"מהר מהר שמתי את ידי מתחת לסנטר והחזקתי את הלסת שלי שלא תישמט עד לרצפה מרוב תדהמה… לא ידעתי שיש סדר 'דף היומי' גם ללימוד בחוברת של הקטלוג העולמי של בתי המלון ואטרקציות הנופש.

יעקב א. לוסטיגמן

"הלא אם תיטיב שאת"

את הסיפור הבא שמענו מפיו של מגיד המישרים הנודע הג"ר אליעזר יוטקובסקי שליט"א, יו"ר 'אנחנו וצאצאינו', שזוכה להרבות פעלים לתורה ותעודה, וידיו רב לו בזיכוי הרבים בדרכים שונות ומגוונות. וכך מספר לנו הרב יוטקובסקי:

יש בבני ברק יהודי שאני מכיר כבר שנים רבות. הוא מנהל עסק קטן, 'בעלבת' כמו בסיפורים. הוא לא איש של רוחניות, בלשון המעטה. מה שמעניין אותו זה בעיקר אוכל ובילויים. כל שנה הוא נוסע לנופש לפחות פעמיים, ואם אין קורונה בעולם, הנופש חייב להיות בחו"ל. לעולם לא יחזור לאותה מדינה פעמיים, ותמיד יחזור כשבפיו שלל סיפורים על הבילוי הכי כיף בעולם שזכה לחוות הפעם, על הסאונה המיוחדת במינה, או האטרקציה המהממת שזכה להשתתף בה.

כשמדברים אתו קצת על אידישקייט, הוא נעשה קצת חסר סבלנות. "עזוב אותי מדרשות", הוא היה אומר לי שהצעתי לו להיכנס פעם לשמוע דרשה של רב כזה או אחר. "כל אחד שיגיד לעצמו מה צריך לעשות, שלא יתערבו בחיים שלי ויגידו לי מה מותר ומה אסור".

כולנו יודעים מה אמרו חז"ל, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. עזבתי אותו. זה בדיוק מה שהוא ביקש, "עזוב אותי". קצת הצטערתי בשבילו שכל מה שמעניין אותו זה בילויים, אבל בסך הכל אנחנו חיים היום בעולם מאוד גשמי, כך שהפער בינו ובין כל השאר אינו גדול במיוחד למרבה הצער.

עברו שנים, אנחנו נשארנו ידידים, מדי פעם פגשתי אותו וזכיתי לשמוע תיאורים מלבבים על החופשה האחרונה ועל הבילוי המפנק שהיה בצידה.

לא איש של ווארטים

לפני כמה שנים, פגשתי אותו ברחוב, ושאלתי אותו "נו… מה נשמע? איפה היה הטיול האחרון שלך???", אבל הוא השיב לי בחיוך רחב, "תשמע, הרב יוטקובסקי, יש לי בשבילך ווארט חזק! אתה שומע! ווארט מיוחד במינו. חשבתי על זה אתמול באמצע הדף היומי וזה לא עוזב אותי. אתה חייב להשתמש בזה בדרשות שלך, אולי יהיה לי מזה קצת זיכוי הרבים".

מהר מהר שמתי ידי מתחת לסנטר והחזקתי את הלסת שלי שלא תישמט עד לרצפה מרוב תדהמה…

מה זאת אומרת ווארט? ממתי יש לו ווארטים? והוא מדבר על דף היומי. לא ידעתי שיש סדר 'דף היומי' גם ללימוד בחוברת של הקטלוג העולמי של בתי המלון ואטרקציות הנופש. הוא רציני או שהוא עושה ממני צחוק? אני לא מאמין למשמע אוזני…

"אבל לא. האיש רציני במאת האחוזים. החיוך הרחב של פניו הוא חיוך של שמחה, שמחה של מצוה. זה לא חיוך היתולי של מישהו שעושה צחוק מהחבר שלו.

שמעתי את הווארט שלו, האמת, בהחלט היה ווארט חזק ומאוד מעורר לעבודת ה'. ההפתעה כבר היתה בשיאה.

בקושי הצלחתי להתאפק עד שהוא סיים את דבריו, החמאתי לו מכל הלב על הווארט היפה, ואז הנחתי את היד שלי על הכף שלו, ושאלתי אותו בטון קצת שקט. "תגיד, מה קורה? הכל בסדר? הילדים בריאים ושלמים, האשה? העסקים, הכל בסדר?…

הוא הסתכל עלי מופתע, "בטח, ברוך ה' הכל מושלם. מה קרה שאתה שואל אותי כאלו שאלות, ועוד בכזה טון שקט ורציני…".

לא ידעתי איך להסביר לו למה אני מודאג, אבל בזכות הידידות רבת השנים שלנו, הרשיתי לעצמי לשאול אותו בצורה ישירה.

