היום נלמד: הליכות הסעודה
יום שני כ' בחשון תשע"ז
המארח מבקש ממך לאכול - האם חובתך לאכול בכל מצב?
בהקדמה לביאור הגר"א על השולחן ערוך, מסופר שפעם התארח בבית איש אחד, והפציר בו מארחו לאכול, ואכל והקיא בשל חולי בקיבתו, ושב ואכל והקיא מספר פעמים. ושאלוֹ תלמידו מדוע עושה כן, והשיב שהלא אמרו חכמים: "כל מה שאומר לך בעל הבית עֲשֵׁה", ובכל מקום שנאמר 'עֲשֵׁה' אפילו בדברי סופרים, שיעורו עד שתצא נפשו. ויש שכתבו בשם החזון איש שאמר שאינו מאמין למעשה זה; ואכן, במשנה ברורה כותב בשם האחרונים שיתכן כי בעניני אכילה ושתיה, כאשר קיים חשש שיזיקוהו, אין חובה לציית לבעל הבית. [סעיף ה וס"ק יז; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
האם ראוי להחזיק ביד כריך לחם גדול ולאכול ממנו?
אין לאכול ישירות מפרוסת לחם שיש בה יותר מ'כביצה', כיון שהדבר נראה כרעבתנות. ויתכן שמשום כך אין ראוי אף לאחוז פרוסה כזו בשעת האכילה. ובשבת מותר, משום שאין זה נראה כרעבתנות, אלא כחיבוב סעודת שבת. וכשהדרך לאחוז יותר מכביצה - כגון בפיתה, בכריך, וכדומה, מותר אף בחול לאחוז בידו פרוסה שיש בה יותר מכביצה, שהרי אין זה נראה כרעבתנות. וכמו כן, מותר לאכול פרוסת לחם שאין בה יותר מכביצה יחד עם מאכלים אחרים, כגון ירקות, הגם ביחד הם יוצרים כמות של יותר מכביצה. [סעיף ז, ס"ק יט, ושעה"צ ס"ק יט; ביאורים ומוספים דרשו, 19]
באיזה מקרה מונע חֵפץ מסוים את הצורך בנטילת ידים?
לכתחילה אין לצאת באמצע סעודת פת ממקום האכילה, עד לאחר ברכת המזון. ומי שיצא למשך שעה ושעתיִם, בודאי הסיח דעתו מסעודתו ומשמירת טהרת ידיו, וכששב לסעודתו חייב ליטול את ידיו שנית, בברכה. ואם אינו חפץ להמשיך לאכול פת, אלא לאכול מאכל אחר, או לשתות - יטול את ידיו ללא ברכה; ויש אומרים שאף באופן זה יברך. ואם החזיק פת בידו במשך כל הזמן ששהה מחוץ למקום הסעודה, חזקה שלא הסיח דעתו, ואינו צריך ליטול שנית בשובו לסעודתו. [סעיף א, ס"ק ג, ח, ט ו־י, ושעה"צ ס"ק ה, (וסימן קעח, סעיף ב); וראה ס"ק ביאורים ומוספים דרשו, 11]