כשאנו נועדים לשיחה עם בנו חביבו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל – הגאון רבי מאיר שמחה אויערבאך שליט"א ראש כולל הר"ן ומרבני העיר ביתר עילית, הוא מפטיר בענוותנותו ובפשטותו האופיינית: 'אם הייתי שואל את אבא זצוק"ל הוא לבטח היה אומר לי שאין עניין בפרסום והד בעיתונות כלל…'. אך כשמסבירים אנו כי קוראי מוסף שב"ק הצעירים לא זכו לגדול לאורו הגדול של רבן של ישראל מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, ועדויות מהימנות מכלי ראשון על דמותו המיוחדת של אביו הגדול, לבטח תוכל לחזק את הרבים לצעוד בקצות דרכיו המיוחדות. הוא ניאות לחרוג לראשונה ממסגרתו ולספר לנו מעט שבמעט מזיכרונותיו הנעלים על דמותו של האב הגדול שהיה אביהם של ישראל.
***
הגם שהיה כל ימיו במחיצת גדולי עולם עוד מנערותו, הוא מעולם לא גרס את העניין שמספרים על גדול דברים קיצוניים או מה שאנשים אוהבים לשמוע… והיה מתבטא – הרי אם זה קיצוני מיד מרגישים בכך והתוצאה היא שמחליטים מיד שזה לא בשבילי. אלא מה, מספרים סיפור, אם כן זה אני לא צריך לשמוע ולא צריך להשמיע, אני צריך לשמוע דבר שאחרי ששמעתי אותו אני מתעורר לזה, ואני מודד אותו על עצמי ועל הלבושים שלי…
'כשמדברים על אבא – הוא מוסיף מזיכרונותיו – 'צריך לדעת שלמרות כל גדלותו בכל מפעליו הגדולים, הוא היה לנו גם אבא רגיל שגידל אותנו ככל אבא בדרכו הייחודית. כשהיינו ילדים קטנים הוא היה מאכיל אותנו, ורצה שיהיה לנו תיאבון לאכילה, אז הוא היה מנגן לנו ניגון תוך כדי האכילה, ומה היה שר לנו – את שמות הפרשיות, בראשית, נח וכו' במנגינה מיוחדת… ודאג שכך נשמח ונאכל יחד עם התורה.
'לאחר מכן כשגדלנו הוא שלחנו לישיבות, וגם באותם שנים כל אימת שחזרנו, הוא למד עמנו רבות, ועמד על דרכי הגדילה בכל שטחי החיים.
'הוא מעולם לא הזניח את החלק המשפחתי. בכלל, כל ההנהגות שלו בבית היו כאדם פשוט, האנשים שהיו קרובים אליו מאד, לא ראו עליו דברים מיוחדים, כי כל ימיו הוא היה מתנהל בצניעות, והסיסמה שלו כל חייו היתה אחת, בצטטו – 'לעולם יהיה אדם' – המענטש [תהיה בן אדם], אל תהיה מלאך. כך היה אומר לנו תדיר, תהיה בן אדם, וכל ההתנהגות שלו כל ימיו ללא היסח הדעת היתה כך'.
אך היו דברים שהוא ממש העיר וביקר כאבא?
היה דבר אחד שהוא לא סבל, ולא היה מוכן להבין כיצד יכול להיות הדבר, הוא לא סבל את הבטלה. הוא גרס שבחור צריך לנוח, ואם נצרך לו לנוח, שיעשה זאת, אבל 'בטלה', היא היתה הדבר החמור והקשה שממש לא נתפס אצלו.
זה לא סוד כמה כל ימיו עסק במפעלות צדקה וחסד ללא גבול, אך דאג בכל מחיר, שלא נראה ונדע מכך, לא ראינו כלל את כל הדברים שעשה בבית בצנעה, ולא ידענו אף כמה כספי צדקה עברו דרכו לאלמנות ויתומים ללא שאיש ידע על כך. כך לדוגמא העסקן רבי מיכל גוטפרב, רק לאחר מכן נודע לנו שהוא העביר לו כל הכספים, והיה מתייעץ עמו תמיד בענייני חסד ללא גבול, והוא סיפר לנו כמה סייע בעדו בהצנע לכת כשהזהירו שאיש לא ידע על כך.
אך אנו הבנים, הוא לא רצה שנדע כלל שמתעסק בכך.
