בן בג בג
שמו היה יוחנן בן בג בג (קדושין י:) היה בן דורו של רבי יהודה בן בתירא הראשון, והם נשאו ונתנו זה עם זה: 'וכבר שלח ליה יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה' (שם). הרמב״ם כותב (בסוף הקדמתו לפירוש המשנה), ששני תנאים אלו חיו בזמנו של הלל הזקן ולא ראו את חורבן הבית.
כמעט תמיד הוא נקרא רק בן בג בג, ללא יוחנן, יש מבארים שהסיבה לכך היא מפני שלא האריך ימים ולא הוסמך להוראה (תוי"ט אבות ה כב). אולם יש מבארים שהוא היה גר צדק שהתגייר בזמן הסכנה, ולכן נקרא בשם זה ולא ככל גר שנקרא ע"ש אברהם אבינו, כדי להגן עליו מפני הלשנה לרשויות (תוי״ט שם בשם מדרש שמואל), לפי ביאור זה, שם אביו לא היה בג בג, אלא שם זה ניתן לו ככינוי המרמז על היותו גר. המלה 'בג' עולה בגימטריא 'ה' – שזו האות שנתווספה לשמם של אברהם ושרה – הגרים הראשונים. וחכמים רמזו בכך על היותו צאצא רוחני של אברהם ושרה (עיין בתוספות חגיגה ט: ובתוי״ט שם). וכן הובא בתוספות בחגיגה (ט" ד"ה בר) שבן בג בג וכן התנא בן הא הא [במאירי הובאה דעה שזה אותו אדם] נקראו כך מפני שהיו גרים, והיינו בן אברהם ושרה שנתווספה להם אות ה' לשמם.
מאמרו המפורסם ביותר מופיע במסכת אבות (פ"ה מכ"ב) ״הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ [הפוך ועסוק בתורה שוב ושוב], דְּכוּלָּא בָּהּ [שכל חכמות העולם כלולות בה]. וּבָהּ תֶּחֱזִי [על ידי לימוד התורה תוכל להבחין באמת], וְסִיב וּבְלֵה בָהּ [המשך לעסוק בתורה כל חייך, עד גיל זקנה ושיבה], וּמִנָּה לֹא תְזוּעַ [אל תזוז מלימוד התורה ללמוד חכמות אחרות], שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה [אין לך דבר בעולם השווה לערך התורה]״.
(נערך ע"פ 'מבוא לתלמוד' ארטסקרול)