במסגרת פרנסתי אני מתעסק בתור 'פידל שפילער' [מנגן בכינור], כישרון שהקב"ה חנן אותי. בימים כתיקונם, סדר יומי תפוס בכמעט מאה אחוזים. מדי ערב אני משמש כאחד מחברי התזמורת בחתונה זו או אחרת, ומכך אני מפרנס את משפחתי בעזרת ה'.
אבל דא עקא, לאור המצב הקשה נתבטלו כל השמחות הגדולות וכל המעמדים הגדולים, ובמקום זה חוגגים חתונות בזעיר אנפין, ואף אירועים כגון 'דינר' וכדו' עורכים רק באמצעות הטלפון. נשארתי אפוא בלי שום עבודה במשך כל התקופה שבין פורים לפסח, כאשר בנוסף לכך מנקרת בי דאגה עמוקה 'מה יהיה הלאה', הלא בינתיים לא נראה שמערכת החתונות והאירועים יחזרו לרגיל בתקופה הקרובה, והארנק הריק התחיל ללחוץ עלי יותר ויותר.
בימים קשים אלו, כאשר התחלתי להרגיש את הדוחק הכספי, נזכרתי בקבלה הקדושה שכבר מזמן רציתי לקבלה על עצמי – והיא התחזקות רצינית בענין ברכת המזון. הרגשתי שכעת היא שעת הכושר, אקבל עלי קבלה זאת, והשי"ת כבר יש לו את הדרכים המיוחדות שלו איך לפרנס אותי ואת משפחתי.
וזה קרה מהר מאוד… כידוע, דרשו ראשי העיר ומשרד הבריאות לסגור את כל המקומות הציבוריים, וביניהם בתי כנסיות ובתי מדרשות. מאות ואלפי 'מניני תפילה' קטנים התארגנו בין קבוצות שכנים, כשכל אחד עומד במרפסת שלו או ליד דלת ביתו. גם אנו – כמה שכנים הגרים ביחד – התארגנו לעריכת 'מנין' מצומצם להתפלל יחד, ולהתחנן לאבינו שבשמים שיסיר משחית ומגיפה מעלינו ונוכל בקרוב ממש לחזור לחיינו הרגילים בבריאות ובשמחה.
הסדר במנין שלנו היה, שאחרי תפילת מנחה של שבת קודש, כל אחד הולך לביתו לאכול 'סעודה שלישית', ואח"כ מתאספים בחוץ לזמר ביחד זמירות של"ס ולברך ברכת המזון ביחד על הכוס, ואח"כ מתפללים תפילת מעריב בציבור. והנה, במוצאי שבת הראשונה לאחר שהתחלתי להקפיד על ענין ברכת המזון כראוי, סיימו כבר כל שאר חברי המנין לברך ברכת המזון, ואני – מחמת מנהגי החדש לברך במתינות ובכוונה – עדיין אחזתי בתפילת 'רצה והחליצנו'… והיות שב'מנין' שלנו נמנים עשרה מתפללים בדיוק, הוכרחו כולם לחכות עד שאסיים ברכת המזון, ורק אז נוכל להתחיל תפילת מעריב. וכולם ראו איך שאני מברך מילה במילה, שליו ורגוע בלי למהר כלל.
אחרי שסיימתי ברכת המזון התפללנו תפילת מעריב, ובסיומה ניגש אלי אחד מהשכנים, יהודי יקר, והביע התפעלותו מהאופן שבו ברכתי ברכת המזון. הלה לא הסתיר את תמיהתו, שמעולם לא הכיר אותי כאדם מסוג זה, המברך ברכת המזון במשך דקות ארוכות במתינות ובהדגשת התיבות.
כתירוץ על תמיהתו סיפרתי לו את כל השתלשלות הדברים, איך שאני עוסק בתחום נגינה בכינור בחתונות ואירועים, וכתוצאה מהמגפה המשתוללת בעולם רח"ל נקלעתי למצב כלכלי קשה. הסברתי לו שבתור זכות וסגולה לזכות לישועה מן השמים התחלתי להקפיד על מצות ברכת המזון בהידור רב, כי בה טמונים כל הברכות והשפעות הטובות.
