הרב ישראל ליוש
ביום כ"ג בסיון חל היא"צ של הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, אב"ד סערדאהעל, בעל שו"ת 'יהודה יעלה', דברי מהרי"א וחידושי מהרי"א.
רבי יהודה נולד בשנת תקנ"ז בעיירה 'אסאד', לאביו רבי ישראל שהיה חייט, והיה ירא שמים מרבים, מסופר עליו שדקדק מאוד בממונם של לקוחותיו ולא השתמש משאריות הבד שלהם לעצמו, ולאחר מותו ציוה שיעשו את ארון קבורתו מעצי שולחנו, שיעידו עליו שנהג בישרות.
רבי יהודה התייתם בהיותו נער, ואמו שלחה אותו ללמוד שחיטה אצל הגאון רבי יהושע פאלק ביכלר, כדי להכשירו להיות שוחט וכך יוכל לעזור בפרנסת הבית. אלא שרבי יהושע גילה את כישרונותיו, ושכנע את אמו שלא ילמד שחיטה אלא יילך ללמוד אצל אחיו הגאון רבי אהרן ביכלר זצ"ל בסערדאהעל. לאחר מכן הלך ללמוד בישיבתו של הגאון רבי מרדכי בנעט זצ"ל בניקלשבורג, והוה מגדולי תלמידיו.
שימש ברבנות בעיר 'ראגנדורף', ובין השנים תקצ"ד – תרי"ד, שימש ברבנות בעיר 'סעמניטץ' וניהל בה ישיבה גדולה, לאחר מכן כיהן כרב הכולל בעיר 'דונהסרדהעל' וגם שם ניהל ישיבה עד סוף ימי חייו.
כל חייו נתמסר רבות להפר עצת המשכילים, ופעל הרבה להרמת קרן התורה במחוזות הונגריה.
נלב"ע בכ"ג בסיון תרכ"ו, והשאיר אחריו ברכה את ספריו: דברי מהרי"א וחידושי מהרי"א.
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (יג טז)
ובתרגום יונתן בן עזיאל אי': 'וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ קָרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ', וביאר הגאון רבי יהודה אסאד זי"ע, שהרי אינו מן הראוי שאדם גדול יתברך ממי שהוא קטן ממנו, והנה משה רבינו בענוותנותו חשב שיהושע עניו ממנו, ועל כן אין ראוי שיברכו, אבל כשראה שהתורה כותבת עליו 'והאיש משה עניו מכל האדם' שפיר יכול לברך את יהושע, ואם כן דברי התרגום יונתן יתפרשו כך: כשראה משה את ענוותנותו שלו עצמו, בירך את יהושע ואמר 'קה יושיעך מעצת המרגלים'.
***
על ענוותנותו של רבי יהודה אסאד, ועל כך שלא הכיר בגדולת עצמו כלל, יעיד הסיפור הבא:
גזירות קשות גזרו השלטונות נגד יהדות הונגריה, בהשראת המשכילים. אחת מהן, שהרבנים מחויבים ללמוד ב'סמינר' מטעם הממשלה, ועוד גזירות שונות ומשונות, לכולם כוונה אחת, לחתור נגד דת ישראל.
משלחת רבנים יצאה להיפגש עם הקיסר, כדי לשכנע אותו לבטל את הגזירות ולאפשר ליהודים לשמור על דתם בלא התערבות ממשלתית, ביניהם הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל.
קודם לכן נערכו תפילות רבות בקהילות ישראל, וגם בנסיעה התפללו הרבנים להצלחת שליחותם, ומספרים שמושבו של רב יהודה אסאד נרטב מארוב דמעות.
קומת הכניסה בארמון הקיסר היה מחופה כולה במראות, ורבי יהודה שנזהר כל חייו שלא להביט במראה, ראה עתה לראשונה את דמותו… הוא נרעד כולו, ואמר לחבריו הרבנים: "הביטו באיש ההולך עמנו, הלא מלאך ה' צבקות הוא… אני בטוח שבעזרת ה' נצליח בשליחותנו… הרי מלאך ה' מתלווה עמנו…", ולא ידע שהמלאך זהו הוא עצמו.
בכניסתם, בירכו הרבנים 'שחלק מכבודו למלך בשר ודם', לאחר שהסבירו הרבנים לקיסר את פירוש הברכה, התרגש מאוד וענה 'אמן', וקיבלם בסבר פנים יפות.
הרבנים ביקשו ממנו לבטל את הגזירות ולא להיגרר אחר הצעותיהם של המשכילים, והקיסר נענה לבקשתם והבטיח שפעל מידית לביטול הגזירות.
