הרב מנשה גליקזאהן
"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר ל"א, כ"א)
פירש בעל ה'משך חכמה': "למ"ד גיעולי מדין חידוש אתי שפיר לשון חק, אבל לדידן דטעם כעיקר ולא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא מאי חידוש? נראה דכמו דבשר בחלב דחידוש הוא דכל חד היתרא ובתערובות אסור כן הדין הכא כמו ששם גלתא רחמנא דתערובות טעם כעיקר מדאסרא רחמנא החלב ע"י טעם הבשר כן הכא טעם כעיקר בגיעולי כלים וצריכים הכשר וליבון, וזה שאמר שזאת דין חוקת התורה של בשר בחלב, יש לו שהוא חוק בלי טעם ועיין יומא ס"ז ע"ב".
פסיקותיו ההלכתיות של עמוד ההוראה, מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, היו מתקבלות בקרב עמך בית ישראל בכל קצוות תבל. ביראת כבוד היו מקבלים את פסיקותיו ונשמעים להוראותיו. כעמוד ההוראה של הדור הונחו לפתחו שאלות מכל תחום וענין. בדבר ה' זו הלכה, רבות מהן חמורות שבחמורות, ועוד רבות שהיו "דיני נפשות". ראו בחוש את הסיעתא דשמייא המיוחדת שליוותה אותו, בשעה שהיה פוסק את פסיקותיו.
בספר "הפוסק" מובאות עובדות מרתקות על הקשר המיוחד שנרקם בין מרן החזו"א לגר"ש זצוק"ל, החל משנת תש"ז עת הטיל החזו"א על רבינו את עול הרבנות בשכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק. יחס נדיר ומופלא נהג החזו"א ברבינו, החשיבו כמרא דאתרא לכל דבר ועניין, כשהוא מורה לציבור יראי ה' לשאול את רבינו שאלות בהלכה וכשהוא סומך את ידיו על הגאון הצעיר גאב"ד זכרון מאיר. עוד לפני שהתמנה כמרא דאתרא, ראו את חיבתו והערכתו של החזו"א לרבינו. היה זה כאשר נפגשו השניים בשכונת 'גבעת רוקח' בבני ברק, רבינו החל ללוות את החזו"א. כאשר הגיעו לצומת דרכים, וכל אחד היה צריך לסור למעונו הוא, המשיך החזו"א ללוותו עד הגיעו למחוז חפצו באומרו: "רב אין לו ללכת לבד", לכך ליווהו. באחת הפעמים, כאשר הגיע רבינו לביתו, מוצא הוא את החזו"א עומד ע"י דלת ביתו, לפליאתו אמר לו החזו"א: "הן עתה סוף שנת השבע, ויש לבוא לבית רב השכונה לסדר 'פרוזבול'"…
מאותה תקופה, בה החל רבינו לכהן כמרא דאתרא דזכרון מאיר, הרבה מרן החזו"א לחלוק כבוד ולהשריש את העובדה כי הוא המרא דאתרא. פעמים, כאשר נכח רבינו במעונו של מרן החזו"א, בשעה שבאו לפניו שאלות בדיני איסור והיתר, לא היה משיב החזו"א קודם שהיה מבקש את רשותו של המרא דאתרא. שאלות שונות שבאו לפניו היה מרן החזו"א מציגן לפני רבינו, והיה נושא ונותן עמו בהלכה.
"דבר ה'-זו הלכה"
מרן החזו"א סמך ידיו על הגאון האדיר זצ"ל, ואת שוחרי פניו היה מפנה שישאלו דבר ה'-זו הלכה את הגר"ש וואזנר זצוק"ל. כך, איפא, סח הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל בערוב ימיו, כי באחד הימים פנה למרן החזו"א בשאלה: למי לפנות כאשר מתעוררות שאלות בהלכה? "אם יש לך שאלות בהלכה", השיב לו החזו"א, "לך אצל הרב וואזנר". הוראה זו חזרה ונשנתה אף מפי גיסו של מרן זצ"ל, רשכבה"ג מרן הסטייפלער זצ"ל, שבמענה לשאלת חכם למי לפנות בשאלות בהלכה השיב לו: "אצלנו שואלים את הרב וואזנר".
על אחת ממאות הפעמים בהן ביקש מרן החזו"א לשמוע את דעת המרא דאתרא, שח אחד מתלמידי החכמים שנכנס למעונו של מרן זצ"ל, כשפרשיות תפילין בידיו ושאלתו בפיו, שלאחר בדיקת הסופר נתעורר לו ספק באחת האותיות. לאחר התבוננות בפרשיות, השיבו מרן זצ"ל: "אתה צריך להחליף הפרשיות בגלל האות צ' שאינה כתובה כהלכה". היות שכבר ידע השואל שמרן החזו"א פוסל אות צ' הפוכה, חזר ושאל שוב: "חוץ מהצ' הכל כשר?", ונענה באחת: "צריך להחליף הפרשיות". תוך כדי דיבור נכנס לחדרו המרא דאתרא זצ"ל. "כמובן", שח הת"ח השואל, "התחלתי לצאת מהחדר כשהפרשיות עדיין בידיו של החזו"א, והנה מראה החזו"א את הפרשיות לרב וואזנר, ושואל אותו מה דעתו בזה, אמר לו הגר"ש שראה בתשובות חת"ס שמביא, כי רבו הגאון רבי נתן אדלר כתב כן את האות צ' ביו"ד הפוכה. המשך המעשה מלמד על היראה שחש הגר"ש זצ"ל בעומדו קמיה מרן החזו"א: "היה זה מחזה נורא", ממשיך מרא דעובדא לספר, "לראות איך האדימו פניו של החזו"א. תפס כסא מטבח ללא משענת, העמידו ליד הארון, קפץ עליו כנער והוריד ספר תשובות 'חתם סופר' שהיה במדף העליון. דפדף בדפיו וביקש מהגר"ש וואזנר שיראה לו היכן הדברים כתובים. הגר"ש פשפש ולא מצא, לפיכך החזיר לי את הפרשיות ללא אומר ודברים והלכתי לדרכי. לאחר כמה ימים הייתי בבית מרן הגר"ש וואזנר ואמר לי: "כשעמדתי בביתו של מרן החזו"א הייתי נרעש ונפחד, ולא מצאתי מקום דברי ה'חתם סופר', אך כשבאתי לביתי מצאתי הדברים, וכבר הודעתי הדבר לחזו"א"…
יהודי נוסף שנתבקש ע"י החזו"א לשאול בפניו את כל שאלותיו, שח כי באחד הימים שהתעוררה אצלו שאלה, לא אסתייעא מילתא לשאול את פי מרן זצ"ל, ופנה למעונו של המרא דאתרא זצ"ל לשאלו. הגר"ש זצ"ל הורה לאיסור בדבר שאלתו. הלה חשב לתומו שיתכן שכאשר יבוא אל החזו"א וישאל השאלה, יתיר לו הדבר. כאשר נכנס בסופו של דבר לפני החזו"א והציג את שאלתו, הופתע לשמוע את דבר מרן זצ"ל: "על השאלה הזו כבר פסקו לך לאיסור"…