יום שני ח' בתשרי תשע"ז
מהי תנוחת הידים המיוחדת לשופך פחות מרביעית בבת אחת?
כפי שלמדנו אתמול, בעת נטילת הידים, ראוי להטות את אצבעות הידים וכף היד כלפי מעלה; והשופך על ידיו פחות מרביעית (86.4-150 מ"ל, לשיטות השונות) בבת אחת - יבקש מאחֵר לשפוך על ידיו ויטה אותן כלפי מעלה גם מלאחר שפיכת המים עד לניגוב. ואף אם בשעת הנטילה היו האצבעות וכף היד בתנוחה מאוזנת - לאחר שפיכת המים יטה אותן כלפי מעלה. ואם הפנה אותן בתחילת הנטילה כלפי מטה, יותירן בתנוחה זו עד לתום שפיכת המים. [סעיף א וס"ק ז-ח]
מדוע לא נאמר הדין הנ"ל במי ששופך רביעית ויותר בבת אחת?
הדין האמור, דהיינו חובת הטיית הידים כלפי מעלה לאחר הנטילה - או כלפי מטה, כאשר הטה אותן כלפי מטה בשעת הנטילה - אינו אלא כששופך פחות מרביעית בבת אחת, אבל כששופך רביעית ויותר בבת אחת על ידיו, וכן כשטובל ידיו במקוה או בנהר, אין צורך להקפיד על כך, כיון שהטיית הידים היא בשל החשש מזליגת מים טמאים אל הזרוע וחזרתם אל היד, וכששופך רביעית בבת אחת, או טובל את ידיו - המים אינם נטמאים. [סעיף א וס"ק יד-טו]
מנהג הגבהת הידים לאחר הנטילה
כאמור, בשעת נטילת ידים ראוי להטות את האצבעות וכף היד כלפי מעלה, וזאת משום שבצורה זו המים מגיעים בקלות לכל שטח היד. ובזמננו, ששופכים רביעית ויותר בבת אחת על כל יד (ונוטלים עד לנקודת חיבור כף היד לזרוע), אין חובה להותיר את הידים במצב זה לאחר שפיכת המים, כנ"ל, אולם על פי הקבלה ראוי להגביהם; ויש סמך למנהג זה מהפסוק: "וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם". ויש שכתבו שעל פי הקבלה יש להגביהם עד כנגד הפנים. [ס"ק ט ושעה"צ ס"ק יד; ביאורים ומוספים דרשו, 8]