דקה מתוקה על העמוד היומי: ומה ראית לרבות סומא
בפתח תקווה התגורר יהודי, ר' שמואל שמו, שזכה ללמוד בצעירותו בראדין בישיבתו של ה'חפץ חיים' זצוק"ל זיע"א. קומה מתחתיו גר בחור בשם דוד, שלמד בישיבה קטנה באחת הישיבות בארץ. זה מכבר רצה דוד לגשת לר' שמואל ולשוחח עמו על ה'חפץ חיים', אך מחמת הבושה הדחיק את רצונו. כאשר עלה דוד לישיבה גדולה חש עצמו גדול, ועם עזות דקדושה עלה קומה ונקש על דלתו של ר׳ שמואל. לאחר שהלה שמע את בקשתו, חשב מספר רגעים ואמר לו:
"ראה, אני הגעתי לראדין בשנתו האחרונה של ה'חפץ חיים', לישיבה כבר לא נשאוהו, והוא ישב ספון בביתו. אנשים כבר כמעט ולא זכו להיכנס אליו, מפאת חולשתו, כשכל מאמץ היה קשה לו מאוד, כך שבעצם אין לי מה לספר לך עליו".
אך לאחר מספר רגעים אמר: "עתה נזכרתי במעשה מצמרר שראיתי וחוויתי, בדידי הווה עובדא, ואת זה אספר לך". הם נכנסו פנימה, ור' שמואל החל בסיפורו.
"כידוע, עקב חולשתו של ה'חפץ חיים' ערכו בישיבה תורנויות בין כל הבחורים, וכל זוג בחורים קיבל יום ושעות, שבהם עליהם להתייצב בבית הצדיק לשרתו ולשמש. יום אחד היתה התורנות שלי עם עוד בחור, וכמובן, התייצבנו בבית ה'חפץ חיים', נכנסנו לחדרו בחרדת קודש, כשהצדיק יושב ליד השולחן ומעיין בספר.
"בעוד אנו עומדים לידו על מנת לשמשו נשמעו קולות של אנשים מחוץ לבית, זוג הגיע ממקום רחוק וביקש להיכנס דחוף אל ה'חפץ חיים'. הגבאים מטבע הדברים סירבו לתת להם להיכנס עקב חולשתו (היה זה זמן שכבר לא נתנו להיכנס אל הקודש).
אולם בני הזוג לא וויתרו, הם נלחמו וצעקו, ולבסוף פרצו בכוח פנימה לחדר בו ישב ה'חפץ חיים', כשאני וחברי עומדים לידו. האשה החזיקה בידה מעין חבילה, ורק אחרי שנכנסה הבחנתי כי זהו תינוק קטן שישן.
היא התקרבה למיטה, שעמדה בחדר, הניחה עליו את התינוק ואמרה בעצב בקול חנוק: 'אני לא צריכה אותו!' – – –
היא סיפרה כי התינוק הזה הוא ל"ע עיוור, חירש ואילם, והיא מוותרת על דבר שכזה. באותו רגע פרצו שני ההורים בבכי נורא וקורע לב.
מרן ה'חפץ חיים' הקשיב לכל דבריה, וברגע שפרצו בבכי נעצמו עיניו הקדושות של הצדיק, ונראה היה, כאילו נרדם. כעשר דקות (!) הייתה בחדר דממה. גם הגבאים נכנסו פנימה ועמדו נפעמים נוכח מה שקורה בחדר.
לפתע פתח ה'חפץ חיים' את עיניו ואמר: 'כשהייתי בחור צעיר למדתי בישיבה שהעומד בראשה היה רב גאון וצדיק בשם ר' שלמה. הוא היה מאוד מסור לכל בחור ובחור, והכניס הרבה חשק ורצון לבחורים לעלות ולהתעלות בלימוד ובעבודת ה'.
"לאחר ימים ושנים הסתלק לבית עולמו, ונשמתו עלתה לגנזי מרומים ועמדה לפני בית דין של מעלה. תורתו אותה השקה לעדרים, ומידותיו המיוחדות והנפלאות, שבהן ניחן, ושהחדיר בתלמידיו, הביאו את בית דין של מעלה לשלחו ישר לגן עדן כיאה לצדיקים ועושי רצונו יתברך.
"והנה ברגע שהגיעה נשמתו לשערי גן עדן, נעמד מלאך שחור קטן עם שקית קטנה בידו של כמה עבירות קלות שעבר ר' שלמה, וטען שלנשמה כה גדולה וקדושה מעכבות עבירות שכאלה את כניסתו לגן עדן עד אשר יתכפרו לו.
החזירו את דינו לביה"ד, ולאחר דין ודברים קיבלו ביה"ד את טענות המקטרג ופסקו שנשמתו תרד שוב לעולם הזה לתקופה מסוימת, ואז יתוקנו עוונותיו ויזכה להיכנס לגן עדן. אך כאן התנגד ר' שלמה, והוא זעק ובכה שאינו מוכן לשוב לעולם הזה כי עלול הוא לחטוא, ובמקום לכפר אדרבה –עלול הוא להוסיף על עוונותיו. ועל כן איננו מוכן בשום אופן שנשמתו תשוב ותרד מטה.
שוב ישבו בית הדין ודנו בטענתו ואמרו כי צודקת היא, ואז נעשתה פשרה: נשמתו תרד לעולם, וכדי שלא תחטא תרד לעולם עיוורת, חירשת ואילמת…
כאן הפסיק ה'חפץ חיים' את סיפורו, ואז לתדהמת כולם התרומם במאמץ רב מכיסאו, כשאני וחברי תומכים בו, הוא צעד בצעדים איטיים לעבר התינוק, וכשהגיע מולו קרא בקול: 'ברוך הבא ר' שלמה…!'
באותו רגע אירע הלא יאומן. האשה פרצה בבכי קורע לב, רצה אל התינוק, אימצה אתו אל ליבה ובדמעות שזלגו מעיניה על התינוק אמרה בקולה החנוק: 'אני אגדל אותך, ואשקיע בך את כל כוחותיי עד נשמתי האחרונה…'. ושוב אימצה את התינוק אל ליבה והם עזבו את החדר.
כאשר נולד אותו תינוק בעל מומים רבים, עיוור, חירש ואילם – הוריו ראו בזה אסון וצרה נוראה. בא ה'חפץ חיים' וגילה לפניהם את פנימיות העניין. הקב"ה לא עושה בעולמו שום דבר סתם, אין מקרה בעולם, כל דבר שקורה בעולם הינו בהשגחה מופלאה עד הפסיק האחרון. ואז ההורים הבינו את אמיתות העניין. איזו נשמה קדושה נמצאת בתינוק זה!".
(פניני עין חמד)