"אני חייב לשתף אותך בסיפור נורא מרגש שקרה לנו כאן באודסה. לפני כחודשיים למדו במסגרת 'דף היומי בהלכה' הלכות 'קידוש לבנה'. לראשונה, התלמידים הבינו לא רק את ההלכות אלא גם את חשיבות המצווה, וכמו שמבואר שם.
"במוצ"ש פרשת תולדות, הבחורים בישיבה אומרים בהתרגשות: הנה, ג' ימים אחרי המולד, אפשר לקדש. הבחורים יצאו לחפש לבנה, אך היא איננה. השמים היו מכוסים בעננים קודרים. הם חזרו מאוכזבים. אחד אפילו ציטט את דברי המ"ב שזה סימן רע ח"ו. וכך כל יום ויום בודקים, אבל הלבנה איננה.
"במוצ"ש פרשת ויצא יש לבנה מעורפלת מאוד. 'זה לא טוב', פוסקים הבחורים. 'למדנו שצריך לראות אותה'. נותרו רק חמישה ימים שאפשר לקדש. הם היו ממש שבורים מהעניין.
"ביום ראשון באמצע 'סדר שני' אחד הבחורים מביט בדריכות בחלון אולי יהיה איזה נס. ופתאום צעקה: 'יש לבנה! מהרו, רוצו לקדש אותה!' כולם קופצים מהמקומות, רצים ומתעטפים במעילים ועולים על גג הישיבה עם פנסים. בחוץ קור עז של מעלות, אבל בתוך הלב חום ושמחה שאי אפשר לתאר.
"מתחילים לקרוא לאט ובמתינות את הברכה ואת כל הנוסח בדקדוקי ההלכות המובאים במ"ב, לבסוף אחר שעה ארוכה יוצאים בריקוד על הגג. מסתיים 'טובים מאורות' וממשיכים לשיר הבא. הרי כתוב שצריך לעשות קידוש לבנה בשירים וריקודים…
"הגויים מביטים מהחלונות משתוממים, אבל הצעירים היהודים שזה לא זמן רב שהם טועמים טעמה של שמחת המצוות, לא שמים לב ושרים בעיניים עצומות תוך שמחה עצומה שזכו לקיים את המצווה.
"לי באופן אישי, אחרי אין סוף של קידושי לבנה שעשיתי, המעמד הזה היה המיוחד והמרגש ביותר. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שלומדים הלכה ומתוכה באים לחיבוב המצוות, אשרי העם שזכה לתוכנית נפלאה כזו 'דף היומי בהלכה', אשרי העם שהשם אלוקיו.
בברכה, נח פלאי
(פורסם במוסף שב"ק וישב תשע"ג)