אחרי שאחד מראשי הממשל ביקר במעונו, סיפרו למרן זצוק"ל שהלה שרגיל לראות ארמונות מלכים השתומם מהבית הדל שראה. אמר מרן: זה עלוב? אם יגידו לי שיש לי בגן עדן כזו דירה, ארקוד משמחה!

"ברוך ד'….אשר לא עזב חסדו …"  (כ"ד, כ"ז)

 כשנפל רבינו הגדול זצוק"ל ושבר את רגלו, והוצרך לעבור ניתוח, מיד הרימוהו מהרצפה והושיבוהו על המיטה. פניו היו סמוקות מעט ולא היה ניכר עליו שסובל כאבים עזים אלא אמר בחיוך, 'מסתמא נשבר שם משהו'. פעם שאלו את מרן זצוק"ל בעת שסבל מכאובים האם הוא מרגיש כאבים ואמר, 'יש לי כאבים שהם כבר תמידיים', ומי יכול להאמין שמאחורי החיוך והשמחה עומד אדם שסובל יסורים תמידיים זולת יסורים המתחדשים לבקרים, כאבי מעיים וכאבי שיניים ועוד כהנה וכהנה. פעם אמר על ייסוריו 'זה כבר נהיה מנהג אשכנז…'

השמחה אצל רבינו הגדול זצוק"ל בקיום המצוות אין לה אח ורע. כשהיה מגיע אליו האתרוג המהודר פניו היו קורנות מאושר, ובשמחתו הפורצת גבולות היה מברך את כל הנמצאים מקרב ליבו הטהור, זהיר במצווה קלה כבחמורה. א"א לתאר את הנהרה שהייתה שפוכה על פניו אחר שזכה לקיים איזו מצווה. לאחר תקיעת שופר היה שופע שמחה אין קץ, ומשפיע ברכות מעומק ליבו הטהור לכל הנמצאים. באחד מימי כיפור האחרונים, שהיה ספק גדול אם יוכל לצום או לא, ולבסוף צם, חודשיים אח"כ עוד היה אומר לי, 'אה ברוך ה', הקב"ה זיכה אותי שיכולתי לצום ביום הכיפורים'.

פעם אחת כשניגש להניח תפילין באסרו חג של פסח ראו עליו התרגשות מיוחדת ושאלוהו מה קרה, ואמר: הרי שבע ימים כעת לא קיימתי מצוות תפילין שהיא גדולה מאוד, שיש בה שמונה מצוות. והוסיף: אני מתגעגע לבן יחיד שלי. ומאז נעשה מושג בבית שלאחר פסח וסוכות היו אומרים לפני תפילת שחרית שחוזרים לבן יחיד… כך הרגיש מרן.

נכדו ר' ישעי' כהן שליט"א, מספר שפעם ביום האחרון של חנוכה שח לו מרן זצוק"ל: היום ידליקו בפעם האחרונה נרות חנוכה, יש אנשים שחושבים, ב"ה , התפטרנו מהעול הזה, אבל האמת הוא להיפך, כמה צריך לשמוח שזוכים לקיים מצווה, אפילו שהיא רק מצווה מדרבנן, השכר של כל מצווה הוא נורא נוראות!

 מתי החזו"א היה שמח

פעם בישרו לרבינו הגדול שבמקום מסוים התחילו להשתמש בחשמל כשר לשבת, והוא מאד שמח. אחד הנוכחים אמר שמסתמא אם החזו"א היה שמוע מזה היה רוקד, ומרן זצוק"ל אמר מיד, מזה החזון איש לא היה רוקד, הוא היה רוקד אם היה שומע שפתחו כולל להחזיק אברכים בני תורה.

פעם אחת התייגע ראש הישיבה רבות בדברי תוס' וכשהבין את הפשט הייתה לו שמחה עצומה, ואמר לנכדו:" אם אני יגיע לעולם האמת ויגידו לי מה אתה מבקש שכר, אני אומר לרדת שוב לעולם הזה ולהתייגע בתוס' ולהבין אותו".