לפני שיצאו, ביקש המלך להתברך מפי הגדול והחשוב מבין הרבנים, וכולם הצביעו על הגאון רבי יהודה אסאד. בתחילה סירב לברכו, ולאחר מכן, הסכים ובירכו שיזכה לאריכות ימים, ואכן הקיסר ישב על כסאו שנים רבות עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
***
עוד נוכל ללמוד על ענוותנותו מלשונו בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' ל"ט) "בכן אחיי ורעיי, הנכם יודעים אותי שאיני חסיד וצדיק, רק אדם פשוט ישר ונאמן רוח, אני אוהב את המקום ואוהב את הבריות…"
♦♦♦
וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (טו לט)
וביאר הגאון רבי יהודה אסאד זי"ע, דהנה האדם מצד עצמו אין בכוחו לעבוד את הבורא ית' בלי סיוע מהקב"ה, שהרי גשמיות החומר ותאוותיו מעכבים ומחלישים את עבודת בוראו. אלא האדם מצד עצמו צריך לרצות בכל לב לעבוד את הקב"ה, וכשרואה הקב"ה שהאדם עובד ועמל בכל כוחו לעבודתו ית', הוא מסייע בעדו לעמוד בניסיונות החומר והגשם.
וכבר אי' בגמ' (מנחות מג ב) 'זכריה מביאה לידי מעשה', היינו אדם שזוכר מעצמו שהוא מחויב לעבוד את בוראו, יסייעו הקב"ה שיבוא אף לידי מעשה, ואם כן יש לבאר כך גם את הפסוק הנ"ל: ע"י שתזכרו את מצוות ה' ותרצו בלב שלם לעשותם, אזי תוכלו באמת לעשותם בפועל, כי הקב"ה יסייע בידכם.
***
מן שמיא סייעו בידו של הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל, ופעל ישועות בקרב הארץ, ורבים נושעו ממנו.
הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל סיפר שהיה ידוע שכמי שהיה צריך לילך לעמוד בפני הצבא, היה נכנס תחילה לקבל ברכתו של רבי יהודה אסאד, והיה נותן לו מבקבוק מים שהיה אצלו, והמבקש היה שותה ממנו כמה טיפות, וניצול מהגיוס.
אותן טיפות היו מדמעות בכיותיו של רבי יהודה בשעת תיקון חצות, והיה אוספן לבקבוק, והן הצילו בחורים רבים מגיוס לשירות הצבא.
***
הגאון רבי ישראל טויסיג זי"ע ממאטרסדארף סיפר בשם בעל ה'תפארת יוסף' זצ"ל שני סיפורים נפלאים על כוחו של רבי יהודה אסאד זי"ע:
גוי הופיע בבית המרזח של יהודי מתושבי 'סערדאהעלי' וירד למרתף. בעל בית המרזח רגז עליו על שהטריף יינו באיסור יין נסך, הכהו מכות נמרצות עד שנפל ומת.
היהודי חשש מאוד על שהרג את הגוי, ובפחדו רץ אל ביתו של רבי יהודה וסיפר לו אשר אירע. רבי יהודה הרגיעו והלך עמו אל מרתף היין. כשהגיעו, ניגש רבי יהודה אל פגרת הגוי ואמר לו בהונגרית: "עמוד על רגליך…" מיד נעמד הגוי, הלך לביתו, ושם מת…
ועוד סיפר: פעם, באחד מימי החנוכה, בא מושל המחוז מפרשבורג לסערדאהעלי לבקר את רבי יהודה אסאד, ולא היו בביתו פירות לכבדו כראוי, באה הרבנית ולחשה באזנו שאינה יודעת מה לעשות, כי אין לה במה לכבד את האדון הנכבד. ענה לה רבי יהודה: "אני אביא פירות…" ומיד ניגש לארון, והוציא משם דובדבנים טריים, כאילו נקטפו זה עתה מן האילן…
האורח נשתומם: "מאין לכם דובדבנים טריים בעונה כזו…?"
***
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל סיפר שמקובל אצלו איש מפי איש, שפעם אחת נכנס אל מופת הדור הגאון רבי יהודה אסאד זי"ע אדם אחד, ורבי יהודה רגז עליו על שלא התפלל ולא הניח תפילין באותו יום, ולא אבה לדבר עימו ושלח אותו ממנו.
הנוכחים התפלאו כיצד יודע הוא שלא התפלל ולא הניח תפילין? והוא הסביר להם: "יהודי המתפלל ומניח תפילין רואים איזה שמחה על פניו, על אותו יהודי לא ראיתי שום שמחה, משמע לא התפלל ולא הניח תפילין היום…"