מהו "כבוד הבריות" – ועד היכן הדברים מגיעים!…
הנה בפרשתנו (במדבר כ"ב, כ"א-ל"ג) מסופר שבלעם הלך לקלל את בני ישראל, ובעודו בדרך רוכב על אתונו, כאשר האתון נטתה בדרך והוא הכישה במקל, התחילה לפתע האתון לדבר אליו, והוכיחה אותו על פניו, והמלאך רצה קודם להרוג את בלעם, ולבסוף הרג המלאך את האתון, ועי' ברש"י (במדבר כ"ב, ל"ג): שחס המקום על כבוד הבריות, שלא יאמרו הבריות "הנה האתון שפתחה את פיה והוכיחה את בלעם", והיה בלעם הרשע מתבייש בכך, והואיל וחס הקב"ה על כבוד הבריות, הרג המלאך את האתון.
הבה ונתבונן בזה היטב! – הנה הלא כולם ראו אתונות למיניהם בימי חייהם, אבל אף אחד עדיין לא ראה אתון שיכולה לדבר, והנה האתון הזו שפתחה את פיה ודיברה – והוכיחה את בלעם – הלא אם הייתה נשארת בחיים, היה הדבר גורם לקידוש שם שמים נפלא, שהיו באים מכל העולם לראות את היצור הנפלא "אתון המדבר!", וכולם יעמדו כשלשונם בחוץ מרוב פליאה ותדהמה, ויהיו רואים בעיניים את חיבת ישראל אצל הקב"ה, ויהיו רואים אמונה בחוש והשגחה נפלאה ביותר.
אך הקב"ה אמר: אני מוותר על הקידוש שם שמים המיוחד הזה! – אני מוותר על שיראו כל אחד את חיבת ישראל לפני הקב"ה! – אני מוותר על הכל! – ולמה?? – משום כבוד הבריות! כי אולי יהיו איזה אנשים שכשיבואו לראות את הפלא – אתון המדבר – יהיו מתמקדים ורואים בזה את "האתון שביישה והוכיחה את בלעם השוטה ולא היה לו מה לענות לה", ולא יהיו רואים בזה את "האמונה וההשגחה וחיבת ישראל", ומשום שחס המקום על כבוד הבריות, הורה הקב"ה למלאך להרוג את האתון.
שומו שמים! על מי מדברים כאן! – האם מדברים כאן שמביישים את הצדיק הגדול?? – הלא מדובר כאן בפחות שבפחותים! – בלעם הרשע! – שהוא מהקליפות, מהגרועים ביותר ומהטמאים והמתועבים שבגויים! – הלא כל אחד שיש לו מידות רעות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע (וכמו שמפורש במסכת אבות פ"ה, מי"ט) – ואף על פי כן חס הקב"ה על "כבודו", והרג את האתון כדי שלא לביישו!
וזה מה שצריכים ללמוד, שאם על כבודו של בלעם הרשע חס המקום – קל וחומר בן בנו של קל וחומר – שאסור לבייש או להכאיב שום אחד מישראל, יהיה מי שיהיה! ואפילו אם יש לו סיבה גדולה וחשובה.
***
הגאון האדיר שר התורה רבי משה פיינשטיין זצ"ל השתתף פעם בברית מילה לאחד מנאמניו, ונשאר להשתתף גם בסעודת הברית – שלא כדרכו, שכן כל אימת שהשתתף בברית, היה נשאר רק לשעת הברית, ואח"כ היה חוזר לעבודת הקודש שלו, ולכן לפלא היה השתתפותו הפעם בסעודת הברית, ובפרט שלא היה זה סעודת ברית ממשפחתו הקרובה.
ניגש אליו אחד מהאנשים הקרובים אליו ושאלו על כך, למה שינה כאן ממנהגו והשתתף בסעודת הברית. השיב לו רבי משה ואמר לו דברים כהווייתן: אכן בדרך כלל איני משתתף בסעודות ברית למיניהם, אבל כאן כן השתתפתי באופן יוצא מן הכלל, שכן בעל הברית נתן לי איזה כיבוד קטן בעת הברית, והגם שלא איכפת לי כלל וכלל מזה, ברם חשבתי שאם אלך לדרכי מיד בגמר הברית, הדבר יכול להתפרש אצל קצת אנשים – וגם אצל בעל השמחה – כי הלכתי מפני הפגיעה בכבודי, כי לא נתנו לי כיבוד ראוי, ואולי יהיה לבעל השמחה חלישות הדעת, וירגיש איזה אי נעימות מזה, לכן החלטתי לחרוג ממנהגי ולהשתתף בסעודת הברית שלא כדרכי, ואפי' שזהו על חשבון זמני היקר מאוד…
****
שמעתי מידידי כ"ק האדמו"ר מסקולען-לייקווד שליט"א על זהירותו המופלגת בכבוד הבריות של אביו כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זצוק"ל, שפעם אחת ישב אצל אביו הרבי זצוק"ל, ובמקרה היה יום זה יארצייט של אחד מהצדיקים הגדולים זי"ע, ואז נכנס אל הקודש פנימה יהודי אחד שסיפר איזה עובדא על אותו בעל ההילולא, והרבי שמע את כל הסיפור בסבלנות, וגם שאל אותו על כמה פרטים מהסיפור.
