העולה לתורה צריך לראות תחילה את הפסוק שבו תתחיל הקריאה, כדי שיֵדע על מה הוא מברך, ולאחר מכן יברך. ויש שנוהגים לכרוע כנגד ספר התורה באמצע הברכה, מפני שכל התורה היא שמותיו של הקב"ה. ואין צורך לסגור את הספר בשעת הברכה, אך כיון שקיים חשש שעמי הארץ יטעו לחשוב כי הברכה כתובה בספר התורה, נהגו באחד ממנהגים אלו: יש שמסבים את פניהם לשמאל - משום שזהו ימין השכינה שכנגד האדם - ומברכים; יש שעוצמים עיניהם בשעת הברכה; ויש שסוגרים או מכסים את ספר התורה. [סעיף ד-ה, ס"ק טז-כ, וביה"ל ד"ה ורואה; ביאורים ומוספים דרשו, 18-21]

בסיום הקריאה יש לסגור את ספר התורה, ואז יברך העולה; וזאת מהסיבה האמורה - שלא יטעו עמי הארץ לחשוב שהברכה כתובה בספר התורה. ויש להותיר את הספר סגור עד שיעלה העולה הבא, משום שאין זה מכבוד הספר 'להמתין' כשהוא פתוח עד שיעלה העולֶה. ואם מתעכבים בין העליות באמירת 'מי שבֵּרך', בשירה לחתן, וכדומה, או כשאומרים 'קדיש' בסיום הקריאה - צריך גם לכסות את הספר. ומנהג בני ספרד שלא לסגור את הספר, אלא לכסותו ב'מטפחת' לפני ברכת 'אשר נתן לנו', עד תחילת העלייה הבאה. [סעיף ד-ה וס"ק יז, כ, כא ו־כב]

העולה לתורה מברך 'אשר בחר בנו' לפני הקריאה, ו'אשר נתן לנו' לאחריה. ואם טעה לפני הקריאה ופתח בברכת 'אשר נתן לנו' - אם נזכר לפני אמירת "ברוך אתה ה'", ישוב ויאמר "אשר בחר בנו..."; ואם נזכר לאחר מכן, יסיים את הברכה, ולאחר הקריאה יברך 'אשר בחר בנו'. ואם טעה לאחר הקריאה ופתח בברכת 'אשר בחר בנו' - אם נזכר לפני אמירת "ברוך אתה ה'", ישוב ויאמר "אשר נתן לנו..."; ואם נזכר מיד לאחר אמירת "ברוך אתה ה" - ימשיך "אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו..."; ואם נזכר לאחר סיום הברכה, ישוב ויברך 'אשר נתן לנו'. [ס"ק טו]