פעם הגיע גביר גדול לראש הישיבה עם צ'ק עצום עד למאוד שיתנו לאברכים שילמדו מקצוע, ומרן לא נגע בו. ואמר לו: אתה חושב שאברכים עצובים ואתה בא לעזור להם שיצאו לעבוד, חבל שעכשיו כבר נגמר הסדר בכולל פוניבז', אחרת הייתי נוסע איתך ומראה לך את האושר שלהם בתורה בעוה"ז, שהם מאושרים הרבה יותר ממך בעולם, ואתה בא להוציאם ממקור חיותם?!

בכלל, באופן כללי, המרגוע אצל מרן היה מופלא עד מאוד, לעולם ללא עצבים, ללא שמץ כעס ורושם קל של עצבות, גם בזמנים הכי מתוחים והכי קשים מכל הבחינות. אחרי שאחד מראשי הממשל ביקר במעונו, סיפרו למרן זצוק"ל שהלה שרגיל לראות ארמונות מלכים השתומם מהבית הדל שראה. אמר מרן: זה עלוב? אם יגידו לי שיש לי בגן עדן כזו דירה, ארקוד משמחה! פעם נכנס אליו אחד ומרן אמר לו: בטח תירצת איזה תוס' קשה או סוגיה קשה. הלה שאל למה ראש הישיבה חושב כך וענה מרן: כי אם לא כך, למה אתה כל כך שמח?!

בני הבית מתרגשים כשהם נזכרים במשפט: 'די תורה איז אזוי זיס'-  כמה מתוקה היא, מרגישים השומעים את מתיקות התורה במוחש. כשמרן זצוק"ל אומר במתק לשונו: 'הלא פרק הזהב יקר יותר מזהב'. כל השומעים מרגישים איך שהזהב נמס ובטל לעומת התורה. פעם צילמו לרבינו בהגדלת ענק דפי גמרא ומחיר כל צילום עלה כמה שקלים, אולי עשרים. אמר מרן ודמעות בעיניו: האם לא שווים כמה שקלים כדי לקרוא כמה מילים של תורה? היש מסחר טוב מזה? והשומעים חשו והרגישו איך איש האמת מרגיש פחיתות הכסף לעומת שמחת תורה.

אני כל כך שמח!

'כל כך אני כבר מצפה לראות כבר את 'אילת השחר' על ב"ק חלק ב'. יש שם מחברת שמצאו מלפני שבעים שנה, גם על פרק החובל ופרק הגוזל. אני מרגיש בכל ספר שמגיע כמו שמתגעגעים לילד חביב, בהתחלה אני במתח אם זה יתקבל, אחרי שאני רואה שזה התקבל אני כל כך שמח', שח מרן זצוק"ל לתלמידיו.

שנה אחת כשיצא הספר 'ימלא פי תהילתך' על תפילה לפני פסח, והיה מרן לזצוק"ל שמחה גדולה מזה, אמר שיניחו את הספר על שולחן ליל הסדר כי זהו ה'כלים נאים' שלו ותרבה השמחה.

בהזדמנות שישב בחדר עם נכדו, קם ממקומו והסתכל על ארון הספרים, הרים ידיו ואמר: תראה כמה חסד ד' עליי, לא חסר לי כלום ברוחניות, הספרים שלי, וגם גשמיות ב"ה יש לי הכל! כמה שהקב"ה מיטיב איתי והכל חסד.

בסעודת ליל ראש השנה תש"ע, מספר ר' גדליה הוניגסברג שליט"א, רבנו הגדול זצוק"ל ממש התרגש ועיניו זלגו דמעות של שמחה: כמה חסדים הקב"ה עושה עמי, הספרים ועוד דברים טובים. הנוסח הזה חזר על עצמו רבות בשנים האחרונות, הודאה ושמחה לבורא עולם שזיכהו להוציא את ספריו.

