"אני זוכר כי מלפנים לומדי התורה סבלו מעניות גדולה מאד, לא היה כסף לקנות בגדים. היו שלבשו חולצות כהות בימות החול מפני שלא היה כסף לקנות חולצות לבנות, והיו כאלו שהוצרכו לפרוס מגבת על הספסל כדי שהבגדים לא יתבלו…"

"ביום הזה באו מדבר סיני"

שח מרן רה"י הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל: "אני זוכר זמנים קשים שעסקו בתורה מתוך הדחק. כשלמדתי בלומז'ה בתקופת השואה כמעט שלא היה מה לאכול בישיבה, והיו מסתדרים עם מה שהיה ולא באו בטענות. למדו בהתמדה מתוך שמחה, והיו מתמידים גדולים שלא ישנו בצהריים, ולמדו כל היום ברציפות מהבוקר עד הערב, ויצאו גדולי תורה מפורסמים".

בהזדמנות אחרת שח מרן: "הדרך לזכות להצלחה בתורה היא רק על ידי ייסורים וקשיים, ועכשיו בדורנו זה התרגלנו להיות מפונקים. אני זוכר כי מלפנים לומדי התורה סבלו מעניות גדולה מאד, לא היה כסף לקנות בגדים, היו שלבשו חולצות כהות בימות החול מפני שלא היה כסף לקנות חולצות לבנות, והיו כאלו שהוצרכו לפרוס מגבת על הספסל כדי שהבגדים לא יתבלו, כי זה היה הבגד היחיד וצריכים לשמור עליו…

[נ.ב. ובענין זה עיין בקובץ 'לאורו', שהביא בשם מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א שסיפר עד כמה היה מרן מופקע מענייני עוה"ז כבר בצעירותו, וכאשר בא בברית האירוסין ודחקו בו לקנות בגד חדש לכבוד שמחתו, הלך לחנות ושב עם חולצה בצבע תכלת…]

"וכשהיו הנעליים נקרעות, למי היה אפשרות לקנות חדשות? תיקנו טלאי ועוד טלאי ועוד טלאי… היו מליצות ידועות על נעליים עם חורים. גם האוכל וחדרי הפנימיות לא היו בתנאים נוחים, לא היו מים חמים לרחיצה, והמיטות היו עם מזרנים כאלה שהרגישו את הברזלים. בדידי הוה עובדא שלא היה שולחן בחדר לכתוב עליו, וכשהייתי צריך לכתוב מכתב, כתבתי על הברכיים או שהלכתי לדואר ששם היה מקום לכתוב בעמידה…"

[נ.ב. במכתב ששלחו בבחרותם מרן ואחיו הגר"י זצ"ל מהישיבה לאביהם לרמת השרון, ציין הגר"י כי הוא מקצר משום שאין שולחן בחדר לכתוב עליו, וגרשון נ"י הלך לבית הדואר לשלוח את המכתב ושם הוא כבר יאריך…]

"אבל היו מאושרים ושמחו בחלקם! וכך למדו, עם פת במלח ומים במשורה ואשריך בעולם הזה. בימינו נעשו יותר מפונקים, אבל צריכים לדעת כי מי שיש לו קשיים בגשמיות זוהי זכות גדולה מאד, ומן השמים נתנו לו קשיים כדי שיוכל לזכות להצלחה בתורה.

"ואמנם יש עצה להחליף את הייסורים בעמלה של תורה, וכמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ד, יא) 'כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תידד שנתו מעיניו יעלה במקום ייסורים'. אדם שמנצל את הזמן ולומד כמה שהוא יכול [לא יותר מכוחו שזה מזיק לבריאות הגוף ולהצלחה בתורה, אבל כפי הכוחות הוא לומד עד המקסימום האפשרי], וישן רק כמה שמוכרח ולא יותר, עמל התורה כזה נקרא ייסורים, שמועילים לכפרת עוונות, ועל ידי זה גם זוכים להצלחה בתורה".

(גיליון 'ממגד גרש ירחים')