מאת: הרב בנימין בירנצוויג
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (כ, ז)
על הכפלות הנאמרת בפסוק זה, "והתקדישתם – והייתם קדושים" כבר עמדו חז"ל (יומא לט) אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה, מקדש עצמו למטה מקדשים אותו למעלה, מקדש עצמו בעוה"ז מקדשים אותו לעולם הבא.
חז"ל באו להדגיש כאן שמלבד המצוה "והתקדישתם" – להשמר מלחטוא ולהיות קדוש, יש מצוה "והייתם קדושים" – לעשות מעשים וגדרים בעצמו כדי להיות קדוש!
ענין גדול זה כבר מצינו גם בפרשת השבוע הקודמת על הפסוק "ושמרתם אתם את חוקותי וגו'" המילה 'אותם' לכאורה מיותרת?! שהרי המילה "ושמרתם" משמעותה תשמרו אתם! וכבר הקשו כן במפרשים ופרשו כל אחד לפי דרכו. ומבואר יסוד זה, שבאה התורה בזה ללמדנו, שבכל הקשור לשמירה והתרחקות מתועבות וחטאים, האדם מצווה לא רק להשמר מעשיית חטאים ותועבות, אלא להוסיף משמרת למשמרת, לעשות תחבולות מעצמו למען תרחק נפשו מכל התעובות שעושים הגויים, רק זו הדרך להנצל ולהיות שמור, ולא די רק בידיעה שיש להשמר מהם אלא להוסיף משמרת והרחקות למען הדברים יחקקו בליבו ויוספו חומה למשמרתו.
אבי מורי הרה"ג רבי משה חיים בירנצוויג זצ"ל הכ"מ, היה ידוע מנעוריו כבעל כושר הסברה מרתק, ואף כנער צעיר בשכונת נוה שאנן בתל אביב שלפני קום המדינה, היה אוסף את הילדים שהסתובבו אחר הצהרים, והיה סכנה שיסתובבו במקומות שאינם ראויים, ומוסר בפניהם הלכות ודברי מוסר וכך היה מרתקם לבית המדרש, ורבים זוכרים לו את התקופה הזאת שנתנה להם חיות רוחנית לכל החיים, ואף זכורני שהגאון המופלא רבי משה שפירא זצ"ל פגשני ואמר לי שאבי זצ"ל הכ"מ היה 'הרבה' הראשון שלו, ולפליאתי על הדבר כיון שהיו די קרובים בגילם אמר לי, שהוא שמע ממנו שיעורים בתור נער כשהיה אוספם אחה"צ לבית המדרש לשיעורים ושיחות חיזוק .
סיפר הגאון רבי שמעון שרייבר שליט"א ראש כולל ות"ח חשוב, שהוא היה גר בילדותו בשכונת בצרון בתל אביב: אני זוכר שר' משה חיים זצ"ל היה מלמדנו כל יום בערב שיעורים ושיחות [רב שהכונה הרב נחום גולדשמיט זצ"ל קרה אז לאבי זצ"ל שהיה מיד לאחר נישואיו, שיבא לשכונת בצרון ויפתח ישיבת ערב לילדים הרבים המסתובבים אחה"צ והערב חוסר מעש והסכנה לרוחניותם בימים ההם היה רבה מאד, בפרט שרבים היו בנים למשפחות לא חרדיות לגמרי, וגם החרדים לא תמיד היו חזקים מדאי ברוחניותם], והילדים היו מעריצים גדולים שלו כי היה לו כושר הסברה נפלא והצליח לרתקם בשיעורים וסיפורים, ובסוף כל יום כשהיה חוזר לביתו בבני ברק היו כל הילדים מלוים אותו לרחוב המסגר שם היה קו 54 האגדי לבני ברק, ובדרך הוא היה מספר לנו סיפורים על תקופת לימודו בישיבת פוניבז' ועל קרבתו למרן החזו"א ולאדמו"ר הבית ישראל מגור, וכולם היו מרותקים, והיה שם לוח מודעות של תרבות קלוקלת שהיה באזור, וכל יום הוא היה עוצר ליד המודעה, והיה אומר לנו לירוק ואז לומר איתו ביחד בקול "שקץ תשקצנו ותעב תעבנו כי חרם הוא", והדבר הזה החדיר בנו כזו יראת שמים כי אמר את זה בכזו רצינות ואמת שזה חדר לנו בעצמות, והיה מביננו שההורים שלהם היו הולכים בעצמם למקום זה בערב רח"ל עד כדי כך המצב היה קשה ברוחניות, והוא הצליח באופן זה במידת האמת שבו להחדיר בנו את האור שבתורה והחושך שבתועבות הרחוקים מחיי הדת, ובזכות זה אני וכל חברי גדלנו ליהודים יראים ושלמים ובנינו בתים של תורה ויראה.