"אתה לא איש של ווארטים!", אמרתי לו, "אתה לא איש של רעיונות מוסריים. אתה גם לא איש של דף היומי… תסלח לי שאני אומר את זה, אבל אתה זוכר כמה פעמים הטפת לי שאני לא אטיף לך ושאתה לא חייב לאף אחד שום דבר ואין לך כח לדרשות וכו'… אז מה קרה פתאום שנהייתי לי 'יצרן ווארטים', ואתה אפילו רוצה שאני אומר את הווארט שלך בדרשות שלי כדי שיהיה לך זיכוי הרבים???"

הוידוי הגדול

כשסיימתי לשאול את השאלה הצצתי בפניו. פחדתי שאולי דיברתי מדי בחריפות ואני עלול להעליב אותו. אבל הוא חשב לרגע וענה לי…

"אתה צודק!", הוא אמר, "אני לא איש של ווארטים ולא של 'דף היומי'. אני איש של טיולים והנאות ואוכל ובילויים ואטרקציות. זה אני. אולי יותר נכון לומר, זה הייתי אני. כי היום אני אדם שונה לחלוטין, ואני אספר לך איך זה קרה.

"שנה שעברה, הלכתי בבני ברק ביום קיץ חם ומזיע מתמיד. האוטו החדיש שלי נשאר אצל חשמלאי הרכב שהתקין לי מערכת שמע מתקדמת מאוד שאוכל להתענג על צלילי המוזיקה בצורה המושלמת ביותר בשעה שאני נוסע ברכב. הייתי צריך לצעוד מרחק של קילומטר אחד, זה הרבה ללכת ביום כזה קיצי, אבל זה לא מספיק כדי להזמין מונית במיוחד, אז הלכתי ברגל.

"הלכתי והזעתי והזעתי, ואז כשכבר הגעתי לכתובת התברר לי שהמשרד שאליו אני צועד סגור היום. הייתי צריך לצעוד בחזרה את כל הדרך. אני לא רגיל בכלל לצעוד, בטח לא בכזה חום נורא ואיום.

"והנה מישהו קורא לי "צדיק, אנחנו מחפשים עשירי למניין… רוצה להשלים?". חשבתי לעצמי, הנה, דבר בעתו מה טוב. אני גם חוסך לעצמי את הצורך לצעוד לאחר מכן לבית הכנסת בחום הזה, וגם מרוויח כמה דקות של מנוחה בבית כנסת ממוזג לפני שאמשיך לצעוד לביתי.

"רק אחרי שנכנסתי פנימה התברר לי שנקראתי להשלים מניין לא רק לתפילת מנחה, אלא גם לאמירת סדר 'יום כיפור קטן'… היה זה ערב ראש חודש…

"האמת שבחיים לא אמרתי את תפילת יום כיפור קטן. אני לא מסוג האנשים שאומרים כאלו תפילות ארוכות. בקושי ביום כיפור הגדול, יום כיפור האמיתי, אני מצליח לשרוד בבית הכנסת. להוסיף על זה עוד יום כיפור קטן כל חודש???

"אבל כבר נכנסתי, וכבר בנו עלי למניין, אני בדיוק העשירי, וחם לי עכשיו ויש פה בבית הכנסת מזגן מצוין, משהו מיוחד במינו. והאמת? אני גם לא ממהר לשום מקום כי ממילא אין לי עכשיו רכב, אז טוב, למה לא? נגיד 'יום כיפור קטן'.

"התחילו להגיד ואני אומר, פעם ראשונה שאני אומר את תפילות הללו, זה דווקא מעניין, אני מנסה להבין את הקשר בין החרוזים השונים, ו… הנה אנחנו מגיעים לווידוי הגדול של רבינו ניסים גאון.

"המילים של הווידוי כתובות בשפה פשוטה, הן יוצאות ישר מהלב. התחלתי להתרגש, אמרתי עוד משפט ועוד משפט, הרגשתי שהנשמה שלי נכנסה לתוך מכונת כביסה, היא מסתובבת ומסתובבת, חוטפת מכה מהצד הזה ומהצד הזה, עוד מים קרים ומים חמים, קצת סבון, אני מתחיל להתנקות.

"ואז הגעתי למילים שהפכו אותי לסמרטוט. הרגשתי כאילו המכונה עברה למצב של סחיטה ואני בפנים, מסתובב ונחבט במהירות עצומה…

"יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה", נו.. ברור! מתי פעם אחרונה למדתי משהו?. "ולא חכמה לא דעת ולא תבונה", אם לא לומדים לא יודעים! מה עוד כתוב שם? "לא צדקה ולא ישרות ולא גמילות חסדים", אחחח כמה פעמים ביקשו ממני לתת הוראת קבע ליתומים ואלמנות, לבית כנסת או לישיבה, ומה אמרתי כל פעם? אין לי כסף… באמת אין לי? לנסוע לשווייץ, לאוסטריה, לתאילנד או לפנמה יש לי כסף ולתרום לאלמנה שגרה מעבר לכביש שיהיה לה אוכל מחר בבוקר לא היה לי?

"אבל אני סכל", נכון! סכל! טיפש! "גזלן ולא נאמן, חייב ולא זכאי, רשע ולא צדיק", כאן כבר פרצתי בבכי נורא… "ואם אתה דן אותי כמעשיי אוי לי ווי לי, אהה עלי, אויה על נפשי, ואם תבקש לנקותי… לא ישאר ממני מאומה…".

