מענדי
שלהי חודש ניסן. בשחרית בבוקר רואים עדיין את בני הישיבות בסיום הבין-הזמנים, עדיין לא אומרים תחנון, ובאופן כללי גם אלו שחזרו כבר לשגרה מלאה עדיין מתקשים להתאפס לגמרי ולנחות על קרקע המציאות בעולם המעשה, ולטפל בכל מה שנדחה ל'אחרי החגים'.
אמר לי ידיד שב'אסרו חג' הוא הרגיש כמו 'יום ראשון' שאחרי ארבע מאות שבתות… כנראה שהנשמה היהודית קצת מתקשה במעבר החד ממצה לחמץ, מקדושת יום טוב לימי החולין, ומהרגשת ההתרוממות בקריעת ים סוף לחשבון הבנק שממתין בסבלנות אחרי שסחטו אותו כהוגן בערב החג…
אבל לא נורא, עוברים יומיים שלושה והמצב מתייצב בס"ד, מתחילים את זמן קיץ בהתחדשות, והנה בשבת כבר התחלנו להגיד 'פרקי אבות'. אין דבר יותר מתוק מלשבת בשעת בין הערביים בשבת קייצית וללמוד את דברי המשניות שמלמדים אותנו איך לחיות ולהתנהג עם בני האדם. אפשר ואף מומלץ לחתוך איזה פרוסת אבטיח מהמקרר להשלמת האוירה…
בספר עלים לתרופה מובא מכתב מתאריך ערב שבת פרשת שמיני שנת תקצ"ח. לפני קרוב למאתיים שנה, ובין השיטין הוא כותב שם לבנו "וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה רַבָּה כָּרָאוּי, וּלְהַתְחִיל פִּרְקֵי אָבוֹת מֵחָדָשׁ לְהַרְגִּישׁ בַּלֵּב נְעִימַת הַמּוּסָר וְהַדְּרָכִים קְדוֹשִׁים שֶׁהֶעְלִימוּ הַצַּדִּיקִים בְּדִבְרֵיהֶם הָעֲמֻקִּים מְאֹד".
ואכן בפרקי אבות יש הרבה נעימות ומתיקות, האי מאן דבעי למהווי חסידא שילמד מילי דאבות (גמ' ב"ק). וכל תנא מביא את ה"הוא היה אומר" שלו, המידה המיוחדת שהייתה כעין ה'מוטו' שלו בחיים, והוא היווה דוגמא אישית לכך.
על מסכת אבות אין גמרא או תוספתא אבל הרבה קולמוסין נשתברו בביאורים ופירושים לרוב.
אכתוב רק 'ווארט' אחד יפה ששמעתי על המשנה "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות", שבעצם התנא רבי יהושע בן פרחיה מדריך אותנו איך להתנהג עם כל סוגי האנשים שנפגוש.
אם נפגוש יהודי נעלה בן תורה שעפר אנו תחת כפות רגליו, אזי ההוראה בשבילנו היא 'עשה לך רב', שנלמד ממנו את הישר והטוב.
ואם נמצא מולנו אנשים כערכנו המתמודדים עם אותם אתגרים כמונו אזי 'עשה לך חבר' נתחזק איתם יחד בעבודת השם יתברך. חבר טוב אמיתי זה מוצר נזקק בעבודת השם.
אך גם אם ניתקל באנשים שנראים לנו נמוכים מדרגתנו, שנמצאים ברמה רוחנית ירודה, אזי חלילה לא נביט בהם בעין רעה, אלא עליהם אומר לנו התנא 'והוי דן את כל האדם לכף זכות'.
קיץ בריא לכולנו 🙂