הצליח מאד, הרבה יותר משאר הפרדסים, ושאל אותי שאסביר לו הדבר. ואמרתי לו שה"אני מאמין" הראשון הוא, שהשי"ת הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, וגם הפרדס, ולפי שאנחנו עשינו רצונו ית' בפרדס, הצליח השי"ת את הפרדס. וכך נרשם במחלקת הפרדסים הממשלתית "הפרדס בקוממיות לא עובד בכל שנת השביעית והצליח".
וכשסיפרו זאת למרן מבריסק זצ"ל אמר שצריכים לפרסם זאת ברבים. אלא מפני שהגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל אמר לא לפרסם מחשש עין הרע ל"ע, ואמרנו זאת למרן זצ"ל, ולא אמר עוד לפרסם, לכן לא פרסמנו, אמנם להעלות על ספר אין חשש.
בשנת השמיטה היתה סייעתא דשמיא מיוחדת
עוד ראינו חסדי השי"ת בטפלי דתליא בן. כי אע"פ שהירקות המותרות שהיו לנו בשביעית היו בצמצום גדול, מ"מ נהגו בע"ה כל החומרות הראויות גם למאכל התינוקות, והנה בשנת השמיטה בא כרגיל רופא הילדים האזורי, לבדוק ולטפל בילדים. ובהיותו אצלנו בקוממיות שאלתיו על מצב בריאותם של ילדינו, ואמר לי כי מצבם ב"ה בכי טוב ויפים הם בכחם ובריאותם מכל ילדי ישובי האזור.
לשנה האחרת כאשר שוב בא לבדוק את הילדים ושאלתיו על מצבם כנ"ל. ענה לי כי מצב בריאותם טוב כמו הילדים שבשאר המקומות. והראנו לדעת כי בשנת השמיטה היתה סייעתא דשמיא מיוחדת, ושלח השי"ת ברכתו במיוחד בזכות מצות השמיטה.
צפו בסיפור ניסי השמיטה בקוממיות: