הגאון רבי חיים ברלין, בנו של הנצי"ב מוואלוז'ין ורבה של מוסקבה, התגורר בערוב ימיו בירושלים, ורגיל היה לקרוא בתורה מדי שבת בשבתו בנעימה מיוחדת. בחג הפסח כאשר היו קוראים את מגילת שיר השירים, היו רבים מבני העיר נוהרים לבית מדרשו כדי לשמוע את קריאת המגילה מפיו בלהט אש קודש ובהשתפכות הנפש, וכשהיה מגיע לפסוק: "הנך יפה רעיתי הנך יפה עינייך יונים" היה פורץ בבכי בדמעות שליש. הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל שהיה תלמידו, שאלו לפשר ההתרגשות הרבה בפסוק זה, ושמע מפיו את הסיפור דלהלן.
יום אחד פנה אליו יהודי נסער. "סוד כמוס לי אליך, כבוד הרב!", אמר בהתרגשות. "שב בבקשה ידידי, הירגע מעט וספר לי במה אוכל לעזור לך", ניסה הרב לעודדו. "נולד לי בן במזל טוב, ורוצה אני להזמין את כבוד הרב למול את בני" – ענה היהודי הנרגש. "מזל טוב", ברכו הרב, "אך מה סוד יש בדבר? והלא בשורה משמחת היא?"
"אספר לכבוד הרב" – ענה היהודי – "יהודי אני, אך אני גר בסביבה שכולה גויים, כל חברי וידידיי הם גויים, ולפרנסתי אני עוסק במכירת צורכי דת נוצריים. אם אעשה ברית בקול רעש גדול וייוודע שאני יהודי, אאבד באחת את כל פרנסתי, ומי יודע אם גם לא יהיה חשש לחיי, שהרי רימיתי את כל ידידיי כל החיים. ע"כ רצוני לבקש מהרב עצה, איך נעשה את הברית בצורה השקטה ביותר, בלא שאיש ידע מהענין".
התרגש הרב לשמע בקשת היהודי והציע לו: "אבוא אל ביתך בהסתר ואמול את התינוק, ואתה תהיה הסנדק, תחזיק את התינוק בשעת הברית". אך האב ענה לרב: "יש לי לב חלש, ולא אעמוד בזה לראות את מילת בני". טיכס הרב עצה: "ביום השמיני ללידה, תדאג שלא תהיה בביתך אף משרתת גויה, הזמן ליום הזה את הרופא היהודי המקומי, שגם הגויים משתמשים בשירותיו. לשכנים תספר שהילד אינו חש בטוב והוא זקוק לרופא, הרופא היהודי יהיה הסנדק ואני אהיה המוהל, וכך גם נרוויח שהרופא יטפל בילד בימים שאחר הברית, והכל על מקומו יבוא בשלום".
ברוך ה' הברית התקיימה כמתוכנן בלא מנין ובלא ציבור, אך עם הרבה התרגשות ושמחה. וכאשר נפרד הגאון רבי חיים ברלין מהאב, ביקש ממנו שביום השלישי למילה יבוא לעדכן אותו על שלום הילד. כאשר בא האב אל הרב ביום השלישי, גילה לו הרב את כוונתו בהזמנה זו: "מעניין אותי לדעת" – שאל הרב את האב – "מה הניע אותך לעשות את הברית הזו? הלא חי אתה חיים של גוי! מה גרם לך למסור את נפשך כל כך על קיום המצווה הזו?"
ואז החלו עיניו של האב לזלוג דמעות כנחל, וכה סיפר בדמע: "יודע אני שהתרחקתי יותר מדי ממקור מחצבתי, אני במצבי כבר איני יודע אם אוכל עוד לשוב אי פעם בתשובה שלמה, אך" – המשיך האב בדמעות – "מצבו של בני יהיה עוד יותר גרוע משלי, כי אני לפחות גדלתי בצעירותי בבית הורי כיהודי לכל דבר, בני כבר לא יכיר שום סממן יהודי, הוא גדל בביתי כמו גוי לכל דבר וענין, אינני רוצה לחסום בפניו את האפשרות לשוב למקור מחצבתו, ולפיכך התאמצתי בכל כוחי למול את בני כדי שיידע לכל הפחות שהוא יהודי, ובכך תהיה פתוחה לפניו הדרך חזרה אל היהדות".
הסביר רבי חיים ברלין לרבי אריה לוין, כי המאורע המרגש הזה מפרש לו מאמר חז"ל על הפסוק "הנך יפה רעיתי הנך יפה עינייך יונים" – "הנך יפה לפני החטא והנך יפה לאחר החטא", ולכאורה קשה, בשלמא היופי שלפני החטא מובן, אך מה הוא היופי שיש לאחר החטא? אולם עתה – הסביר רבי חיים – התבהרו לי דברי המדרש, שהרי אחת מסגולותיה הטבעיות של היונה היא שאיננה מתרחקת מהקן שלה, אלא אם כן היא תדע את הדרך חזרה. תמיד במעופה היא תביט לאחור כדי לוודא שעדיין לא התרחקה מרחק רב מדי, ותכיר את הדרך חזרה. וא"כ זוהי כוונת המדרש: "הנך יפה לאחר החטא"', משום ש"עינייך יונים". סגולת ישראל היא כסגולת היונה, גם כשישראל מתרחקים מרחק כה רב, עד כדי שחיים כגויים, מ"מ אינם מתרחקים מרחק כזה שלא ידעו את הדרך חזרה. וזהו היופי של ישראל לאחר החטא, לעולם הם ישמרו קשר עין למקור מחצבתם.
(ע"פ גיליון 'זה השער')