לאחר שסיים אותו היהודי את שיחתו, ויצא, שוב נכנס אדם אחר, והחל לספר לרבי בדיוק אותו סיפור שכמה דקות קודם סיפרו היהודי הראשון שישב שם, והאדמו"ר מסקולען זצוק"ל שמע בכובד ראש את סיפורו, ושאל אותו על כל פרט ופרט, והתעניין כאילו עדיין לא שמע מעולם את הסיפור, וחלילה לא היה נראה כלל שכבר שמע את הסיפור כמה רגעים לפני זה…
***
שמעתי דבר נפלא מאת הגאון רבי יעקב מאיר זוננפלד שליט"א אב"ד כפר חסידים, וכך סיפר:
בבנין מגורים אחד דרו משפחה ברוכת ילדים בקומה העליונה, ובקומה התחתונה דר אדם מבוגר. יום אחד התקשר המבוגר לשכנו שבקומה העליונה, וביקש ממנו אם הוא יכול לבקש מילדיו וב"ב להסתובב בבית בשעות הערב מהשעה שמונה רק עם הגרביים, שכן הוא הולך לישון מוקדם והרעש של הנעליים של הילדים מפריעים לו לישון. הסתכל עליו שכנו במבטים מלאי פליאה, ואמר שהדבר לא נראה לו הגיוני – אני משלם שכר דירה – "איך בין דיר גארנישט שולדיג" – אינני חייב לך כלום – מותר לי לחיות כאדם נורמלי – איך אני יכול לבקש מילדיי לעשות כן בכל לילה, להסתכל על השעון, ומיד כשמגיעה השעה שמונה בערב כולם יחלצו את הנעליים ויתחילו להסתובב רק עם הגרביים?! – לא ולא! אני לא יכול לעשות כן. השכן המבוגר ניסה להתחנן לשכנו ולהסביר לו בטוב טעם שהוא אדם זקן, וכל רעש קטן מפריע לו לישון, והוא הולך לישון מוקדם, אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות, השכן מלמעלה סירב בתוקף לבקש כן מילדיו.
לאחר שהזקן ראה שבדברים היוצאים מן הלב לא יוכל לפעול אצלו מאומה, ניסה להשפיע עליו מכיוון אחר, הוא שאל את שכינו אם הוא מסכים לבוא עמו אל יהודי חשוב ונכבד שהוא חכם ופיקח והוא מבין דבר מתוך דבר, וכל אחד ישטח בפניו את צדדיו לכאן ולכאן, וכאשר יאמר כן יעשו. השכן הסכים מיד ואמר: בודאי! – אתה תראה שגם החכם ההוא יבין ללבי ויאמר שאין אני חייב לך כלום!
וכך עשו, הם הלכו לאותו אדם חשוב, וכל אחד אמר את דבריו לכאן ולכאן. החכם שמע בכובד ראש את דברי כל אחד ואחד, ולאחר מחשבה פנה אל היהודי מהקומה העליונה ושאלו אם הוא מסכים שתמורת כל לילה שילדיו יסתובבו רק עם הגרביים מהשעה שמונה בערב, הוא יקבל חמישים דולר! הלה הסתכל על החכם, ושאלו אם הוא מתכוין ברצינות לעיסקה, והחכם השיב "ודאי! עיסקה זו עיסקה! אם אתה מסכים לכך, אזי בכל לילה אתה מקבל במזומן חמישים דולר!", ואכן היהודי הסכים בתשואת חן.
לאחר שהסכים פנה אליו החכם ושאל אותו: הגד נא, כמה שוה "חסד"? וענה הלה שהוא אינו יודע, ושוב שאל החכם: הלא כתיב בקרא (תהלים פ"ט, ג') "עולם חסד יבנה" – ר"ל שבמעשי חסד בונים עולם מלא! – הגד נא, כמה שווה "עולם"? וענה הלה שהעולם בוודאי שווה מליוני מליונים דולרים ויותר. המשיך החכם ואמר: הלא אין אתה חייב לי כלום – ובכ"ז בעבור חמישים דולר אתה מוכר את עצמך ואת משפחתך! והסכמת לעשות את הטובה הזו לשכנך בתשואת חן! – ועתה התבונן בעצמך, השכן עומד בדלת ומבקש ליתן לך מליונים, ואתה משחק עמו וזורק אותו החוצה?!…
******************************
ובאמת, זו העבודה בימים אלו, שכל אחד יראה לתקן את עצמו ולכבד את הבריות בכל כבודם הראוי, וכשיהיה בין ישראל 'אהבת חינם', זה יכפר על ה'שנאת חינם', והדבר יגרום לביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון.
(מתוך נועם שיח – מכון אפריון לשלמה)