אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העיזים
סיפר אחד מתלמידיו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שכידוע עם כל דיקדוקיו וחומרותיו בשמירת ההלכה, נזהר גם בשמירה יתירה שלא לפגוע בכבוד הבריות. לשם כך נזקק פעמים רבות ל'פטנטים' מקוריים, כדי שכבוד אחרים לא יפגע.
במוצאי שבת קודש – מספר התלמיד – נכנסתי לביתו של רבי אברהם, עוד לפני שהבדיל על הכוס. עמדו שם בבית זוג מבקרים, שבאו להתייעץ עמו בעניין מסויים, כאשר לאשה לא היה כיסוי ראש. הם עמדו מולו לשמוע הבדלה, והגאון מזג את הכוס.
ידעתי את ההלכה שאסור לברך כנגד שיער גלוי של אשה נשואה, ותהיתי לעצמי, איזו תחבולה ימצא כעת רבי אברהם כדי לשמור על ההלכה מבלי לפגוע בכבודה של האשה המתקרבת ליהדות.
רבי אברהם נטל את הכוס המלאה כברכת ה', ואמר לבני הזוג בפשטות אופיינית: "ברשותכם, אני אסתובב כעת לכיוון ירושלים, כדי לומר את ההבדלה לכיוון ירושלים…"
בני הבית, שכנראה לא הבחינו בבעיה ההלכתית שהיתה כאן, התפלאו על ה'הידור המחודש' שלא שמעו עליו בלתי היום – להבדיל לכיוון ירושלים… אבל אני נהנתי לראות איך מצא הגאון ברגע, רעיון מבריק, להטות את גופו מבלי שמישהו יבין שהוא מסתובב מחמתו…
(ופריו מתוק)
ועוד מעשה בבחור שאמר כמסיח לפי תומו לפני החזון איש שכאשר הוא מברך ברכת המזון בביתו, נוהג הוא להחזיר פניו מאמו בגין היותה פרועת ראש. החזון איש הקפיד עליו ואמר לו כי כיון שמעיקר הדין מועילה עצימת עינים בשיער אשה, כמבואר במשנה ברורה סי' ע"ה סק"ה, א"כ אסור לו להחמיר על עצמו במקום כיבוד אם, שהרי החזרת פנים ממנה מהווה זלזול כלפיה.
(במחיצתם)
מספרים שכאשר עלה על כסאו הסולטן הטורקי עבד אל חמיד, ידע שבכדי להצליח במלכותו עליו לסלק את כל הקבוצות והמפלגות שמתנגדות לו. הוא ידע את כח ברכתם של חכמי היהודים, לכן חשב לפנות לחכם באשי של קושטא ולקבל את ברכתו. ואכן הוא בקש מהחכם באשי הרה"ג רבי משה הלוי זלה"ה להגיע אליו לברכו בטרם יעלה על כסא המלוכה.
רבי משה נענה לבקשתו של השולטן החדש והגיע לארמונו כאשר הוא מלווה באברך צעיר לימים – הלא הוא הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל שהיה בצעירותו. הסולטן התפלא מאד כאשר הבין שצעיר זה אמור לברך אותו, אך רבי משה הרגיע אותו בטענה שלמרות גילו הצעיר של האברך, דבריו עושים רושם גדול מאד בשמים וברכתו אינה שבה ריקם.
הרב אלפנדרי בירך את הסולטן, ואכן מאז הצליח השולטן בכל אשר עשה ופעל, והצליח למגר את כל שונאיו. כעבור זמן התמנה רבינו לרבה של דמשק. יום אחד באו וסיפרו לרב אלפנדרי כי נערה יהודיה בעלת קול ערב במיוחד נוהגת לשיר בשמחות של בני הקהילה, שלח הרב אלפנדרי שליח לאביה וציוהו לבטל מנהג זה הסותר את גדרי הקדושה בישראל. שמע האב את דברי הרב ומיהר לבצע את ציוויו.
יום אחד תכנן סגן מושל דמשק מסיבת אירוסין לבנו. באו וסיפרו לו על הנערה היהודיה שקולה קול ערב במיוחד. שלח להזמינה לשיר בשמחתו. החזיר אבי הבת תשובה לסגן המושל ואמר שבתו אינה שרה עוד. שלח מיד סגן המושל לקרוא לאב ואמר לו: אני סגן המושל, כיצד תעז לסרב לפקודתי? פשט האב ידיו לצדדים ואמר: מה אעשה והרב אסר על בתי לשיר ועלי לציית לפקודתו. כעס מאד סגן המושל ושלח אל הרב שיתיר לעלמה היהודיה לשיר בשמחתו, אך הרב מסר לשלוחי סגן המושל כי הדבר אסור עפ"י ההלכה, ולכן הוא מסרב בתוקף לאשר לה להופיע באותו ערב, בנות ישראל אינן הפקר וקולן לא ישמע.
זעמו של סגן המושל הלך וגבר. ברוגזו הורה לחייליו להביא את הרב אלפנדרי אל ארמונו. לבינתיים שלח מכתב לסולטן עבד אל חמיד בטורקיה ובו התלונן על הרב הממרה את פיו. כאשר הגיעה התשובה מהסולטן, נדהם סגן המושל ועמו כל נאמניו. במכתב היה כתוב שיש להגלות את סגן המושל מדמשק. הסולטן שזכר את הברכה שברך אותו הרב אלפנדרי והוקיר לו טובה על ברכתו.
(הגדה של פסח מהרש"א – מוהר"ר שלמה אליעזר אלפנדרי זצוק"ל)