תלמידיו הרבים מתקופת לימודו בישיבת תל אביב, מספרים על דרכו להחדיר בהם את המיאוס מהבלי ושיקוצי העולם, שלצערם היו צריכים לעבור כל יום בדרכם מבני ברק לתל אביב דרך הרחובות הראשיים שבהם היו מודעות ופרסומות שאינם ראויים, ואבי זצ"ל כשהיה רואה מרחוק איזה פרסום שאינו ראוי היה מבקש מנהג ההסעות שישנה את המסלול ולפעמים המסלול התארך בעשרים דקות והכל היה שווה שח"ו לא יראו התלמידים מראות שאינם ראויות לנפשם, ולפעמים כשהיו עוברים ליד מקום קלוקל שהיה ממוקם ברחוב ז'בוטינסקי היה אומר להם להוריד את העיניים כדי לא לראות מקום טומאה, וזה החדיר להם בלב עמוק את התיאוב והשיקוץ מכל הבלי הטומאה שהיו אז ברחובות.
בנותיו הגדולות היו מספרות שבתקופות של אחרי קום המדינה והמלחמות שאחרי כן, שעדיין לא היתה ספרות חרדית כמעט, ורבו הספרים החיצוניים בין בתי החרדים, אבי זצ"ל עשה כל מאמץ כדי שהם לא יצטרכו להחשף להם, והיה קונה כל ספר חרדי שיצא העיקר שלא יצטרכו לספרות חיצונית קלוקלת. וסיפרה ביתו הבכורה שאחרי מלחמת ששת הימים שכבשו את הכותל, למחרת בא אחד השכנים בהתרגשות גדולה ודפק על דלת ביתם כשבידו 'העיתון של המדינה' עיתון חילוני שלכל אורכו היה מרוחה התמונה המפורסמת של החיילים המתרפקים על אבני הכותל דקות לאחר שחרורו, והוא התרגש ורץ לדפוק על דלת ביתינו כדי לשתף אותנו בהתרגשות הגדולה ששררה אז בכל בתי ישראל, ואבא פתח את הדלת ואמר לו, שהוא לא יכול בשום אופן להכניס את העיתון מעבר למפתן הדלת ואפילו לא באופן ארעי ביום כזה משמח, והוא יצא לחדר מדרגות וראה את התמונה וחזר הביתה, ואנחנו הבנות קבלנו מזה חיזוק עצום בשמירה החזקה שצריך מכל דבר שאינו לפי רוח חכמים ולא להתיר גם בזמנים שנראה שרק היום כזה ארוע מותר.
כך לימוד אבי זצ"ל את בניו ואת תלמידיו לשמור משמרת למשמרת כדי לקוץ ולתעב את חוקות הגויים, בפרט בתקופות ההם שהבלבול היה גדול והחיזוק והמשמרת היו נחוצים עד מאד, והנהגה זו נחרתה בלבותם ורממה אותם לחיי נצח מרוממים.