"עמדתי שם והורדתי דמעות כמים. הרגשתי שאני לא שווה כלום! אפס מאופס! אני כבר בן 45 שנה, כבר חיתנתי כמה ילדים, ומה הם עושים? צועדים בעקבותי, גם הם ריקים מכל תוכן. יש לי עוד ילדים בבית, למה אני מחנך אותם? לעשות כיף! ליהנות מהחיים.

"אני מחנך אותם ללמוד? להתפלל בכוונה? לא. במה הם דתיים בכלל? כי יש להם כיפה על הראש והם לא מדליקים אור בשבת. חוצמזה לא החדרתי בהם שום טיפה של יהדות, וגם את המעט שהם קלטו בחיידר ובבית הספר אני זלזלתי בו ודאגתי שלא יישאר להם הרבה מזה…".

"יצאתי מבית הכנסת, הלכתי הביתה והפכתי לאיש אחר לגמרי. מאותו יום התחלתי להשקיע יותר בנשמה שלי. דף היומי, משנה ברורה כל יום, אני אומר שניים מקרא ואחד תרגום כל שבוע, התחלתי לומר ווארט בסעודת שבת כל שבוע, דרשתי מהילדים שלי להציג בפני את ההתקדמות הרוחנית שלהם בשבוע החולף. השתניתי לגמרי.

"עברה מאז שנה אחת ועוד קצת", מספר היהודי, "אבל אני כבר אדם אחר. השינוי עוד נמשך, אני יודע שאני עדיין לא שווה כלום, אבל לפחות אני בכיוון הנכון, קצת מתקדמים, קצת לומדים, קצת מכוונים יותר בתפילה, כל יום עוד קצת ועוד קצת התקדמות, ובעז"ה אני מקווה שמתישהו אזכה להגיע לדרגות גבוהות יותר. אולי אפילו אעזוב את העסקים, ואשקיע את עצמי בעולמה של תורה!".

"את הסיפור הזה שמעתי מפיו של האיש לפני כמה וכמה שנים", מספר לנו הרב יוטקובסקי, "ואני יכול להעיד שהיום אפשר לראות הבדל בין הילדים שלו שגדלו לפני אותו שינוי ואלו שגדלו אחרי. כאילו שהם גדלו בבתים אחרים, מעניינים אותם דברים אחרים לגמרי בחיים. האיש השתנה לגמרי, מי שהכיר אותו מהעבר, לא מאמין שזה אותו בנאדם…".

כמה עלים של נענע

הרב יוטקובסקי מבקש לסיים בדבר התעוררות ששמע מפיו של הגאון רבי יהודה אריה שווארץ שליט"א רבה של שכונת 'קרית הרצוג' בבני ברק:

היה זה לפני כמה שנים, כשתושב השכונה הג"ר משה סחייק שליט"א, מקורבו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, יחד עם שכניו בבניין, זכו לקיים מצוות ביעור כלאים, לאחר שמישהו שתל בטעות כמה עלי נענע בחצר הבניין, בסמוך לכרם ענבים שגדל בחצר.

עמדו שם עצים עמוסי פרי, עצים בריאים בשיא כוחם ופריחתם, אשכולות ענבים בשרניים גדלו שם, ממש תאווה לעיניים. ובגלל כמה עלים של נענע שנשתלו בסמוך, בלי לחשוב על זה יותר מדי, נאסרו כל העצים האלו בכלאיים והיה צורך לגדוע אותם ולשרוף אותם עם הפירות הנפלאים שלהם.

הרב שווארץ שהוביל את הדיון ההלכתי שנעשה לגבי כל עץ ועץ, איזה צריך לעקור ואיזה לא, נשא דברים במעמד עקירת העצים ושריפתם, שנעשה בפומבי.

"יש פה עצים כל כך יפים, עם פירות כל כך מתוקים, ענבים מלאי צבע, ממש עצים ושלמים מכל הבחינות, ועכשיו אנחנו עומדים לעקור אותם ולשרוף אותם. למה? בגלל כמה עלי נענע שחדרו לכרם והפכו אותו לכלאיים…

"מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? כל יהודי ויהודי הוא 'כרם בית ישראל', כל יהודי יש לו פירות טובים ומתוקים, אבל יש גם נענע… יש גם מה שיכול להפוך אותו לכלאיים. כל אחד יודע מה הנענע שלו, אנחנו לא צריכים להסביר לכל אחד, לב יודע מרת נפשו. יש מי שיש לו מכשיר כזה או אחר, יש מי שמסתובב עם חברים לא טובים, כל אחד והנענע שלו.

"הסיפור הזה עם הכלאיים הוא צלצול השכמה. רבותי! תבדקו את הכרם שלכם, תוודאו שאין בו נענע, תשמרו על הכרם בית ישראל האישי והפרטי שלכם, כדי שלא תהפכו חלילה וחס לכלאיים רח"ל…".