בשמעו את דבריי אורו עיניו והוא אמר לי: "תתפלא לשמוע, אבל ייתכן שיש לי רעיון מצוין בשבילך. אלך הביתה ואבדיל על הכוס, אח"כ אשתדל לבצע את הרעיון שעלה במוחי ואתקשר אליך עם הפרטים".
נכנסתי לביתי, בעוד שבראשי מתרוצצות מחשבות שונות לכאן ולכאן, אולי ישועתי קרובה לבוא בעהשי"ת, ואולי לא יצא הענין מן הכוח אל הפועל. חיכיתי בכליון עינים שהשכן יתקשר אלי עם ההצעה, ואכן כאשר עברה שעה קלה צלצל הטלפון שלי, והשכן נמצא על הקו ואומר לי בשמחה ניכרת: "ברכת המזון שלך כבר פעלה את הישועה! יש לי בשבילך חדשות טובות ומשמחות!…"
והוא ממשיך: "תשמע, לפרנסתי אני עובד ב'מושב זקנים'. לאחרונה התלונן בעל הבית שלי באוזניי, שכואבת לו מאוד המציאות המרה, שמחמת המצב הנוכחי מוכרחים תושבי המעון לשבת בבדידות בחדריהם ואף אחד אינו יכול לבוא לבקר אותם, וזה מפריע לו מאוד ואינו נותן לו מנוחה. הלילה אחרי תפילת מעריב כששמעתי ממך אודות המצב הקשה בתחום שאתה עוסק, עלה לי רעיון נפלא שכבר הצעתי לבעל הבית שלי – שישכור אותך ללכת לבקר בחדרי היהודים תושבי המעון, ובכישרונך המיוחד לנגן בכינור תוכל לשמח לבבות נשברים המצפות בכליון עינים לפגוש פנים חדשות. בעל הבית נהנה מאוד מהרעיון, והוא ביקש שאמסור לך בשמו שתתקשר אליו מחר בבוקר לסכם את הפרטים והמסתעף".
הודיתי לו מאוד על פעולתו לעזור לי במצב הזה. תיכף בבוקר צלצלתי לבעל הבית, ואמר לי שחוץ מה'מושב זקנים' שבו עובד השכן הנ"ל, נמצאים בבעלותו שני מעונות נוספים, בסך הכל שלשה מקומות הנמצאים בשלשה אזורים שונים, ורצונו לשכור אותי לשלשה ימים בשבוע, כל יום במקום אחר, שם אכנס לחדרי הפציינטים היהודים על פי רשימה מפורטת שיתן לי, ואנגן בפניהם ניגונים מתוקים ועתיקים, שירי רגש ושמחה להרנין את עצמותיהם היבשות.
שמחתי מאוד לרעיון, סיכמנו את הפרטים אודות שכר עבודתי, סכום יפה מאוד ב"ה, וביום שלמחרת זה כבר התחלתי עם ה'סיבוב' במקום הראשון. כמובן אני מציית לכל כללי הבריאות, לשמור על ניקיון מוחלט, להתלבש עם ביגוד מגן ומסכה על פניי, וכדו'.
מה אומר ומה אדבר, הזקנים נהנים מאוד מהניגונים שאני משמיע להם, זה מחיה אותם במלוא מובן המילה. כבר כמה שבועות שעבודתי החדשה נמשכת בהצלחה מרובה ברוב סייעתא דשמיא, פרנסתי חזרה לעמוד על מכונה, אני מרוויח אפילו יותר מהימים כתיקונם כשהיתה לי עבודה כמעט בכל לילה! בעל הבית כבר רמז לי שלאור ההצלחה האדירה בדעתו להשאיר אותי בתפקידי גם אחרי שיעבור זעם ה'קורונה' בעזהשי"ת.
(י. מאזעס – ברוקלין; פורסם בגיליון 'על המזון')