ובאמת זו הסיבה שהוא כל כך שמח כי לא היה חסר לו כלום, מי שחסר לו ורואה רק את של השני, הוא עצוב, ורבנו הגדול שתמיד היה 'שמח בחלקו', הודה על מה שיש לו ולא חסר דבר.

נכנס לרבינו הגדול זצוק"ל ראש כולל וסיפר לו שיש אצלו בכולל אברך שחי בדחקות נוראה, ואמרו לו שיש חשש שהילדים כשיראו דבר זה ימאסו בחיי תורה, והוא רוצה לדעת האמנם כן. אמר מרן: שיבררו מה חושב כשהוא חוזר מהכולל. ביררו וענו שכשהוא חוזר- הוא שקוע בלימוד וחוזר בהרגשת שמחה. אמר ראש הישיבה: אם כך אין חשש ושימשיך כך.

ביקשו לדעת למה עיקר הדבר נעוץ כאן? הסביר מרן זצוק"ל: אם אתה שקוע בלימוד אתה מקרין שמחה, וכשיראו זאת הילדים, יותר יהיה להם סיפוק ושמחה בזה שאתה שמח, מאופניים ושאר ענייני העולם הזה.

שמענו מרבי ישראל גולדברג שליט"א (בעל 'כאיל תערוג') עובדה דומה: היה אברך שקוע בלימוד וחי חיי דחק, לדוגמא שבשבת יש לו דגים או עוף אבל שניהם כאחד אין ידו משגת, והציעו לו לעבוד לקראת סוכות במכירת ד' מינים ובא לשאול את ראש הישיבה.

גם כאן שאל רבינו לגבי שמחתו, ושאל: האם הוא שמח בלימוד? וכשאמרו לו שהוא לומד בשמחה, אמר: תגידו לו שלא ינזק ושימשיך כך, שחבל לו, כי לא תמיד יוכל לזכות למעלה העצומה של לימוד תורה מתוך הדחק.

אחרי שנים באותה דרך, ושתי המשפחות האלו כבר זכו לחתן ולהעמיד משפחה לתפארת. כשהזכירו למרן את המעשים האלו, שבהם הכריע שמתוך ששמחו בלימוד בכל מצב, וגם במצבים דחוקים, שימשיכו ללמוד, ובאמת הצליחו הם ומשפחתם. אמר: ודאי, שהרי השמח בחלקו אחד ממ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם.

היה שגור על לשונו של רבינו הגדול זצוק"ל: צריכים להתחזק מאד בעשיית המצוות ולימוד התורה ולהרגיש שמחה בכל מה שעושים לשם שמים. בכל פעולה להרגיש אני עושה עכשיו מה שהקב"ה רוצה ואני אהוב לו בזה.

אחד שביקש ממרן זצוק"ל ברכה להצלחה במעשים, אמר לו: לפני כל דבר שעושים לומר 'זה דבר טוב וה' ישמח בכך!' ואין חילוק אם אומר בפועל או חושב כוונה זו במחשבה. רבינו הגדול עצמו בשמחתו בעבודת ה' שלו במצוות ובעשיית רצון ה' (מעיד הגרמ"י שניידר שליט"א) היה מפזם לעצמו הקטע מתוך הניגון המקובל בישיבות "אשרי מי…" ומפזם את הסיפא של הניגון 'ועושה נחת רוח ליוצרו' וכופל וחוזר נחת רוחו ליוצרו כמה פעמים בנעימה עריבה ושובת לב.

נשאל פעם מרן: כתוב בתוה"ק ובספרים רבות על חשיבות השמחה בעבודת ה', למה השמחה כל כך חשובה?

והשיב, אם אין שמחה בקיום המצווה לא יהיה לו טעם. האריז"ל אמר שכל מה שהשיג את הגדלות שלו כיוון שהיה בשמחה בעשיית המצוות תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.

(מתוך יתד נאמן סוכות תשע"ט)