המכתב המרגש דלהלן פורסם לקראת ער"ח סיוון, אבל אין ספק כוחו יפה לכל השנה, ובפרט לקראת חג השבועות, שהוא זמן מסוגל להיוושע ברוחניות.
הסיפור שלי אינו יוצא דופן, ואין בו בשורה לאומה. מאמינה ובטוחה שהרבה מכן תוכלנה לספר סיפורים דומים. אבל לפעמים דווקא הסיפורים הכי יומיומיים, הם הכי משקפים את יד ד', הם הכי נוגעים…
שנה לאחר שהתחתנו זכינו לחבוק תינוק מתוק. היינו צעירים, מבולבלים ומאושרים כאחד. גידלנו אותו בחום ואהבה, הוא היה פרח. משקצת גדל, התברר שהוא מקור לאנרגיה בלתי נדלית. הילד לא נח ולא שקט לרגע. לא היתה שניה פנויה בלי שהוא מצא בה תעלול חדש ומאתגר. הייתי צריכה להיות סביבו, בדריכות, מהרגע בו השכים ועד לרגע בו נעצמו שמורות עיניו… בקיצור, הוא היה ילד מתוק אבל מאתגר במלוא מובן המילה.
עם השנים, התרחבה משפחתנו, ב"ה, ואיתה גם גדלו האתגרים. אבל אין ספק שהאתגר הגדול והמאיים ביותר היה הבכור שלנו, ששובבותו הלכה וגדלה יחד איתו. הישיבה הממושכת על ספסל הלימודים לא הייתה מעשית מבחינתו, וכל מה שקשור ללימוד ועיון – פשוט לא היה הוא… ואנו ההורים היינו אובדי עצות ומלאי דאגה לעתידו של הילד ה"היפראקטיבי" שלנו.
מה אומר לכן, כשהקב"ה נותן מכה, ולו הקטנה ביותר, רק אז מתגלים, במלוא עוצמתם, מאגרי הרוח שבנו. יפיותה של הנשמה מתעצמת ומתחזקת כאחד. הרגשתי שהדבר היחיד שיש בידי לעשות – הוא התפילה. ואם כך, אשקיע בו את כל משאבי וכוחותי..
וכך היה. זו לא תהיה גוזמה גדולה אם אומר שבמשך שנים, לא היתה תפילה שלא התפללתי בה, בדמעות שליש, על בני הגדול, שאזכה ויגדל לבן תורה שיושב והוגה בתורה בשקידה, ברוגע ובשמחה. ובימים של אז, זה היה נראה רחוק מהמציאות…
לא שחל איזה מפנה קיצוני מייד, ממש לא, הוא המשיך לאתגר עם תעלוליו, שובבותו, ואפשר גם לומר – תזזיותו. אין איזו נקודת מפנה מסויימת עליה אני יכולה להצביע ולומר – מאז הוא השתנה. לא. אני רק יכולה, ב"ה, היום, לאחר 22 שנה, לספר לכן את סופו המדהים והמרגש של הסיפור המתמשך הזה:
ב"ה, כיום, הבן שלי הוא מהבחורים ביותר טובים, באחת מהישיבות הטובות בעולם התורה. והמדהים ביותר הוא שנקודת החוזק שלו היא דווקא הרצינות וההתמדה הבלתי רגילות שלו. הוא יושב ימים כלילות והוגה בתורה בחשק ובשמחה, מבלי לקום מהמקום! לפני מספר חודשים, בשעטו"מ, הוא בא בברית האירוסין, עם כלה מיוחדת במינה.
מי שהכיר אותו בילדותו ובנערותו, לא יכול להאמין שמדובר באותו ילד… ולי רק נותר, לשאת עיני למרום, בשבח והודאה לקל עליון, אשר ברחמיו הרעיף עלי את כל הטוב הזה, והמון, אם לא הכל, בזכות אלפי תפילות, וים של דמעות, ולב שנשפך כמים נוכח פני ד…'
"אם שואל אדם דבר שהוא שבח לבוראו כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו, הקב"ה שומע תפילתו אף על פי שאין בידו מעשים טובים" (ספר חסידים אות קל"א). זהו הקלף המנצח בעבורנו… ומי מאיתנו שתשכיל לאחוז בו חזק מובטח לה שתזכה!
(המכתב פורסם בביטאון 'אשת חיל'; ייש"כ להרב פנחס זרביב, 'למעשה')