ניקח דוגמא מהחיים. אדם בא הבית ביום חמישי בערב ומוצא את הדלת נעולה בפניו. דופק, ולא נענה. אשתו הלכה לנוח, הילדים משחקים בשקט בחדרם הסגור. מה יעשה, לאן ילך. נזכר שיש עכשיו ב'בית המדרש' שיעור מעניין בפרשת השבוע. מחוסר ברירה הלך. טעם וראה כי טוב ה'. נהנה עד מאד מהשיעור
לעיתים אדם לומד תורה ומקיים מצוות לא מתוך אהבת ה', לא מתוך הכרה בערך עשיית רצונו יתברך, אלא מחמת אילוצים ונסיבות. פעמים שעושה מתוך כפיה, מתוך בושה וכדומה. עם כל זאת, למצוה יחשב לו.
זכות לימוד התורה של החתול
הרבי מקוצק היה מספר, פעם היה בחור מופלג בתורה ויראה. כשהגיע לפרקו, לקחו גביר גדול כחתן לבתו המושלמת, תוך הבטחה שידאג לצרכיו כל ימי חייו, למען יוכל לשקוד בהשקט ושלוה על התורה ועל העבודה. ואכן, לאחר ימי המשתה סידר הגביר עבור חתנו עליית גג שקטנה, מובדלת ומופרשת משאר בני אדם התקין בה מיטה ושולחן, כסא ומנורה למען יוכל החתן המופלג לשבת בנחת ולעסוק בתורה.
למען לא יופרע מעבודת הקודש, דאגו שאף לא יזדקק לרדת מעלייתו לארוחת הצהרים. אשת הגביר, בכבודה ובעצמה, היתה מטפסת ועולה, ומגישה לו ארוחתו דבר יום ביומו.
בתחילה התנהל הכל כראיו. החתן המשיך להתמיד כמקדמת דנא, אך לאט לאט פחתה התלהבותו. ראה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, והחל להפחית מעבודת הקודש. ישב לו בחדרו, למד שעה קלה, ואז – מעט שנות, מעט תנומות, מעט חיבוק ידיים לשכב. רק כשהיה שומע את חריקת המדרגות כאשר היתה חמותו עולה להגיש ארוחתו, היה מתנער, פותח את הגמרא, מתחיל לנענע גופו כלולב, ולזעוק ככרוכיא "אמר אביי, אמר רבא, מקשים התוספות ומישב רבי עקיבא איגר".
המדרגות חרקו יותר מפעם אחת ביום הוא היה משוכנע שחמותו באה להנות משמיעת נועם קול תורתו, ובכל פעם היה מתחיל בקול גדול "אמר אביי, איי אמר רבא, זאגט רש"י, מקשים הוספות 'אבומבע קאשע', ונראה לי ליישב… ושוב לא קשיא מידי".
משרבו חריקות המדרגות, הציץ דרך חור המנעול תוך פיזום הפזמון הרגיל, ולתדהמתו לא ראה דבר. פתח את הדלת, ו… ראה חתול גדול ושמן יורד לו בנחת. מתברר שהחתול הוא זה שעלה וירד במדרגות כל העת. לחתול היתה זכות גדולה בלימוד התורה של החתן הבטלן…
ואגב חתולים, אספר קוריוז מענין. בשכנותי מתגורר אדם שמגדל חתולים להנאתו. בחג הסוכות היו החתולים נצמדים אלינו. מטרד של ממש. מטפסים ופוסעים על הסכך. מתרווחים על הכסאות מתפרקדים על המיטות, נהגו מנהג בעלי בית.
אך ראה זה פלא, היות והיו לנו אורחים רבים, המשכנו לשבת בסוכה גם בשמיני עצרת, לאחר שפחתנו בה ארבעה טפחים כדת וכדין. כאשר ישבנו לסעודה הרגשנו שחסר לנו משהו… נזכרנו, החתולים! חיכינו וחיכינו… אף אחד לא הגיע. אמרתי לאשתי, כנראה היו צריכים תיקון בסוכה כשרה… באו על תיקונים וחזרו למקומם.
אמר הרבי מקוצק, יש אדם שזכות הלימוד לו תלויה בחתול, אבל, במבחן התוצאה הוא למד וגם 'לימוד' עלוב שכזה יעמוד לזכותו.
(מתוך הספר 'מפיק מרגליות')