הוא לימד אותנו כל ימיו לעשות רק מה שנצרך כל יהודי לעשות ללא חשבונות, כעבד לפני המלך, היו לו ידיעות מהנהגות גדולי ישראל, כאלו שלא האמנו כמה הפליא בידיעותיו, וזאת למרות שלא פסק לרגע מיגיעת התורה כל ימיו, והיה מפליג בסיפוריו כמה גדולי ישראל השקיעו בתורה ועמלה, במיוחד כאלו שיש להם ספרי יסוד, באומרו שצריך להכיר גדלותם בכדי להעריך תורתם. והיה משריש בנו ידיעת התורה ללא גבול, ופעם כשנשכח ממאן דהוא משנה, היה אומר איך יתכן זו משנה מפורשת… וכהנה וכהנה.
אך כבנים שכה קרובים אליו, ראיתם כמה אבא גדול היה?
מכיוון שהתנהג כאבא רגיל, פחות חשנו בכך, ידענו שיש לנו אבא גדול, שבאים אליו לשאול כל העת בכל דבר ועניין. בחגים היה מלא מכל העדות והחוגים שהגיעו לבקרו ולשוחח עמו בדבר הלכה והוראה, אך הוא התנהג אלינו כאבא לכל דבר. לכן כבנים פחות ראינו מה שהיה בחדרו, ולמרות שהתייעצו עמו רבות בכל ענייני השעה והציבור, הוא לא סיפר לנו מעולם על מקרים שאירעו עמו בכל הליכותיו.
ביטוי נדיר אחד נותר בזיכרוני. בשנים האחרונות של ימי חייו, בצהריים כשבאו לשעות קבלת הקהל, ואחרי זה היה אוכל ארוחת צהריים, ואנחנו ראינו כי הוא כמעט ולא אכל דבר. אחי רבי ברוך זצ"ל שאלו מדוע אינו אוכל, וחשב כי אולי מחמת זקנותו אין לו תיאבון לאכול, ואמר לו בקול נרגש – אם היית שומע אתה את כל הצרות ששמעתי זה עתה בחדרי, גם אתה לא היית יכול לאכול.
כל ימיו מיום עומדו על דעתו היה לנגד עיניו עול אחד בלבד – עול התורה, היא מגדלתו ומרוממתו, היא שהעמידה אותו בשלימות המיוחדת, אבל לא הסיח דעת מכך ולו לרגע אחד. כל ימיו בדק מה עם העול תורה שלי, היכן אני עומד עם היגיעה שלי, לאן התקדמתי עם הישרות שלי, לא היו דברים של קיצוניות, לא שעות רבות בלילה, ולא אי סדרים אחרים, הכל בדרך האמת והישרות, אבל במאה אחוז של נקיות לרצון ד', כעבד לפני רבו בכל הליכותיו.
מה ניתן ללמוד מדמותו הגדולה לכל אדם?
כל ימיו היה במידת האמת, בגדלות הכי גדולה ובדברים הכי קטנים, תמיד היה אותו בן אדם, בתורה, ביראת שמים, בהנהגה, במידות, ובכל דבר. מעולם לא ראוהו נוטה לצדדים, תמיד היה בדרך הישרה בדרך האמת, ומהי הדרך שהיתה לפניו כל ימיו – דרך ד'. והוא דבר שמתקבל אצל הרואים, ובה כל אחד מצווה ללכת, וככה לימד אותנו כל ימיו.
הוא היה רגיש במיוחד, ואלמנות ויתומים היו אצלו דבר נורא, במשפחה זה ידוע ומפורסם. היתה פעם איזו אלמנה שהיתה עמנו בקשרי משפחה, הוא שמע שהגיעה מחו"ל למלון המרכז, הוא הלך לבקרה במסירות נפש וישב אצלה זמן רב לעודדה, זה היה נורא.
היה אברך צעיר מהר נוף שלא הכירו כלל, אך ששמע את מצוקתו כה התרגש, והלך לנחמו. זה המעט שבמעט שאנו מקרוב ראינו, אבל לא ראינו אלא מקצת שבמקצת, כי אפילו מה שעשה הכל היה בהסתר ממש. היה לו חדר מוסתר שבו היה מתכנס ולומד, ובו עשה כל עניינו.
פעם סיפר אחד מהשכנים, שראהו שם שלומד עם תפילין. אך לא יכולנו לראות את מעשיו באמת, כי הוא מעולם לא התבלט, וכל שעשה היה בחדרו בצניעות.
מה שנותר בי כזיכרון, שבשנים האחרונות תמיד כשהיה שוכב במיטה או כשהלך לברית, תמיד הלך עם ספר תהלים בידיו, ואמר לנו שזה נותן הרגש וחיזוק לנצל כל רגע לאמירת תהלים…