תנא בארץ ישראל בדור הרביעי שלאחר החורבן. תלמידו של רבי מאיר
סומכוס היה תנא מפורסם בדור הרביעי שלאחר החורבן והוראותיו שנויות כמה פעמים במשנה (עירובין כו: בבא מציעא פ. חולין פב). וכן בברייתות רבות ברחבי התלמוד (מוזכר במרחבי הש"ס כמאה פעמים). בכל התלמוד הוא קרוי סומכוס סתם, אולם במקום אחד בירושלמי (ברכות ב א) הוא קרוי סומכוס בר יוסף.
רבו, חבריו ותלמידו
סומכוס היה תלמידו הגדול ביותר של רבי מאיר, והרבה פעמים מסר שמועות בשמו. חשקו של סומכוס ללמוד תורה היה כה רב עד שאחרי פטירת רבי מאיר רבו דחק את עצמו ונכנס לבית מדרשו של רבי יהודה (חבירו של רבי מאיר), למרות שלא הורשה להיכנס, וכפי שמסופר בגמרא: לאחר פטירתו של רבי מאיר אמר רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן [לבית מדרשי], מפני שקנתרים הם [שדרכם להקניט אחרים], ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני [לנצחני] בהלכות הם באים. [בכל זאת] דחק סומכוס ונכנס. אמר להם: כך שנה לי רבי מאיר…״ (קידושין נב, ב; נזיר מט, ב; ראה הקדמת הרמב״ם לסדר זרעים).
מפורסם היה שרבי מאיר מסר את רוב תורתו לסומכוס, עד שאפילו רבי נתן, שהיה אב בית דין באושא בימיו של רבן שמעון בן גמליאל השני, שאל פעם את סומכוס אם שמע מרבו מה היתה דעת רבי יהושע בענין מסוים, אולם הלה השיב לו: ״לא שמעתי [מרבי מהי דעת רבי יהושע בענין זה]״ (כתובות נב, א).
בדומה למה שהעידו חכמים על רבי מאיר ״שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו״, העידו חכמים גם על חריפותו של סומכוס תלמידו, וכמו שאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: ״תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה״ (עירובין יג, ב).
מהחולקים על סומכוס מצינו את רבי נתן (בבא בתרא עג, א),
רבי אליעזר בן יעקב (בבא מציעא בט, ב) ורבי יוסי (בבא בתרא יב, א). לא ידוע לנו מי היו תלמידיו של סומכוס, ומהאומרים שמועות בשמו מצינו רק את רבי יהודה בן נקוסא (בבא קמא לט, ב).
ממאמריו
דינו המפורסם ביותר של סומכוס נוגע למקרים מסויימים של ממון שהבעלות עליו מוטלת בספק: חכמים סוברים שנוהג בזה הדין ש״המוציא מחבירו עליו [להביא] הראיה״, ויד המוחזק על העליונה. ואילו סומכוס חולק וסובר ש״ממון המוטל בספק חולקים (בו התובע והנתבע]״ (בבא קמא לה: מו. בבא מציעא:), בגמרא (ברכות יג, ב) מובא מאמרו הידוע של סומכוס: כל המאריך ב'אחד' [שבסוף הפסוק הראשון בקריאת שמע, כדי לכוון בתיבה זו], מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה״.
סומכוס זכה כנראה להגיע לשיבה טובה, והיה עדיין בחיים כאשר רב (מהאמוראים הראשונים) עלה מבבל לארץ ישראל לקבל תורה מרבי יהודה הנשיא (רבי). שהרי שנינו בברייתא (כתובות פא, א) שרבי אבא שאל את סומכוס שאלה בדין נכסי אח, ולדעת רב שרירא גאון (באגרתו השניה) רבי אבא המוזכר בברייתא זו הוא רב (תולדות תנאים ואמוראים).
(מבוא לתלמוד)