עמוד היומי עם גישמאק: הרואה מעברות הים ומעברות הירדן
בגמרא, תנו רבנן, הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחל ארנון וכו', על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' ריח ס"א), הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, כגון מעברות הים [מקום שעברו ישראל בים סוף ביבשה. משנה ברורה (סק"א)], ומעברות הירדן [דהיינו מקום שעברו ישראל בירדן בחרבה בימי יהושע. משנה ברורה (סק"ב)], ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון וכו', מברך בהזכרת שם ומלכות 'שעשה נסים לאבותינו במקום הזה'.
ובספר כפתור ופרח (פ"ז) כתב, שאין לברך אלא אם כן רואה את מקום הנס בדקדוק, כמו שהרואה ים סוף לא יברך אלא אם רואה מקום שעברו, וכן הרואה את הירדן אינו יכול לברך אלא אם כן רואה את המקום שבו אירע הנס, וכמו שהכתוב אומר (יהושע ג טז) 'והעם עברו נגד יריחו', אבל אם רואה חלק מהירדן אינו יכול לברך. אולם ראוי לו להזכיר חסדי ה' והשגחתו עלינו בכל פעם שרואה מקצת מהירדן או ים סוף או נחל ארנון, ויודה וישבח כפי כוחו. והביא שכך הורגל לומר על יד הירדן כשלא נמצא במקום המעבר, 'על יד הירדן אברך אהלל אשבח ואודה שמך, בעד עמך בקעת כים סוף, גבול ארצך שפתו והסוף, הסוף לאליהו חציתו ובו אלישע לא היה חצוף [עיין ביאור חרוז זה בכת"ע המעמר ח"ג עמ' 71], חשוף זרוע קדשך קדוש ישראל להושיע עם אביון, הטיבה ברצונך את ציון'.
וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה כגון), שגם משאר הפוסקים משמע שאין לברך אלא אם כן רואה מקום הנס ביחוד, ושכן משמע מרש"י (ד"ה מעברות) שכתב 'מקום שעברו בו ישראל', ומשמע שאין מברכים אלא על ראיית אותו מקום פרטי. ועיי"ש שדן בדעת הרמב"ם, וכתב שאף שהרמב"ם אומר (ברכות פ"י ה"ט) שהרואה מקום שנעשו נסים לישראל 'כגון ים סוף' מברך, אין הכרח שדעתו לברך על ראיית ים סוף גם כשאין רואים המקום שעברו בו ישראל, שהרי לענין הירדן כתב הרמב"ם דווקא הרואה 'מעברות הירדן', ואינו מברך כשרואה הירדן לבד, ואם כן אין ראיה מדבריו.
אך דעת רבי בנימין כ"ץ מרגנשבורג (מוריה שנה ט גליון ז-ח עמ' ב) שמברכים על מעברות של ים סוף ומעברות הירדן אף על פי שאין ברור באיזה מקום עברו, ולמד כן ממה שמבואר במשנתנו לברך עליהם, והרי אין שום אדם יודע בבירור היכן עברו ישראל, וכל כרחך צריך לומר שמברכים אף שאין יודעים בבירור המקום שעברו בו, ושלא כהכפתור ופרח. ומכאן למד לכל מי שנעשה לו נס ואינו יודע בבירור מהו המקום שנעשה לו בו הנס, שיכול לברך ואין קפידא בידיעת המקום בבירור.
ובכף החיים (סק"ד) כתב, שאם נמצא במקום המסופק אם שם עברו ישראל את הירדן, יברך 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה' בלא שם ומלכות. ובשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד סי' מ) כתב, שאם רואה את מקום נהר הירדן שכנגד יריחו, יש לו לברך בשם ומלכות, אלא מפני שאין אנו יודעים בדיוק את מקומה של יריחו בזמן יהושע, לכך אין לברך אלא אם כן רואה את כל נהר הירדן שמים המלח עד גשר אדם [גשר דמה], כגון שרואה מהאויר דרך חלון באוירון, שאז יש לו לברך בשם ומלכות 'ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה'.
(מתיבתא – פניני הלכה)